בפניי שתי תביעות הדדיות שהדיון בהן אוחד.
במסגרת תא 45856/12/14 הגיש התובע, מר אילן אלמקיאס (שיכונה להלן, לשם הנוחות, "אילן"), תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבע, עו"ד דרור פלד (שיכונה להלן, לשם הנוחות, "עו"ד פלד"). לטענת אילן, בין הצדדים סוכם על ביצוע עבודות אלומיניום בבית עו"ד פלד אשר היה מצוי בבנייה, וחרף העובדה שהעבודות בוצעו בשלמותן, לא שולם לו מלוא התשלום עליו הוסכם, כאשר מתוך סך של 240,000 ₪ כולל מע"מ, שולמו רק 146,200 ₪, והיתרה, בסך 95,431 ₪, לא שולמה.
עפ"י הנטען בכתב התביעה, העבודות בוצעו ללא דופי ובני הזוג פלד התחמקו מתשלום בתואנות שונות, עד שלבסוף הועלו טענות אודות "ליקויים" שלא היו ולא נבראו. אילן טען, כי ביקש לאפשר לו להגיע לבית ולבדוק, בעצמו או באמצעות מומחה, את הליקויים הנטענים, אך סורב.
עו"ד פלד הגיש בקשת רשות להתגונן במסגרתה טען בהרחבה כי אילן הפר את ההסכם, כי העבודות בוצעו על ידו ברשלנות, וכי נגרמו לפלד נזקים משמעותיים עקב כך.
במקביל, הוגשה תביעת בני הזוג פלד, במסגרת תא 40496/01/15, במסגרתה נטען בהרחבה, כי עבודתו של אילן הושלמה באיחור, כי בוצעה ברשלנות, וכי התגלו בה ליקויים רבים, אשר גרמו לפלד נזקים.
בכתב הגנתו, דחה אילן את טענות פלד מכל וכל, טען בתוקף כי לא היה כל איחור שגרם לפלד נזקים כלשהם, ועמד על כך, שהעבודות בוצעו ללא דופי.