לפניי תביעה כספית בסך של 460,596 ₪, שהוגשה בעקבות ליקויי בניה שנמצאו בבית צמוד קרקע שרכשו התובעים מאת הנתבע 1 ואשר הנתבע 2 שימש כקבלן אחראי להשלמת בנייתו.
רקע
1. הבית נשוא התביעה נבנה במקור על ידי חברה שנכנסה להליכי פירוק בטרם השלימה פרויקט בניה שנבנה על ידה במסגרת עסקת קומבינציה שנחתמה בינה ולבין בעלי הקרקע. במסגרת הליכי הפירוק, מונו נאמנים (עו"ד פריצקי ועו"ד לביא) לביצוע הסדר שעיקרו השלמת יחידות הדיור עבור בעלי הקרקע, ולרבות הבית נשוא התביעה. הנתבע 2 נשכר על ידי הנאמנים לשם השלמת הבניה.
2. הנתבע 2 השלים את הבניה וביום 17.1.07 הוצא טופס 4 לבית נשוא התביעה והוא נמסר לבעלי הקרקע. ביום 10.10.07 התקשרו בעלי הבית בהסכם עם הנתבע 1 (שהוא בנו של הנתבע 2), שלפיו הוא רוכש מהם את הבית. ביום 14.4.08 נחתם הסכם מכר בין הנתבע 1 ולבין התובעים, שלפיו רכשו התובעים מהאחרון את הבית. במסגרת ההסכם, הנתבע 2 חתם על כתב אחריות, שלפיו הוא מתחייב לשאת באחריות כלפי התובעים לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג-1973. כמו כן, סוכם כי הנתבע 2 יתקן עד למסירת החזקה בבית לתובעים, רשימה של ליקויים שפורטו בנספח י"ג להסכם המכר.
3. מספר חודשים לאחר שקיבלו התובעים את החזקה בבית, התגלו ליקויים שונים בבית ובמיוחד ליקויי רטיבות ונזילות ממרבית החלונות בבית. התובעים פנו אל הנתבע 2, למען זה יטפל בנושא, אולם משלא הועיל הדבר, פנו הם, באמצעות בא כוחם, אל אחד הנאמנים, עו"ד אביב פריצקי, וזאת ביום 10.11.2008. במכתב זה, בין היתר, טענו התובעים כי לא הושלמו העבודות שהיה מוטל על הנתבע 2 לבצע במסגרת ההסכם וכמו כן כי נתגלו ליקויים חדשים רבים שלא תוקנו, ובין היתר ליקוי יסודי במערכת הביוב.
4. משלא התקבלה כל תגובה מהנתבעים, הוצאו מכתבים נוספים ביום 10.12.08 ו- 24.12.08, בהם התריעו התובעים כי במידה והנתבעים לא יבצעו את התיקונים הנדרשים תוך 30 יום, יפעלו התובעים לבצעם באמצעות קבלן מטעמם.
5. לפי טענת התובעים, ביום 6.1.09 הגיע איש מקצוע מטעם הנתבע 2, אשר ביצע מספר תיקונים בחלק מהחלונות ואף חיווה דעתו, כי יש לבצע איטום יסודי של אדן השיש החיצוני בכל החלונות בבית. התובעים טוענים כי התיקונים שבוצעו לא הועילו והליקויים אף החריפו. כמו כן, שבו התובעים ופנו אל הנתבעים בפניות נוספות בדרישה לתקן את הליקויים (מכתבים מחודש ינואר, מרץ ואפריל 2009).
6. משלא זכו המכתבים הנ"ל לכל תגובה, ומשהחריפה הרטיבות, פנו התובעים ביום 31.12.08 לחברת אינפראטק, המתמחה באיתור מוקדי נזילות, על מנת שתיתן את חוות דעתה לגבי המקור של הנזילות ולגבי מה מומלץ כדי לתקן את הליקויים. לאחר שניתנה חוות הדעת של חברת אינפראטק, פנו הנתבעים לקבל הצעת מחיר לתיקון הליקויים שפורטו בחוות דעת אינפראטק ובהתבסס עליה. הצעת המחיר ניתנה על ידי חברת דנליר ועמדה על כ- 88,600 ₪ לא כולל מע"מ.
7. בשלב זה הופיעו מוקדי רטיבות חדשים שאינם קשורים לבעיות האיטום בחלונות הבית. בהתאם לכך, פנו התובעים לקבלת חוות דעת נוספת מאת חברת אינפראטק. משנואשו התובעים מחוסר התגובה של הנתבעים, פנו הם לקבלת חוות דעת מקיפה בדבר כלל ליקויי הבניה שקיימים בבית. בהתאם לכך, ביקר בבית התובעים ביום 8.7.09, המומחה אדריכל יצחק לזר. ביום 1.9.09 הוציא המומחה חוות דעת שלפיה עלות התיקונים של הליקויים מסתכמת ב- 173,210 ₪ לא כולל מע"מ, תוך שהוא מציין כי אומדן זה הינו על פי מחירונים לעבודות שיפוצים וייתכנו פערי מחירים בין חוות דעתו ובין העלות בפועל של התיקונים.
8. בשלב זה, חודש אוקטובר 2009, פנו התובעים אל חברת א. פריווה ניהול וביצוע בע"מ, לצורך עריכת חוות דעת וכתב כמויות מפורט, שישמש לצורך עריכת מכרז שיזמין קבלנים לתת הצעות לבצע את התיקונים. כמו כן, שכרו התובעים את שירותיו של המהנדס פריווה לצורך ניהול פרוייקט התיקונים. לאחר שהתקבלו הצעות מקבלנים שונים, בחרו התובעים את ההצעה הזולה ביותר שניתנה על ידי קבלן הבניין מר נועם אוחנה, ואשר עמדה על 199,166 ₪ כולל מע"מ.
9. ביום 12.10.09 פנו התובעים פעם נוספת אל הנתבעים, והודיעו להם כי בכוונתם לבצע בעצמם חלק נכבד מהתיקונים, כאשר הנתבעים הם אלה שיישאו בהוצאות אלה בסופו של דבר. כמו כן, ניתנה לנתבעים האפשרות במכתב זה, לתאם ביקור בנכס תוך 7 ימים, על מנת שהנתבעים יוכלו לתעד את מצב הנכס לפני תחילת ביצוע העבודות. בתגובה למכתב זה, הודיע עו"ד פריצקי לב"כ התובעים, כי המכתב הועבר לנתבעים ולהתייחסותם.
10. משלא התקבלה כל תגובה מאת הנתבעים, החלו התובעים לבצע את עבודות התיקונים. התובעים טוענים כי במהלך ביצוע השיפוץ גילה המהנדס פריווה שניהל את הפרוייקט, כי הכמויות הנדרשות לשם תיקון הליקויים עולות משמעותית על אלו שצפה המומחה לזר בעת מתן חוות דעתו בטרם החלו התיקונים. המהנדס פריווה נתן חוות דעת בעניין זה ביום 11.1.10.
11. בחודש אוקטובר 2010 הגישו התובעים את תביעתם דנא. התובעים טוענים כי בסופו של דבר שילמו לקבלן אוחנה 199,166 ₪ עבור העבודות שביצע, שילמו ליועצים עבור חוות דעת 8,529 ₪, הוציאו סכום של 70,560 ₪ בגין עבודות שיפוץ שביצעו בניהול עצמי, ובסך הכול עותרים הם לחיוב הנתבעים בסכומים הנ"ל במצטבר, המגיעים, לאחר הוספת ריבית והצמדה מחודש ינואר 2010 ועד להגשת התביעה, לסכום של 286,772 ₪.
12. כמו כן, טוענים התובעים כי עקב חיסרון כיס לא בוצעו כלל עבודות התיקונים, כך שנותרו ליקויים בסכום של 105,824 ש"ח שטרם תוקנו. עוד טוענים התובעים כי נגרמה ירידת ערך הדירה עקב ליקויים שלא ניתנים לתיקון, בסכום של 38,000 ₪. לבסוף, טוענים התובעים כי יש לפצות אותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם, לרבות אובדן ימי עבודה בסכום של 30,000 ₪. תביעת התובעים עומדת, אפוא, על 460,596 ₪. לחילופין, טוענים התובעים כי עקב הפרה יסודית של ההסכם, זכאים הם לפיצוי מוסכם בסך של 270,000 ₪ בהתאם לסעיף 11.2 להסכם.
13. הנתבעים מנגד, טענו בכתב הגנתם כי יש לדחות את התביעה מכל וכל, וכי היא מהווה דוגמא מובהקת לתביעת סרק, שמהווה ניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונם. הנתבעים טוענים כי התובעים רכשו את ביתם במצב טוב וראוי למגורים, למעט רשימת ליקויים שצורפה להסכם ותוקנה. הנתבעים טוענים כי אין יריבות בין הנתבע 1 ולבין התובעים, שכן במסגרת ההסכם הוא המחה לתובעים, את כל זכויותיו לבדק ו/או לאחריות וכל זכות אחרת שהיו קיימות לו מול בעלי הקרקע ו/או מול הנתבע 2. כמו כן, נטען כי עצם חתימת הנתבע 2 על כתב האחריות משחררת את הנתבע 1 מכל אחריות כלפי התובעים. בנוסף לכך נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר. הנתבעים טענו כי התובעים הצהירו בהסכם שהם רוכשים את הבית במצבו הנוכחי, ומוותרים על כל טענה בדבר פגם או אי התאמה בנכס.
14. עוד נטען כי הגשת התביעה על סכום כה גבוה מהווה התנהלות שלא בתום לב. תמיכה לכך מוצאים הנתבעים בעובדה שבמסגרת ההסכם, הוסכם כי מתוך כספי הנאמנות ישמש סכום של 80,000 ₪ בלבד כביטחון להשלמת העבודות. הנתבעים מוסיפים וטוענים שבחודש יולי 2008 התובעים אף הסכימו לשחרר 60,000 ₪ מתוך הסכום הנ"ל. חרף זאת, לפי טענת הנתבעים התובעים עיכבו שלא כדין סכומים אחרים, שנקבעו בהסכם כי יבטיחו המצאת אישורי מס וזאת עקב ליקויי הבניה הנטענים.
15. בהתאם לכך, טוענים הנתבעים כי יש לקזז את הפיצוי המוסכם שקבוע בהסכם מכל סכום שייפסק לטובת התובעים במסגרת התביעה. הנתבעים הכחישו את הליקויים הנטענים, טענו כי חוות הדעת של חברת אינפראטק אינן מעוגנות במציאות. הוא הדין לגבי חוות הדעת הנוספות שצורפו לתביעה. בקיצור, הנתבעים טוענים שלא נפל כל פגם בהתנהלותם וכי הנתבע 2 פעל כקבלן סביר בנסיבות העניין.
דיון