ת"א 45259-04-15

לפניי בקשה לפיצול סעדים מכוח תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

המבקש והמשיב הנם שותפים בנכס מקרקעין. המבקש הגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אלו.

לטענת המבקש, הוא זכאי לדמי שכירות בגין חלקו בנכס וכן נגרמו לו נזקים כספיים נוספים שטרם התגבשו סופית, בין היתר, מאחר ולצורך גיבושם נדרשת קבלת חשבונות ומסמכים שונים.

לטענת המשיבים, התביעה לפירוק שיתוף הנה למעשה כסות לתביעה הכספית ולתביעה למתן חשבונות. לטענתם, המבקש, לו שייכים אך ורק 10% מזכויות החכירה בנכס נשוא התביעה מנסה להפעיל עליהם לחוץ פסול באמצעות התביעה לפירוק שיתוף, בעוד שבפועל תביעתו היא תביעה למתן חשבונות ועל כן דין בקשתו להידחות.

עוד טוענים המשיבים כי אין להתיר למבקש לפצל את סעדיו, שכן יכול היה למצותם כבר בשלב זה והיה עליו לכלול את כולם במסגרת כתב התביעה.

תקנה 45 לתקנות מאפשרת פיצול סעדים בקבלת היתר מבית המשפט וקובע כדלקמן:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

התקנה אינה מפרטת את השיקולים אותם על בית המשפט להביא בחשבון בבואו לדון בבקשה להיתר לפיצול סעדים. אלו פורטו בספרות ובפסיקה (ראו, בין היתר בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11), עמ' 330 , רע"א 1399/11 קופת עליה – אגודה שיתופית לאשראי נ' לזרום חברה קבלנית לבניין ופיתוח (פורסם במאגרים)) אשר קבעו כי יש להתחשב בזכות הגישה של הפרט לערכאות מחד וביעילות שבאי פיצול הליך משפטי מאידך. עוד נקבע כי לא בנקל יינתן היתר לפיצול סעדים.

לאחר העיון בבקשה ובתגובות וכן בכתבי הטענות שהוגשו, סבורני כי לאפשר למבקש למצות את יומו בבית המשפט והתיר לו לפצל את הסעדים הנובעים מעילה נשוא כתב התביעה.