חדש נ' יצחק עפר חברה לבנין ופתוח בע"מ

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.הליך זה עניינו תביעה בגין ליקויי בנייה, בכתב התביעה נטען כי במהלך תקופת הבדק נתגלו בדירת התובעים נזקים קשים, אשר נגרמו בין היתר כתוצאה מליקויי בניה בדירת השכן. המבקשת היא הנתבעת, והיא הגישה הודעה לצד שלישי, בין היתר כנגד המשיבה, שביצעה את כל עבודות האיטום והבידוד בבניין.

במהלך ניהול ההליך, מונה על ידי בית המשפט מומחה שנתן חוות דעת ובהמשך חוות דעת משלימה, בהן נקבעו העבודות שיש לבצע לצורך תיקון הליקויים שנמצאו על ידו. בדיון מיום 09.03.17 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה "הנתבעת 1 ביחד עם צד ג' 2 יפעלו במשותף לשם ביצוע תיקונים במרפסת שנקבעו על ידי המהנדס שנהב מומחה בית המשפט... התיקון יבוצע בפועל על ידי קבלן מטעם החברות, על חשבונן כאשר העלות תתחלק באופן שווה ביניהן...". ההסכמה הדיונית קיבלה תוקף של החלטה על ידי בית המשפט.

ביום 27.11.17 ניתנה החלטה על פיה שונתה הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים. באותה החלטה קבעתי כי "ההסדר בנוגע לתשלום עלות התיקון יהווה מימון ביניים. שתי החברות, שהיו צדדים להסדר הדיוני, תוכלנה לטעון בהמשך ההליך בנוגע לאחריותן לליקויים ולתשלום מחיר התיקון".

2.בהמשך לאותה החלטה, הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות ובהן תחויב המשיבה לשלם את מחצית עלות התיקונים אשר בהם נשאה המבקשת. לטענת המבקשת, פנתה למשיבה שתשלם את מחצית העלות האמורה, אולם המשיבה סירבה לעשות כן על אף שהוצאה חשבונית מס מתאימה, בסך של 67,707 ₪ בגין חלקה של המשיבה באותה עלות.

3.המשיבה טענה כי על פי ההסכמה הדיונית שהושגה, היה על הצדדים לבצע תיקון על ידי קבלן מטעם שתי החברות כאשר העלות תתחלק באופן שווה ביניהן. המשיבה טענה כי על פי תמחור שנערך על ידה, עלות התיקונים אינה עולה על סך של 67,902 ₪ כולל מע"מ ועל כן לכל היותר עליה לשלם מחצית מסכום זה, קרי, 33,951 ₪ וכי סכום זה הועבר למבקשת לקראת סוף חודש דצמבר 2017.

המשיבה מפנה לחוות דעתו של מומחה בית המשפט אשר העריך את עלות העבודות בסך של כ- 90,000 ₪. לשיטת המשיבה הערכתו של המומחה כללה עבודות שלא בוצעו בסופו של דבר והן פירוק מעקה המרפסת והקופינג מסביב, והתקנתם בחזרה. המשיבה טענה עוד כי החשבוניות שהוגשו בתמיכה לדרישת המבקשת להשבת מחצית עלויות העבודות אינן מפורטות, לא ניתן ללמוד מהן מהו התמחור ומהן העבודות שבוצעו בפועל, אין פירוט של חומרים, כמויות, שעות עבודה ונתונים מספריים אחרים שיאפשרו את בדיקת החישוב. בשל כך, אין המשיבה נותנת אמון בתחשיב של המבקשת והיא סבורה שיש להסתפק בסכום ששילמה עד כה, כמימון ביניים של חלקה בעלות העבודות.

דיון והכרעה

4.מהצדדים לא פנו - ולא ביקשו לפנות - למומחה בית המשפט על מנת שיעריך את עלות ושווי העבודות שבוצעו בפועל. לא הוסבר מדוע נמנעו הצדדים מלעשות כן, על אף שייתכן והיה בכך כדי למנוע את המחלוקת ביניהם.

5.המומחה קבע את עלות התיקון, בהערכה בלבד, בסכום של 90,000 ₪. אמנם, לא נרשם על ידו כי סכום זה כולל מע"מ. עם זאת ובשלב זה, מאחר ועסקינן בשתי חברות מסחריות, אני מניחה כי הסכום לא כלל מע"מ. מצאתי כי לא ניתן – בין היתר בשל החריגה מהערכת המומחה ובהעדר פירוט מתאים – לקבל את החשבוניות שצורפו לבקשה, כבסיס מספיק לקביעת שווי העבודות שבוצעו בפועל. עניין זה צריך להיקבע על ידי המומחה, ועל ידו בלבד.

מאחר שמדובר בהחלטה על מימון ביניים כאשר ניתן יהיה לחזור ולשקול את הנתונים המדויקים בהמשך, מצאתי לקבוע הערכה על דרך האומדנא של שווי התיקון שבוצע בפועל (שתהיה תקפה לצורך החלטה זו בלבד).

מאחר שלא בוצעו כל העבודות שנכללו בהערכת המומחה, אני מעמידה את עלות העבודות על 80% מההערכה הכוללת של המומחה, דהיינו בסכום של 72,000 ₪ בתוספת מע"מ. על המשיבה לשלם למבקשת מחצית מסכום זה כמימון ביניים, דהיינו, 42,120 ₪ (כולל מע"מ).

6.מהחיוב שנקבע כעת בו צריכה לשאת המשיבה, יש להפחית את הסכום ששולם על ידה בפועל. היתרה תשולם למבקשת בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.