ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
47548-10-15
24/12/2015
|
בפני הרשמת:
הבכירה גילה ספרא - ברנע
|
| - נגד - |
מבקש/הנתבע:
אסף שטיינברג
|
משיבה:
ד"ר אורי בלנק בע"מ
עו"ד י. פלק
|
| החלטה |
לפניי בקשה לביטול עיקול זמני, שניתן על ידי במעמד צד אחד ביום 5/11/15.
הצדדים ניהלו את הדיון בקצרה, תוך ויתור הדדי על חקירות נגדיות, וזאת לאור אי התייצבות המצהיר מטעם המשיבה, ועל כך אני מודה להם. גם ההחלטה תינתן בקיצור.
בפתח הדברים בחרתי להבהיר את היקף הזכויות המעוקלות, ואני קובעת כי העיקול הינו עיוני ברובו. עוקלו 150,000 ₪, שהופקדו ע"י התובעת, הקונה, בידי ב"כ הנתבע, המוכר, להבטחת התשלומים החלים על המוכר בעסקת מכר מקרקעין. תשובת המחזיק הוגשה יחד עם הבקשה וכתב ההגנה מטעמו.
הצדדים מסכימים כי הסכום היחיד, שנותר לתשלום על מנת להשלים את העסקה הוא מס שבח מקרקעין, וכי השומה העצמית היתה כ-133,000 ₪, כלומר רוב הסכום. עוד שמעתי היום בדיון כי המפקח מטעם רשות המסים חולק על השומה העצמית, על כן ברי כי מס שבח המקרקעין יכול להיות רק גבוה ממנה.
העיקול הזמני ניתן, לפי תיקונים, שנערכו בכתב ידי, על "כל הכספים המצויים בחשבון הנאמנות של המשיב הפורמאלי [עו"ד פלק, ב"כ המוכר, ג.ס.ב] עבור המשיב, הנתבע עד לגובה סכום העיקול". לפי מילות ההסכם בין הצדדים, הסכום המגיע למוכר הינו רק הסכום, שיוותר מהפקדון לאחר תשלום מס שבח מקרקעין (סעיף 4(ג) סיפא וסעיף 4(ד) לחוזה המכר מיום 12/4/15, נספח א' לבקשת העיקול).
מכאן כי הדיון כולו נסוב על סכום, המגיע לכל היותר, אם תתקבל השומה העצמית, לכ-17,000 ₪ (ההפרש בין הסכום המופקד, 150,000 ₪, לסכום, שניתנה הוראה בלתי חוזרת למחזיק לשלם עבור מס שבח).
מובהר בזאת כי המחזיק, ב"כ הנתבע, רשאי וחייב לשלם מתוך הסכום שבידיו הנאמנות את מס השבח, והעיקול אינו מונע זאת, באשר אינו חל על הכספים המיועדים לתשלום המס, אלא רק על יתרתם, ככל שתיוותר לזכות המבקש.
לאחר שהגדרתי את נשוא הבקשה, אבחן את הצדקת העיקול.
לצורך מתן החלטה בשאלת הטלת עיקולים זמניים עליי לשקול דרישות מצטברות כדלהלן:
1.ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה (תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, להלן: "התקנות").
2.ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר להכבדה (תקנה 374(ב) לתקנות).