נוביק נ' אמסלם תיירות ונופש בע"מ

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מפאת מעשה בית דין, חוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ושיהוי.

1.עניינינו בתביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם עליו הוחתם התובע בסוף תקופת העסקתו אצל הנתבעת (להלן: "ההסכם") בטל מעיקרו בשל טעות ו/או הטעיה ו/או ניצול מצוקה ו/או אי הבנה תוך ניצול יחסי מרות, שימוש בתכסיסנות, איומים ומצגי שווא. לחילופין, מתבקש בית המשפט לקבוע כי ההסכם ניתן לביטול ולראות בתביעה כהודעה על ביטולו.

2.כן מתבקש בית המשפט להצהיר, כי כנגד שיק שנמסר לנתבעת על ידי התובע לפני החתימה על ההסכם (להלן: "השיק" או "השטר") עומדת לתובע טענת הגנה של כישלון תמורה ו/או היעדר תמורה שכן השטר הוצא ממנו במרמה, הונאה ומצגי שווא כאילו התובע גרם לנתבעת נזקים; לקבוע כי השטר בטל מעיקרו כיוון שניתן בין צדדים קרובים ועל כן עומדות בגינו לתובע כל הטענות העומדות בין צדדים לחוזה, כמפורט לעיל. וכן לקבוע, כי משההסכם בטל וחסר תוקף, כך בטל גם השטר.

3.בנוסף, מבוקש ליתן צו המורה לנתבעת להשיב את השטר לתובע, לסגור את תיק ההוצאה לפועל שמספרו 05-04608-11-5 אשר נפתח על ידי הנתבעת כנגד התובע לשם גביית השטר (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") וכן לבטל את ההליכים שננקטו בו כנגד התובע.

4.עוד מבוקש ליתן פסק דין המחייב את הנתבעת להשיב לתובע את כל הכספים שנגבו על ידה במסגרת תיק ההוצאה לפועל ובכלל, שכן הכספים הללו נגבו מהתובע בהתבסס על ההסכם.

טענות התובע בתמצית

5.לטענת התובע, הוא הועסק אצל הנתבעת כעובד שכיר החל מינואר 2007 כעוזר לסוכן נסיעות ולאחר מכן כסוכן נסיעות (על אף שאינו בעל רישיון לכך), במחלקת תיירות עסקית. בסוף תקופת העסקתו היה התובע אחראי על כ - 10-11 חברות היי-טק קטנות ועל היקף רכישות שנתי אשר נע בין 1.5 ל- 2 מיליון דולר. הטיפול בגביית הכספים מהלקוחות בגין השירותים היה בידי מחלקת הגבייה של הנתבעת כאשר התובע היה מסייע בישוב חילוקי דעות בין הנתבעת ללקוחות, ככל שהתעוררו.

6.התובע טען, כי בשנת 2011 אירעה לו "טעות אנוש" שבה חויב כרטיס אשראי אישי של אדם פרטי בגין נסיעה שנסע אדם אחר, ועקב כך הוא נקרא לשיחת בירור בנוכחות שלושה מנהלים בכירים של הנתבעת ועו"ד הנתבעת. לטענת התובע השיחה נערכה באוירה מתוחה והוא נקלע במהלכה למצוקה נפשית, כאשר נדרש ממנו למנות מקרים בהם, בטעות וככשל נקודתי, הוא חייב כרטיסי אשראי של לקוחות בגין נסיעות של לקוחות אחרים. בשיחה, נטען כנגדו כי מדובר בעבירות פליליות חמורות אשר אם יורשע בגינן הוא צפוי לשבת בכלא. במעמד זה וללא קשר לבירור, הודיע התובע על רצונו לעזוב את העבודה בשל רצונו לשוב לשירות צבאי.

7.בהמשך, נלקח מחשבו האישי של התובע לצורך בדיקה, והוא נאלץ לטפל משך חודש ימים, עם מנהל הגבייה, בכל העסקאות (דוקטים) הפתוחות. בסיום פעילות זו נותר סכום של 123,000 דולר לגביו נותרו מחלוקות בין הנתבעת ולקוחותיה, כאשר אין המדובר בהפסד ממשי של הנתבעת אלא אך פער בין החשבוניות שהוצאו ללקוחות לבין הסכומים שהלקוחות היו מוכנים לשלם. ואולם, התובעת התייחסה לסכום זה כחוב של התובע אליה. בנוסף, התובע חוייב ע"י הנתבעת בשכר העובדים אשר סייעו באותו חודש במלאכת גביית הכספים מהלקוחות. כך, טענה הנתבעת כי התובע חייב לה 600,000 ₪ (להלן: "החוב"), בגינו "החל להתנהל מו"מ עם התובע". התובע טען, כי הנתבעת הציגה לפניו אפשרויות שונות להחזר החוב כגון: שאביו ימכור את ביתו לבעלי הנתבעת , וכי בעלי הנתבעת ירשם כמוטב בפוליסת ביטוח המנהלים אשר ינפיק לו צה"ל, והתובע , חרף מצבו הנפשי, סירב לכך. בסיום המו"מ נדרש התובע לתת שיק לפקודת הנתבעת שכן נרמז לו שאם לא יעשה כן, תוגש נגדו תלונה במשטרה.