ת"א 47766-05-17 ר.ת.י השקעות ירושלים (2001) בע"מ נ' שרותי קייט נווה מדבר בע"מ

1.לפניי בקשה של ר.ת.י. השקעות ירושלים (2001) בע"מ (המבקשת) להוציא תחת ידי צו מניעה זמני שיורה לשירותי קייט נווה מדבר בע"מ (המשיבה) שלא להמשיך בפעולות להקמת חנות למכירת מוצרי ים המלח (החנות השניה) במתחם "חוף נווה מדבר" (החוף) בים המלח, הואיל והדבר סותר את הוראות הסכם השכירות שבין הצדדים.

2.המבקשת טוענת בתמצית, כי בינה לבין המשיבה נכרת חוזה מתחדש, המעניק למבקשת בלעדיות למכור מוצרי ים המלח בחוף באמצעות חנות בבעלותה (החנות הראשונה), בשעה שבניית החנות השניה שתגשים את אותה תכלית, מנוגדת לתניית הבלעדיות ותפגע באופן אנוש ברווחיותה של המבקשת. המשיבה טוענת מנגד, כי אין כל תניית בלעדיות לטובת המבקשת, בין בחוזה בכתב, ובין בעל-פה או בהתנהגות, והיא רשאית לעשות בחוף כרצונה כבעלת הזיכיון לנהלו.

3.בתיק זה הוגשו תצהירי בעלי הצדדים (מר שקד כדורי, בעלי המבקשת – כדורי; מר ציון מזרחי, בעלי המשיבה – מזרחי), והם נחקרו נגדית על תצהיריהם. לאחר מכן הצדדים סיכמו בכתב.

העובדות בקצרה

4.בין המבקשת למשיבה נחתם חוזה ביום 5.2.2011 (החוזה / ההסכם) המאפשר למבקשת לשכור ולהפעיל חנות למכירת מוצרי ים המלח "ולא לשום מטרה אחרת" (ס' ג'1 לחוזה) בחוף אותו מפעילה המשיבה כבעלת הזכויות. במסגרת החוזה סוכם, כי מדובר בחוזה מתחדש מדי שנה, כשלמבקשת "זכות ראשונים" להאריכו מעת לעת (ס' 2 לחוזה). בנוסף, בין הצדדים נחתם נספח להסכם ביום 10.4.2014, המאפשר למבקשת להפעיל מסעדה בחוף (מב/1).

5.אין מחלוקת בין הצדדים, כי בתקופה האחרונה התנהל מו"מ בין כדורי לחברת "אהבה" המשווקת אף היא מוצרי ים המלח, בידיעת מזרחי. כדורי טוען, כי המו"מ התקיים "במטרה להביא את הקבוצות [ש]הגיעו אליהם לרחצה בחוף" (עדות כדורי, עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 19). לדבריו, "אכן התקיימו שיחות והובילו את העניין למצב שאני אוותר על החנות ולמעשה אמסור להם את החנות הזאת" (שם, ש' 33-34), דבר שהמבקשת לא הייתה מעוניינת בו, ועל-כן המו"מ עם "אהבה" לא הצליח.

6.אין גם מחלוקת, כי על רקע בניית החנות השניה ע"י המשיבה, נחתם בינה לבין "אהבה" הסכם לשימוש באותה חנות (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 34-35). מזרחי מכחיש כי "אהבה" עומדת מאחורי מימון בניית החנות השניה.

7.מחילופי מכתבים בין ב"כ הצדדים טרם הגשת הבקשה שלפניי (כעולה מנספחים 4-6 לבקשה) עולה, כי לצדדים טענות הדדיות בדבר הפרת ההסכם במישורים שונים. מחד, המשיבה הודיעה למבקשת ביום 22.9.2016 על סיום החוזה ביניהם (מב/3), ומאידך, המבקשת סירבה לקבל זאת, בעיקר על בסיס הטענה, כי אין הצדק להפקעת החוזה, ואם צד כלשהו הפר אותו, הרי שהייתה זו המשיבה שפעלה בחוסר תום לב קיצוני שעה ש"שברה" את בלעדיותה של המבקשת, בבנותה חנות נוספת לממכר מוצרי המלח, כל זאת במטרה לקדם את הפסקת פעילותה של המבקשת בחוף והבאת החוזה לקיצו.

השאלה שעל הפרק

8.השאלה המרכזית הדרושה הכרעה היא, האם אכן קיימת תניית "בלעדיות" בין הצדדים. אם התשובה על כך תיענה בחיוב, כי אז יש לבדוק האם מעשיה של הנתבעת נועדו לפגוע באותה בלעדיות ולהביא לקיצו את החוזה. אם יימצא שכך הדבר, הרי שלכאורה יהיה בסיס להיעתר לבקשה למתן צו מניעה. לעומת זאת, אם התשובה על שאלת קיומה של תניית "בלעדיות" תהיה שלילית, כי אז יש לדחות את הבקשה לסעד זמני.

דיון והכרעה

9.המבקשת מבססת את טענתה בדבר קיומה של טענת בלעדיות על קריאה משותפת של סעיפים ג'1, ד'2, י"ב11 וי"ב11(ז) להסכם (ס' 8-9 לסיכומים). אביא אותם כלשונם: