ת"א 44858-12-13 דרוין ואח' נ' עירית כפר סבא ואח'

לוז התובענה 

1. הוראות סעיפים 195(2) ו- 196 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 מקנות לבעל המקרקעין המקורי, שקניינו ניטל בהעברה כפויה בהתאם להוראות חוק התכנון והבניה, זכויות המחדשות את זיקתו למקרקעין במקרה בו משונה יעוד המקרקעין, באופן שאין הם משמשים עוד למטרה לשמה ניטלה הבעלות. הוראות אלו מתייחסות לשני מצבים של העברה כפויה לפי חוק התכנון והבניה: הפקעה ללא תשלום פיצויים (סעיף 196 לחוק) או רכישה בביצוע תכנית מתאר (סעיף 195(2) לחוק). ההוראה העוסקת בהפקעה ללא פיצויים (סעיף 196) מקנה לבעלים המקורי זכות לפיצוי או החזרת הקרקע, לפי בחירתו; ההוראה העוסקת ברכישה בביצוע תוכנית (סעיף 195(2)) מאפשרת לבעלים המקורי לקנות חזרה את המקרקעין במחיר שלא יעלה על הסכום בו נרכשו ממנו.

    

2. התביעה שלפניי היא בקשה של חלק מהיורשים של הבעלים המקוריים של מקרקעין בכפר סבא, הידועים כיום כחלקות 94, 100, 101 ו -102 בגוש 6438 (להלן: "המקרקעין") למתן סעד הצהרתי נגד הנתבעות על פיו רכישת הבעלות במקרקעין על ידי עיריית כפר סבא בשנת 1948 בוצעה על דרך של הפקעה ללא תמורה, אשר סעיף 196 לחוק התכנון והבניה חל עליה, ולחילופין בדרך של רכישה בביצוע תוכנית מתאר, אשר סעיף 195(2) לחוק חל עליה.

3. ויובהר, התובעים אינם טוענים כי בוצע לעת הזו שינוי יעוד של המקרקעין, וממילא אינם טוענים כי הם זכאים ליהנות בשלב זה מהזכויות המוקנות במסגרת סעיפים 196 או 195(2) לחוק התכנון והבניה. כל בקשתם היא שתינתן הצהרה כי המקרקעין עברו בשעתו לבעלות עיריית כפר סבא על דרך של הפקעה ללא פיצוי, ולמצער על דרך של רכישה בביצוע תוכנית, כמשמעות מונחים אלו בסעיפים 196 ו- 195(2) לחוק התכנון והבניה, ועל כן עשויה לקום להם, כיורשים של בעלי הקרקע המקוריים, זכויות ביחס למקרקעין, אם וכאשר ישונה יעוד המקרקעין בעתיד.

   ההליך שלפניי

4. תובענה זו הוגשה בעקבות פנייה שפנה ב"כ התובעים לעיריית כפר סבא ב- 17.12.2012. בפניה זו צוין כי המקרקעין הועברו בשעתו "ללא תמורה ולצרכי ציבור בלבד", והובהר, לאור ידיעות שהגיעו לתובעים בדבר הכוונה לעשות במקרקעין גם שימושים שאינם ציבוריים, כי ככל שהדבר יעשה ידרשו היורשים את השבת הקרקע, ולחילופין פיצויים. עיריית כפר סבא דחתה את הפנייה, בתשובה שנשלחה ביום 19.2.2013 באמצעות עו"ד נורמן פלאט. בתשובתה הבהירה העירייה כי לפי החומר שברשותה "אין ממש בטענותיך באשר לזכויות, כביכול, של מרשייך במקרקעין". על רקע מחלוקת זו הוגשה התובענה, שתכליתה מבחינת התובעים היא להעמיד דברים על מכונם, ולהבהיר כי להם (כמו גם ליתר היורשים, שלא ביקשו להצטרף להליך) זכויות במקרקעין במקרה של שינוי יעוד, וזאת מכוח סעיף 196 לחוק התכנון ובניה, ולחילופין מכוח סעיף 195(2) לחוק זה.

    

5. מטבע הדברים, איש בעיריית כפר סבא לא ידע בשנות האלפיים מידיעה אישית כיצד קיבלה עיריית כפר סבא את הבעלות במקרקעין בשנת 1948. במרשם המקרקעין נרשם כי המקרקעין התקבלו ב"מכר ללא תמורה", והנחת הגורמים שטיפולו במקרקעין הייתה שרישום זה, אשר נגזר משטר המכר על פיו נרשמה ההעברה (נספח 2 לתצהירי התובעים), משקף את הדברים כהווייתם. בעקבות זאת צוין בתשובת העירייה מה- 19.2.2013 כי "המקרקעין הועברו במתנה אל מרשתי, עיריית כפר סבא".

    

6. בעקבות הגשת התביעה ביצעה עיריית כפר סבא בדיקה מקיפה בארכיונה, והעלתה מסמכים רבים מזמן אמת הנוגעים לרכישת הבעלות במקרקעין על ידי העירייה. מסמכים אלו כוללים התכתבויות, פרוטוקולים של ישיבות, חשבוניות ואף נוסח הסכם ופסק בוררות ביחס למקרקעין. בשלב מאוחר יותר גם הומצא לצדדים, בהתאם לבקשת עיריית כפר סבא והחלטת בית המשפט, תיק רשם המקרקעין ההיסטורי. המסמכים שנמצאו בארכיון העירייה שופכים אור חדש על שאירע בשעתו. כפי שיובהר לעיל, עולה מהם כי העירייה רכשה במהלך השנים 1945 – 1948 את המקרקעין מבעליהם, בהליך שאיננו לא הפקעה ללא פיצוי ולא רכישה כפויה, כי אם רכישה על פי חוזה בתמורה שנערך בין קונה מרצון למוכר מרצון. ואולם התובעים סרבו לקבל את המסקנות המתבקשות מהמסמכים שהתגלו, ועמדו על טענתם, הנשענת בעיקרה על הרשום במרשם המקרקעין ובשטר המכר, כאילו המקרקעין עברו לבעלות עיריית כפר סבא בהליך של הפקעה ללא פיצוי, ולמצער ברכישה בביצוע תוכנית מתאר.