ת"א 45131-10-13 פזאב (טבע פארם) בע"מ נ' מויאל

 1.לפני בקשה להורות בצו למשרד הפנים ליתן פירוט "כניסות ויציאות" של הנתבע בין התאריכים 20.08.13 ו-1.10.13 (להלן: "הצו"). יצוין כי בתשובה לתגובה עולה מדברי ב"כ התובעת כי היה מסתפק בצילום הדרכון של הנתבע. הבקשה הוגשה לאחר שהסתיימה שמיעת ההוכחות וקביעת מועדים להגשת סיכומים בכתב.

2.בקצירת האומר יצוין כי ברקע לבקשה, תביעה שהגישה התובעת כנגד הנתבע בטענה להפרת הסכם שנכרת ביניהם לפיו הנתבע יחזיק בחנות ברח' טאגור 30 בתל-אביב (להלן: "החנות") במקומה (להלן: "ההסכם"). ההסכם הותנה בהסכמת הבעלים של החנות (להלן: "הבעלים") להחלפה זו. המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלת קיומו של התנאי המתלה, היינו הסכמת הבעלים. התובעת טענה כי הבעלים אמנם סרבו להצעת הנתבע כי הוא לא יחזיק בעצמו בחנות כי אם באמצעות חברה כלשהי שאף אינה בבעלותו, אך הם הסכימו שהנתבע יחזיק בחנות בעצמו כפי שהוסכם ביניהם ובכך נתקיים התנאי. לעומת זאת, הנתבע טען כי הבעלים סרב להחלפה הן על ידי הנתבע עצמו והן על ידי חברה בבעלותו. משכך לא נתקיים התנאי המתלה.

3.בדיון ההוכחות נשמעו כל עדויות הצדדים ובכלל זה הבעלים אשר העיד מטעם התובעת.

4.בבקשתה טענה התובעת, כי הנתבע תירץ את התחמקויותיו מלעמוד במחויבותו במועדי התשלומים, הן במעמד החתימה על ההסכם והן לאחר מכן, בריבוי נסיעותיו לחו"ל לניהול עסקיו ולא באי-הסכמת הבעלים. מכאן נטען, כי קבלת המידע באמצעות הצו יאפשר אימות טענות אלו ובכך הוא יסייע ל"חקר האמת" וישמש ראיה להזמת עדותו של הנתבע.

5.הנתבע התנגד למבוקש, הן בשל המידע המבוקש אשר לדבריו, יש בו כדי לפגוע בפרטיותו, והן בשל מועד הגשת הבקשה לאחר סיום ההוכחות, אי הרלוונטיות של המידע המבוקש והעדר הנמקה למועד הגשת הבקשה.

6.בתשובה טענה התובעת כי לא ייגרם כל נזק ממתן הצו שכן ממילא, בית המשפט קצב מועד להגשת סיכומים בכתב ומדובר במידע פעוט שיש בידו לסייע ל"חקר האמת". באשר למועד הגשת הבקשה נטען כי מדובר בראיות הזמה לעדות הנתבע בבית המשפט.

דין הבקשה להידחות.

7.הכלל הוא כי על בעל דין להגיש ראיותיו על פי סדרי הדין הקבועים בדין ב"חבילה אחת". אמנם, בית המשפט רשאי לקבל ראיות נוספות בשלבים מאוחרים של הדיון ואף לאחר הגשת סיכומי הצדדים, ואף בשלב הערעור, אך השימוש בסמכות זו יעשה בזהירות רבה תוך מתן הדעת גם על שיקולי מדיניות הקשורים הן ביעילות ניהולו של ההליך הספציפי, והן ביעילות מערכת המשפט בכללה (רע"א 1811/15 מיראלי (מירלשווילי) נ' מירלשווילי (פורסם בנבו, 5.05.15); ה"פ (מחוזי-מרכז) 3814-04-08 שני נ' כץ (פורסם בנבו, 7.03.11)).

8.לשם מציאת האיזון הראוי בין עקרון חשיפת האמת לבין עקרון יעילות ההליך וסופיות הדיון, יבחן בית המשפט, בין היתר, את תרומתה של הראיה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה; עוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין עקב הגשת ראיה לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו; הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי הדין, מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה, ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף את הראיה הנוספת; ועוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד (ה"פ (מחוזי-מרכז) 3814-04-08 בעניין שני; ת"א (מחוזי-מרכז) 4951-08-07 דיאליט בע"מ נ' הרר (פורסם בנבו, 24.09.15)).

9.במקרה זה, איני סבור כי ניתן לומר שיש למידע המבוקש תרומה ממשית לחקר האמת. המחלוקת בין הצדדים כפי שהובעה בכתבי הטענות הינה בשאלת קיומו של התנאי המתלה, היינו הסכמת הבעלים. לעניין זה, אין נפקות לשאלה האם הנתבע שהה בחו"ל ובאילו מועדים. אין מחלוקת כי התמורה לפי ההסכם לא הועברה לתובעת (למעט התמורה ששולמה במעמד החתימה על ההסכם). ככל שהתנאי קוים וההסכם תקף על הנתבע לשלם את יתרת התמורה ואין נפקות להימצאותו בחו"ל או בישראל, וככל שהתנאי המתלה לא התקיים אזי ההסכם ממילא אינו בתוקף. אכן, במסגרת תיאור השתלשלות האירועים הנתבע ציין כי הוא מצוי פעמים רבות בחו"ל; ואפשר גם שבכך נימק את המקדמה הנמוכה שנקבעה בהסכם לתשלום במועד החתימה; אפשר גם שבמועד מאוחר יותר כשנדרש להסביר מדוע אינו משלים את התמורה הוא ציין כי הוא מצוי בחו"ל - ואולם כאמור, למיקום הימצאותו, במועד זה או אחר, אין משמעות מהותית להכרעה בתיק.