ת"א 46648-07-14 כרמית תעשיות ממתקים בע"מ ואח' נ' אמן סלה מצליח בע"מ ואח'

1.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, ניתנת בזאת החלטתי בבקשה.

2.עניינה של המחלוקת בין הצדדים בשאלה האם המומחים שמונו מטעם בית המשפט נחשבים כמומחים שמונו בהסכמה, לפי תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנות סדר הדין האזרחי"), גם לעניין ההליך העיקרי, או שמינויים המוסכם היה רק במסגרת הבקשה לסעד זמני. כמו כן, התעוררה מחלוקת בשאלה האם הנתבעת רשאית לטעון כנגד מסקנות המומחים מטעם בית המשפט ומה תהיה התוצאה אם ייקבע בסוף ההליך כי מסקנת המומחים הייתה שגויה, במובן זה שהייתה חלופה זולה יותר שהייתה יכולה להגשים את אותה מטרה, וזאת בהתחשב בכך שעד אז צפויה הבנייה, המתבצעת בהתאם להוראות המומחים, להסתיים.

3.אשר לשאלה הראשונה, מעיון בחומר עולה, כי תחילה מונה המומחה מטעם בית המשפט, מר אמיר הירש, במסגרת הליך הבקשה לסעד זמני. יחד עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 3.11.2014 קיבל בית המשפט, בהעדר התנגדות הצדדים, את עמדת מר הירש כי אין מקום לביצוע עבודות לחיזוק זמני ויש לגשת מיד לביצוע עבודות הקבע. באותה החלטה מונה מר גבי תגר כמהנדס מתכנן מטעם בית המשפט, ובהמשך הוגשו על ידו תוכניות מפורטות בקשר לעבודות הנדרשות. בכך הוסט מוקד הדיון מהסעד הזמני אל הסעד העיקרי (למעט לעניין המימון). מעיון בפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בתיק עולה, כי הצדדים לא התנגדו להסטה זו של מוקד הדיון. בנסיבות אלו, אני סבור כי יש לראות במומחים ככאלו שמונו בהסכמה, גם לעניין ההליך העיקרי. היינו, חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט משמשות הן לצורך שלב הסעד הזמני (שבגדרו מבוצעים התכנון והבנייה על אף שטרם תם ההליך) והן לצורך ההליך העיקרי, כאשר ביחס לשני השלבים נחשבים המומחים ככאלו שמונו בהסכמה.

4.יחד עם זאת, אין משמעותה של קביעה זו בהכרח כי הנתבעת אינה רשאית לטעון, במסגרת ההליך, כי חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט אינן נכונות. מקום בו חלה תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, משמעות הדבר בדרך כלל הינה כי חוות דעת מומחה בית המשפט ניצבת לבדה. בנסיבות אלו, ברור כי הפתח לתקוף את חוות הדעת אינו רחב. אולם, לא ניתן לומר כי הדרך לעשות זאת חסומה כליל, ומבחינה עקרונית עומדת לנתבעת הזכות לנסות ולערער בחקירה נגדית את מסקנות המומחים.

5.טוענות התובעות, כי אין כל תוחלת בתקיפת חוות דעת מומחי בית המשפט בהליך, שכן ממילא הבנייה בהתאם לחוות הדעת צפויה להסתיים עד תום ההליך, כך שייווצר "מעשה עשוי". לטענת התובעת, גם אם ייקבע שהייתה חלופה מתאימה זולה יותר לא תהיה אפשרות לחייב אותה לשאת בפער בין עלות הפיתרון שאומץ על ידי מומחי בית המשפט לבין חלופה זו. בהקשר זה טוענות התובעות, כי במקרה כזה לא תהיה תחולה לחובת הפיצוי לפי תקנה 364(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, וכי ניתן יהיה לחייב אותן בפיצוי רק אם ייקבע שנקיטת ההליך הייתה כרוכה ברשלנות רבתי. הנתבעת חולקת על טענה זו. מדובר בשאלות שאינן פשוטות, אשר יש בהן פנים לכאן ולכאן. אין צורך להכריע בהן בשלב הנוכחי, שכן תהיה להן חשיבות רק ככל וייקבע כי חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט אינה נכונה, וכידוע הנטל על המבקש להפריך חוות דעת מומחה בית המשפט, קל וחומר כאשר הוא מונה בהסכמה, אינו קל.

6.מסקנתי כי המומחים מטעם בית המשפט הינם מומחים שמונו בהסכמה גם לצורך ההליך העיקרי, מחייבת הייתה לכאורה את המסקנה לפיה יש להוציא מהתיק את חוות הדעת שהגישו הצדדים, וזאת בהתאם לתקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. יחד עם זאת, גם מקום שמדובר במומחה מוסכם נתון לבית המשפט שיקול דעת להתיר הגשת חוות דעת מטעם בעלי הדין. מעבר לשיקולים הרגילים כאשר מתעוררת שאלה כזו, יש בענייננו לייחס משקל מסוים גם לחוסר הבהירות ששרר בקשר למעמדן של חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט. בהקשר זה יצוין, כי גם התובעות הגישו חוות דעת מומחה מטעמן לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט, ואף לא עתרו להוצאת חוות הדעת שהגישה הנתבעת עד שהנושא התעורר במסגרת קדם המשפט. הסבריהן של התובעות בקשר לסיבת הגשת חוות הדעת מטעמן אינם משכנעים.

בנסיבות מיוחדות אלו, אני סבור כי יש להכריע בשאלה אם להתיר לצדדים להגיש חוות דעת לאחר שתתקיים החקירה של המומחים מטעם בית המשפט (בהנחה שהנתבעת תבקש לחקור אותם). לפיכך, בשלב זה לא יוצאו חוות הדעת מהתיק, וההכרעה בעניינן תתקבל במידת הצורך לאחר חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

5.לאור כל האמור, אני קובע כדלקמן:

• המומחים מטעם בית המשפט נחשבים לכאלו שמונו בהסכמה, וזאת הן לגבי הסעד הזמני והן לגבי הסעד העיקרי.

• הנתבעת רשאית לנסות להפריך את חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט במסגרת ההליך, וזאת מבלי להכריע בשאלה מה תהיה המשמעות המעשית ככל שיעלה בידה לעשות כן.

• בשלב זה חוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים לא יוצאו מהתיק, אולם המומחים לא ייחקרו, והשאלה אם חוות הדעת יהיו חלק מחומר הראיות תוכרע, במידת הצורך, לאחר חקירת המומחה מטעם בית המשפט.

   

  אין צו להוצאות.