ת"א 46440-05-15 סמיר נ' עיסא

הבקשה שלפני הינה בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהעדר הגנה בבוקר אותו יום, בו הוגשה בקשה לסילוק על הסף והארכת מועד מטעם הנתבע.

התביעה ע"ס 316,028 ₪ לתשלום מחצית מהפסדי מסעדה, בה היו הצדדים שותפים, הוגשה ביום 25/5/15. ביום 10/9/15 הודיע ב"כ המבקש כי הוא ייצג אותו, וביום 21/9/15 הגיש יפוי כח והודעה כי הוא יגיש כתב הגנה במועד ובהתאם לתקנות. ביום 21/10/15 עתר ב"כ התובע למתן פסק דין על סמך אישור מסירה מיום 19/7/15, ומאחר ולא היה ספק בידיעת הנתבע אודות כתב התביעה ואודות החובה להגיש כתב הגנה, ניתן פסק הדין באותו יום (בשעה 9:24).

ביום 21/10/15 אחה"צ (בשעה 15:03) הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף, ובאותו ערב ניתנה החלטתי, בה הופנה לכך שניתן פסק דין בבוקר. למחרת, ביום 22/10/15 הגיש המבקש כתב הגנה ובקשה לביטול פסק דין, וניתנה החלטה על הגשת תגובת המשיב ועל הנימוקים למתן פסק הדין בהעדר הגנה. המשיב הגיש תגובה והמבקש הגיש תגובה לתגובה. בשל טעות לא ניתנה החלטה בבקשה עד היום.

ב"כ הצדדים טענו ארוכות בעניין ההתנהלות ביניהם בתקופה שבין ביצוע המסירה עד ליום מתן פסק הדין והגשת בקשות הנתבע. בקצרה טען ב"כ המבקש כי המועד האחרון להגשת כתב הגנה הינו 20/10/15 וכי ב"כ המשיב הסכים להארכת מועד עד ליום 30/10/15 (בקשה מס' 3). חישוב המועד ע"י ב"כ המבקש שגוי, שכן ראש השנה אינו בגדר פגרה, ואם אין חולק כי המסירה בוצעה בפגרת הקיץ הרי שמניין 30 יום מביא לכך שיום 14/10/15 היה היום האחרון להגשת כתב ההגנה (שנת המשפט החלה ביום 6/9/15, ולא נמנית פגרת סוכות מיום 27/9/15-5/10/15). המבקש טען כי פסק הדין הוצא ב"מחטף" תוך הסתרת העובדה שהנתבע מיוצג, וכי כאמור הוסכם בין ב"כ הצדדים כי ינוהל מו"מ והמועד להגשת כתב הגנה יוארך עד ליום 30/10/15 (בקשה מס' 5). הנימוקים למחדל אומתו בתצהיר עו"ד דאוד ח'ורי ממשרד ב"כ המבקש. לגוף התביעה, הפנה המבקש לבקשה לסילוק על הסף ולכתב ההגנה. טענות הסף בקצרה הינם כי התביעה בסמכות בית המשפט הכלכלי, כי עילת התביעה הינה לכל היותר לחברה סי.סי. איי. ליין בע"מ (להלן: "החברה") וכי גבול אחריות המבקש הינו לכל היותר בשיעור 50% ממניות החברה, שהונה הרשום הינו 1,000 ₪. עוד נטען כי המשיב הינו בעל המניות היחיד בחברה, ועתירתו הינה להצהיר על קיום חוזה בינו לבין המבקש לפיו המבקש הינו בעל 50% ממניות החברה, כאמור, עניין כלכלי מובהק. כך גם לעניין הרמת המסך בין המבקש לחברה, שניהלה את העסק נשוא התביעה. לגוף התביעה מעלה המבקש גרסה שונה משל התובע, לפיה פנה אל התובע, כבעל עסק לקופות רושמות, והאחרון אמר לו כי "חומוסיות" הינן עסק בעל מתח רווחים גבוה. הנתבע טוען כי הוסכם שהוא יעבוד אצל התובע, בעל החברה, ב"חומוסיה" שבבעלותו כאחראי משמרת בשכר של 15,000 ₪ לחודש. המבקש מאשר כי החברה היא שנשאה בהוצאות העסק לרבות שכרו, כי עבד בחומוסיה מחודש דצמבר 2012 עד לפיטוריו בחודש דצמבר 2013, וטוען כי שכרו לא שולם כסדרו ונותר אליו חוב משמעותי בגין שכר נומינאלי בסך 146,000 ₪ שלא קיבל ותנאים נלווים. המבקש מכחיש כל תוכן אחר של הסכם בין הצדדים וטוען כי הגשת התביעה נועדה להקדים תביעה של המבקש את החברה בבית הדין לעבודה.

המשיב בתגובתו טען כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר המבקש עצמו, וכי טענות ב"כ המבקש לעניין ההסכמה להארכת מועד אינן נכונות. צורף תצהיר עו"ד גסאן ח'ורי לפיו הסכמה כזו לא היתה ולא רק זאת אלא שחברו עו"ד דאוד ח'ורי הודה בפניו ביום 22/10/15 לאחר הגשת הבקשה כי התצהיר הינו טעות. נטען גם בעניין התביעה וצורף תצהיר המשיב, החוזר על רוב טענות כתב התביעה, לפיהן הוא והנתבע היו ידידים, הנתבע היה בעל עסק לקופות רושמות, שהחל להתדרדר בשנת 2010, והנתבע קיבל מהתובע הלוואות פרטיות לסיוע לו למשפחתו. בשנת 2012, טוען התובע, הציע לו הנתבע כי התובע ישקיע במסעדה, אותה ינהל הנתבע, וכך ישתקם כלכלית, הנתבע התחייב כי אם יגרמו הפסדים יפרע את מחציתם ממכירת דירת חדר בבעלותו, והתובע השקיע את מלוא הכספים במסעדה. הנתבע גם היה זכאי לשכר חודשי והתובע נשא לדבריו בכל עלויות המסעדה עד שלא יכול היה להמשיך ולעמוד בהוצאות עקב הפסדי המסעדה, וזו נסגרה בסוף שנת 2013. כאמור תובע התובע את מחצית ההפסדים והעלויות בהן נשא וכן את ההלוואות הפרטיות, שעד שנת 2012 הסתכמו בכ-21,000 ₪.

המבקש ניצל את זכות התגובה לתגובה, אך עמד בסירובו להגיש תצהיר מטעמו, בא כחו טען כי תצהיר עו"ד דאוד ח'ורי מחליף את תצהיר המבקש, שלא צורף לבקשה ביטול פסק דין. המבקש מציין כי האיחור בהגשת כתב ההגנה היה בן שבוע לכל היותר, וכי הבקשה לפסק דין לא נמסרה לו. כבר עתה אציין כי טענה זו נדחית מאחר והפסיקה קבעה במפורש שאין ממציאים בקשה לפסק דין לנתבע (תקנה 97(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, רע"א 8712/04 בן טוב נ' אורות הגליל, 27.1.2005, מופיע בנבו).

ב"כ המבקש טוען כי ב"כ המשיב לא מסר גרסה בדבר ההסכמות, שכן היו בין ב"כ הצדדים, ולטענתו העובדה שבקשה למתן פסק דין לא הוגשה מיד בחלוף המועד להגשת כתב הגנה מעידה כי היתה הסכמה בין הצדדים על ארכה.

במיוחד מסכם המבקש כי יגרם לו עוול בהשארת פסק הדין על כנו בהינתן סכום התביעה הגבוה וטענות הסף וההגנה שלו.

נמצא כי יש מחלוקת בין עורכי הדין בשאלת הסכמה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, שב"כ המבקש הצהיר כי ניתנה עד ליום 30/10/15 וב"כ המשיב הצהיר כי "אינה נכונה, לא היה ולא נברא" ועוד כי ב"כ המבקש עצמו הודה בפניו כי תצהירו אינו נכון. המדבור בטענות חמורות, ואני מכריעה לטובת הנתבע משני טעמים: העיקרי הינו כי הבקשה לפסק דין הוגשה רק כשבוע לאחר שחלף המועד להגשת כתב הגנה, ואם לא היתה כל הסכמה, כנטען, אין הסבר להמתנה בת שבעה ימים בהגשת הבקשה.