בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 11.3.2017 (להלן: "ההחלטה").
ההחלטה ניתנה בבקשה שהגישה הנתבעת ובה עתרה, בין השאר, כי אורה על עיכוב תשלום הפיצוי המגיע לחלק מהדיירים (התובעים) בהתאם לסעיף 16 להסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין חלקי בהחלטת בית המשפט מיום 19.1.2016 (להלן: "הסכם הפשרה"), עד לאחר חקירתם על-ידי ב"כ הנתבעת.
הבקשה לעיכוב התשלום כאמור התבססה על הוראות סעיף 22 להסכם הפשרה, אשר התלה את התשלום לפי סעיף 16 להסכם הפשרה בכך ש"התיקון לא בוצע בגין סיבות הקשורות בקבלן בלבד – דהיינו לא בשל סירוב ו/או התנהלות הדיירים שלא תוקנה לאחר 7 ימים מיום מסירת הודעה בכתב עליה למשרד ב"כ הדיירים ....".
בהחלטתי דחיתי את הבקשה, הן משום שהטענה הועלתה בבקשה שהגישה הנתבעת ביום 26.7.2016 ונדחתה על-ידי בית המשפט (כב' השופט ע' רוזינס) בהחלטתו מיום 8.8.2016, והן משום שהנתבעת לא הצביעה, עד כה, על מסירת הודעה בהתאם להוראות סעיף 22 להסכם הפשרה.
אשר על כן הוריתי לנתבעת לבצע את התשלומים לדיירים, כמפורט ברשימה המשלימה שהגיש השמאי מטעם בית המשפט ביום 18.12.2016 - כל זאת עד יום 20.3.2017.
יצוין כי הן בהחלטת בית המשפט מיום 8.8.2016 והן בהחלטתי, צוין כי הנתבעת תהא רשאית להעלות טענותיה בעניין התנגדות הדיירים לביצוע התיקונים במסגרת הסיכומים שיגישו הצדדים, בהתאם להסכם הפשרה, בעניין הפיצוי המשלים (בעניין הוצאות, עגמת נפש ושכ"ט עו"ד).
היום, 20.3.2017, הגישה הנתבעת בקשה לעיון חוזר בהחלטתי.
בבקשתה טוענת הנתבעת כי מסרה לב"כ התובעים הודעות בעניין היעדר שיתוף פעולה של הדיירים. הנתבעת אף צירפה לבקשתה מיילים התומכים בטענתה (מיילים אלה מתייחסים לדיירים טובה יהושע, דני נגאוקר וענבר שוסטרמן).
כן צירפה הנתבעת מכתב מיום 1.9.2016 ששלחה למומחה מטעם בית המשפט ולב"כ התובעים, ובמסגרתו פירטה את שמות הדיירים אשר אינם מאפשרים לטענתה לבצע את השלמת העבודות. רשימה זו מתייחסת לדיירים קרופיאנקו, מיכאלוב, מאן, עמאר, נגאוקר, סקליאר, כאלב, יהושע, סטרוגנו, שוסטרמן.
לפיכך שבה הנתבעת ועתרה כי בית המשפט יפטור אותה מתשלום הפיצויים המשלימים לתובעים וכי יאפשר לנתבעת לחקרם.
דין הבקשה להידחות.
ראשית, מדובר בבקשה תיאורטית. בהחלטתי מיום 11.3.2017 הוריתי לנתבעת לבצע את התשלום לדיירים עד יום 20.3.2017. הנתבעת לא הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. משכך, מדובר בבקשה תיאורטית, שהרי חזקה על הנתבעת כי תפעל בהתאם להחלטות בית המשפט. משביצעה הנתבעת את התשלום, אין עוד טעם בדיון בבקשה לעיכוב ביצועו.
שנית, הן בהחלטת בית המשפט מיום 8.8.2016 והן בהחלטתי מיום 11.3.2017 נקבע במפורש כי הנתבעת תהא רשאית להעלות ולהוכיח טענותיה בעניין תחולת סעיף 22 להסכם הפשרה, אך זאת במסגרת הסיכומים שיוגשו בעניין הפיצוי המשלים.
שלישית, כאמור בהחלטתי, הסכם הפשרה קובע שלבי ביצוע ולוח זמנים לכל שלב. ההוראות בעניין לוחות הזמנים מהוות חלק מהסכם הפשרה ונקל להיווכח מכלל הוראותיו של ההסכם כי מדובר בעניין מהותי.
בהתאם להוראות ההסכם, לוח הזמנים המרוכז להשלמת ביצוע כל התיקונים לא יעלה על 120 ימים (סעיף 11 להסכם הפשרה), כאשר 20 יום לאחר מכן היה על המומחה לערוך בדיקה מקיפה של תיקונים שלא בוצעו, שלושים יום לאחר מכן היה על המומחה להגיש רשימה זו לצדדים ולבית המשפט, ותוך שבעה ימים לאחר מכן היה על הנתבעת לבצע את התשלום בהתאם לרשימה המשלימה (סעיפים 13-16 להסכם).
מחישוב גס של לוחות הזמנים עולה כי על הנתבעת היה לבצע את התשלום בהתאם לרשימה המשלימה של המומחה מטעם בית המשפט לפני כחצי שנה. מן הראוי כי הנתבעת תקיים את הוראות ההסכם, גם אם באיחור, ותפעל לאלתר בהתאם להוראותיו.
למעלה מן הדרוש יצוין כי רוב, אם לא כל, טענות הנתבעת בבקשתה ובמצורפים לה הועלו הן במסגרת הבקשה מיום 26.7.2016 (שנדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 8.8.2016) והן בהחלטתי.
עוד יצוין כי המיילים שצורפו לבקשה לעיון חוזר ומתייחסים לתקופה הרלבנטית (עד יוני 2016) מתייחסים רק למשפחה יהושע, נגאוקר ושוסטרמן, כאשר ממכתבי הנתבעת למומחה מטעם בית המשפט מיום 26.7.2016 ומיום 1.9.2016 עולה כי העיכוב לו גרמה משפחת נגאוקר מתבטא בשבוע ימים (מיום 1.5 עד יום 8.5, סעיף 2.3 למכתב) וכי הטענות בעניין משפחות שוסטרמן ויהושע נוגעות למחלוקת בעניין היקף התיקונים הנדרש ולאו דווקא בעניין היעדר שיתוף פעולה מצידן.
מכל מקום, כאמור, תהא הנתבעת רשאית להעלות טענותיה בעניין תחולת סעיף 22 להסכם הפשרה במסגרת הסיכומים שתגיש בעניין הפיצוי המשלים.