ת"א 45018-08-15

בקשה לסעד זמני שעניינה הפעלת משחקייה לילדי בית הדירות שבו מתגורר המבקש, בסמיכות לדירתו. החלטתי ניתנת בהמשך לדיון שהתקיים היום במעמד הצדדים.

רקע

1.תמצית העובדות הצריכות לעניין: המבקש מתגורר מזה כעשור בפרוייקט המגורים "סי אנד סאן" בתל אביב. המדובר בבניין שטרם נרשם כבית משותף, ובו כ-250 דירות. המשיבה 2 משמשת חברת הניהול של הבניין, לטענתה – ללא כוונת רווח, ולרווחת הדיירים.

2.בבניין קיים מזה מספר שנים מקום משחק לילדים, המכונה בידי הצדדים "ג'ימבורי" (כשיבוש העברי לביטוי האנגלי Jamboree), ואנו נכנה: משחקיה. המדובר במקום שבו יכולים ילדי בית הדירות להתכנס ולשחק, לשמחתם ולרווחת הוריהם. בעבר הייתה ממוקמת המשחקיה באיזור של הבנין, מרוחק מן המבקש, ובהתאם כזה שלא טרד את מנוחתו. בחודש יוני 2015, משיקולים שהמבקש מלין (אף כי לא ברור מדוע יש להלין על כך) שהם תקציביים, בחרה המשיבה 2 להעביר את המשחקיה למיקום שהוא בסמוך מתחת לדירתו שלו, תוך הכשרת המבנה למטרה זו.

3.המבקש טוען כי הקמת המשחקיה נעשתה ללא היתר בניה, ואף מחייבת רישיון עסק. הוא דחק בעיריית תל אביב באמצעות באי כוחו לפעול לסגירת המשחקיה. העיריה אכן פעלה בתחילה והוציאה צו הריסה. בהמשך – נסוגה בה, לאחר שמעמדתה (שנתבקשה) עולה כי הגיע לכלל מסקנה שאין מקום להמשיך בנתיב זה. היא אף גורסת לעת הזו, ניתן להבין, כי ככלל אין צורך בהיתרים הימנה, זולת לעניין דלת שנבנתה בפתח המשחקיה. המבקש מלין מרה על דרך התנהלותה של העירייה והחלטתה שלא לפעול נגד המשיבות. לא נרחיב, שכן איננו עוסקים בהליך מינהלי, והעירייה אינה משיבה (ואינה צריכה להיות משיבה).

4.משהוברר למבקש כי במישור המינהלי לא תצלח דרכו, בראשית אוגוסט 2015, פנה לבית משפט זה בבקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשך הפעלת המשחקיה. הדבר מהווה לשיטתו מטרד, והוא תומך את הדברים בחוות דעת מומחה מטעמו. התכנסות עשרות זאטוטים, צעקותיהם, מסיבות הנערכות במשחקיה, התכנסות ההורים – כל אלה מטרידים את שלוותו ומחייבים אותו להגיף את תריסיו, על מנת שיוכל לעבוד בדירתו בעבודה (שלא פורטה) המצריכה לפי הנטען בבקשה ריכוז ושקט. הבקשה, אם נתמצתה, קוראת להפסקת פעילות המשחקיה בנימוק כי היא מקימה מטרד בניגוד לחוק מניעת מפגעים, וזאת בגדרי מבנה הפועל ללא היתר בניה כדין, ללא היתר לשימוש חורג, רישיון עסק, ואף בלא הסכמה של המבקש לניצול השטח המשותף למטרת משחקיה. את טענותיו תמך המבקש בתצהירי בעלי דירות אחדים, אחד מהם – אחיו.

5.המשיבות, ומעשית – המשיבה 2, מדגישות בתגובתן כי אין פסול בהפעלת המשחקיה במקומה. לשיטתן לא נדרשים היתרים, ולא בכדי נסוגה בה העירייה מצו ההריסה שהוצא בתחילה; אפילו הדלת, שנטען כי נבנתה ללא היתר, חוקית לסברת המשיבות. הן מטעימות עוד כי התכנסויות שונות הנערכות בקומה מתחת לבית המבקש, לעתים – תוך שיתוף פעולה שלו, לפי הנטען, אינן במשחקיה דווקא, וכי הן מתנגדות נמרצות לקיום מסיבות במקום. הן מציינות כי מדובר במקום לרווחת ילדי בית הדירות והוריהם, וכי כמות הילדים אינה אמורה לעלות על 20 ותדיר מונה ילדים בודדים המגיעים למקום במשך היום כולו, אם בכלל. הן מוסיפות כי הן מקפידות על הפעלת המקום בשעות ייעודיות לכך ולא בשעות הנועדות לשמש למנוחה. הן מכחישות (אף שלטענתן לא היה סיפק בידן להכין חוות דעת) קיומו של מטרד, ומוכנות שימונה מומחה מטעם בית המשפט שיבחן האם אכן מטרד, בניגוד לתקנות, גלום במשחקיה. סגירת המקום, גורסות המשיבות עוד תסב נזק ניכר לדיירי הבית המשותף.

6.דיון התקיים היום, ובו ביקשתי לוודא את טיב הפעולות שבידי המשיבות לבצע על מנת להבטיח את הפחתת המטרד למבקש ולאחרים, ודאי עמידה באמות המידה שהן עצמן ציינו בתגובתן.

המשיבות ביארו כי במרחק לא רב מן המשחקיה שוכן חדר המצב שבו שלושה עובדים מטעמם האמונים על הסדר בבניין, מסיירים בו מדי שעה, דואגים לנעילת המשחקיה מחוץ לשעות הפעילות, וזמינים להתייצב במקום אם ייקראו על מנת לוודא את הפעלת המשחקיה בהתאם לכללים, הכמות המקסימלית והשעות. ביקשתי לבחון עם המבקש אם ניתן להגיע להסכמה שתעגן פורמלית התחייבויות אלה, אך הוא כפי זכותו סירב, בגורסו כי הרעש מן המשחקיה רב מכדי שיוכל לחיות עמו. בהתאם, ותוך שהצדדים ויתרו בתבונה על חקירות בלא שיהיה בכך כדי לוותר על טענות, נתבקש בית המשפט להכריע וכך ייעשה.