ת"א
בית משפט השלום פתח תקווה
|
46065-06-12
13/02/2015
|
בפני השופטת:
ריבה שרון
|
| - נגד - |
התובעת:
ענת אברהם
|
הנתבעות:
1. שבח שירותי סיעוד ורווחה בע"מ
2. אחוזת אבא אמא
|
| החלטה |
הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים.
ילידת 22/5/67. לטענתה- נפגעה בגבה ביום 25/12/08 במהלך השתלמות בטיפול בקשישים בבית אבות אליה נשלחה מטעם המעבידה- הנתבעת 1, שנערכה אצל הנתבעת 2.
לטענת התובעת- למרות שעסקה בטיפול בקשישים עובר לתאונה (וזהו עיסוקה גם מאז ועד היום)- עיסוקה היה בהשגחה על הקשישים, מעולם לא נדרשה ללוות קשיש למקלחת או לשירותים ולהרימו (כמו מכסא גלגלים לאסלה וחזרה), וכי זו הייתה הפעולה שבה נפגעה במועד הרלבנטי, במסגרת ההשתלמות. עוד לטענתה- כאשר השגיחה על קשיש שנזקק לשירותים, הוא היה הולך לבד עם הליכון. במהלך ההשתלמות- הודרכה כיצד לקלח את המטופל, כיצד להובילו לשירותים וכיצד להרימו, כשעד לאירוע נשוא התביעה- המדריך עשה זאת או שהיה לצידה והיא עשתה זאת בעזרתו.
לגירסתה - ביום האחרון של הקורס, בשונה מפעמים קודמות, נדרשה ללוות קשישה לשירותים לבדה ו/או ללא ליווי המדריך. הקשישה היתה כבדת משקל והיה צורך להרימה לאסלה וחזרה. תוך כדי הפעולה- הרגישה לחץ וכאב חריף בגב התחתון. בישיבת ק.מ התובעת העידה בהקשר זה:
"זה היה היום האחרון של הקורס כשכבר קבלתי את התעודה, ובמהלך היום, כשהאח ביקש ממני לקחת את המטפלת לשירותים ולקחתי אותה והיא שקלה הרבה, היו לי קצת כאבים, לא ייחסתי לזה חשיבות.
לא ליוויתי מטופל מהעגלה לשירותים. זה היה חלק מהקורס, איך לקחת את המטופל ואיך להרים אותו. הקורס הזה היתה ההזדמנות הראשונה שנחשפתי לפעולה הזאת כחלק מתפקיד של המטפלת ללוות את הקשיש לשירותים ולמקלחת. בעבר הייתי יותר שומרת על הקשישים, עבדתי כמטפלת דרך המשפחה.
... לפני זה אלה לא היו מטופלים שהייתי צריכה להרים אותם.
בקורס למדתי לקלח את המטופל, איך להרים אותו. אני עמדתי ליד המטפל והוא הראה לי וגם עשיתי תוך כדי הקורס.
ביום האחרון כשהוא ביקש ממני ללוות את אחת המטופלות זו לא היתה הפעם הראשונה. לאורך הקורס עברנו ממטופל למטופל.
המטופלת היתה בכיסא גלגלים, לקחתי את כיסא הגלגלים לשירותים והרמתי אותה מהכיסא לאסלה, אח"כ הרמתי אותה מהאסלה לכיסא והחזרתי אותה מהמקום.
כשהייתי שם היו לי כאבים אבל לא ייחסתי לזה חשיבות. אני נשארתי עד סוף היום, סיימתי והלכתי הביתה ואז לא הרגשתי טוב. מאותו יום, למחרת אשפזתי את עצמי בבי"ח והם קבעו שיש לי פריצת דיסק.
...
האח שביקש ממני לסייע למטופלת היה בדלפק. הוא אמר לי: הגברת צריכה לשירותים, תקחי אותה. אני לקחתי אותה לשירותים בדיוק איך שלימדו אותי.
המטופלת שקלה 100 ק"ג. היא נראתה אישה כבדה. כשהסתכלתי עליה היא נראתה אישה כבדה וגם כשהרמתי אותה היא היתה כבדה מאוד. בקורס היה צריך שניים שילוו אותה לשירותים ואני עשיתי טעות שלקחתי אותה לבד. לא רציתי ליצור מצב שלא לשמוע למה שהם אומרים לי. אני לא זוכרת אם בקורס לימדו שצריך להיות שניים או אחד כי זה הרבה זמן. כיום אני מטפלת בקשישים שהם אנשים עצמאיים. אני לא עוזרת להם להתקלח או ללכת לשירותים. אני הולכת איתם לבנק לסידורים, קצת שוטפת להם את הבית, כל מיני דברים קטנים".
עוד ביחס לנסיבות, שמענו צפיה במהלך ק.מ כי:
"הגשתי תביעה לביטוח לאומי. כתב היד בטופס תביעה לתשלום דמי תאונה הוא שלי. כתבתי שהרמתי קשישה.
אם אומרים לי וגם מראים לי שלא כתבתי מילה על הרמת קשישה וכו' אז אני רואה שלא רשמתי את זה אבל זה מה שהיה. היה חוקר של ביטוח לאומי שבא לחקור את המקרה וזה היה כבר כמה חודשים אחרי התאונה ואני אמרתי להם מה שקרה וסיפרתי לו שהרמתי קשישה. (ב"כ התובעת מציג טופס חקירה של התובעת ע"י חוקר המל"ל, מפנה גם לתביעה לדמי פגיעה שהוגשה באפריל 2009 שמצויינות בה הנסיבות. מציג גם תשובה של התובעת למתכתב דרישה לפרטים נוספים של המל"ל שבו היא מציינת שהרימה קשישה ומוסר גם את טופס החקירה ע"י החוקר עם הפרטים ".