ת"א
בית המשפט המחוזי חיפה
|
46759-03-16,38008-03-16
04/12/2017
|
בפני השופט:
נאסר ג'השאן
|
| - נגד - |
התובעים:
1. נהלה אברהים מחולי נסרה
2. מרים שחאדה
3. חנה מטר
4. זאדה מטר
5. לילה חליס
6. עזבון המנוחה נהאיח בולוס
7. זכי בולוס
8. מאלכ בולוס
9. היפא אלפאר
10. ניקולא בולוס
11. עזבון המנוחה בסמא מטר
12. עזת פרח
13. אליאס פרח
14. יעקב פרח
15. חאזן מועזז
16. מונתא יעקב
17. סלוא שלח
18. חליל פרח
19. אינסאף חורי
20. עפאף חורי
21. עזבון המנוח גוזיף עקוב
22. נאדרה יעקב
23. עזבון המנוחה מרגרט אברהים
24. שפיק מתא
25. סאמיה אחמד
26. גיהאד מתא
27. עבדו מתא
|
הנתבעת:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
מיום 2.11.2017) כי במקרה דנן אין סתירה בין תקנה 497ג(ו) לבין חוק הפרשנות אשר מגדיר "יום" כתקופה מחצות הלילה עד חצות הלילה שלאחריו. שכן סעיף 1 לחוק הפרשנות מחריג את הוראותיו כל אימת שיש הוראה אחרת. תקנה 497ג(ו) קובעת כלל ספציפי וברור, ומהווה חריג לכללים הקבועים בחוק הפרשנות, וזאת גם בהנחה, כנטען על-ידי התובעים, כי יש בחוק הפרשנות משום פרשנות למונח "יום".
13.הנתבעת הפנתה להחלטה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי בתל- אביב בת"א (ת"א) 19559-10-16 ע' א' נ' מדינת ישראל (19.10.2017) שקיבל טענה דומה בתביעת נזקי גוף כאשר נקבע, כי הגשת תביעה באמצעי אלקטרוני לאחר השעה 17:00 (שם הוגשה התביעה בשעה 19:08) תיחשב, לעניין חוק ההתיישנות, כתביעה שהוגשה "ביום החול שלאחריו".
14.אף התובעים הגישו השלמת טיעון. התובעים עתרו לדחיית הבקשה. במסגרת הודעתם שהוגשה ביום 12.11.2017 טוענים התובעים כי מחיקת א דחיית תביעה על הסף מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות, הנו צעד קיצוני דרסטי ומחייב נקיטה במשנה זהירות במיוחד כאשר מדובר בסילוק מחמת התיישנות אגב פגיעה בזכות הקניין שיש לתובעים.
15.התובעים הוסיפו כי תביעה לפיצויים בעקבות הקניית הזכויות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, כאשר הבעלים של הזכות אינו בבחינת נפקד, אינה מתיישנת על-פי המבחנים שנקבעו בדנ"א ארידור, שכן בהפקעה מסוג זה, האפוטרופוס לנכסי נפקדים מחזיק בתמורת הזכויות מטעם אותו האדם, "בנאמנות", למקרה בו יוכח כי הבעלים אינו נפקד או זכאי לתעודת שחרור. בענייננו הזכויות עברו לרשות לפיתוח, על כן, האפוטרופוס לנכסי נפקדים חייב להחזיר את תמורתם. בהקשר זה טוענים התובעים כי הרשות משמשת נאמן הציבור ומחזיקה בכספי הפיצויים להם זכאי האזרח בנאמנות, והוראות ההתיישנות אינן חלות מתוקף יחסי הנאמנות, בשל ההקניה הלא חוקית ובוודאי שלא בעטיה של הקניה אשר בוצעה עקב טעות או מרמה.
16.עוד טוענים התובעים, כי קיומה של הסמכות לבצע הקנייה בטענה שמדובר בנכס נפקד מותנית בתשלום פיצויים, כאשר יוכח שבעל הזכויות אינו נפקד ללא קשר למימד הזמן. אי תשלום פיצויים עבור הפגיעה בזכות הקניין של הפרט על-ידי שלילת זכותו לקבל פיצוי בשל נימוקים דיונים, מהווה נישול של הפרט ולא הפקעה של הפרט.
17.התובעים טוענים כי הנתבעת מנועה ומושתקת מלהעלות טענת התיישנות, משלא יזמה פנייה לבית המשפט על-פי סעיף 9 ו-20 לפקודה, כדי שיקבע את סכום הפיצויים הראויים.
18.עוד טוענים התובעים כי בית המשפט העליון קבע בע"א 216/66 עיריית תל-אביב יפו נ' חג מחמד אבו דאיה, פ"ד כ(4) 522 (1966), כי אין להחיל טענת ההתיישנות על פיצויי הפקעה לפני כניסתו לתוקף של חוק ההתיישנות.