ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
44822-03-14
26/03/2015
|
בפני השופט:
ירון בשן
|
| - נגד - |
מבקשת:
אנחלה יזראילוב
|
משיבה:
ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
|
| החלטה |
1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. נכותה של התובעת נקבעה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן המל"ל), קביעה לפי-דין המחייבת גם בתביעה זו. התובעת מבקשת להביא ראיות שיסתרו קביעה זו. הנתבעת מתנגדת לבקשה. הבקשה נדחתה, הוגש ערעור ובעקבות פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מיום 10.3.15, הוחזרה למתן החלטה נוספת. לצדדים ניתנה הזדמנות להוסיף על הטענות שהעלו בעבר, אך הם לא עשו כן.
ההליכים בביטוח הלאומי
2. התובעת טענה לנכות בתחומי האורתופדיה, הנוירולוגיה ורפואת אף-אוזן-גרון (להלן אא"ג). היא עמדה לבדיקת ועדה רפואית של המל"ל ביום 18.2.11. בין חבריה היו אורתופד ונוירולוג לכן כנראה נשלחה לקבל חוו"ד של רופא אא"ג, ד"ר שטטר. מומחה זה רשם מפיה את תלונותיה (ובכלל זה טענה לטנטון תמידי קבוע), אך בהמשך חיווה את דעתו שבה נכללה האבחנה "סחרחורת, טנטון לא תמידי, ליקוי שמיעה". הוא העריך את נכותה כך – 10% בגין סחרחורת, 0% בגין ליקוי שמיעה ו – 0% בגין טנטון. לצד הערכות אלה הוסיף שהפרמטרים בבדיקת ENG גבוליים, מאפייני הטנטון לא תואמים טנטון עקב חבלת ראש מה גם שהוא החל שבוע אחרי התאונה, מה שאינו סביר.
3. הוועדה הרפואית שעיינה בחוו"ד היועץ כתבה בפרק "סיכום ומסקנות" ביום 15.4.12: "הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר שטטר מיום 11.3.11 ואינה מקבלת את מסקנותיה. לכן הועדה מבקשת חוו"ד של רופא אף אוזן גרון נוסף היות וקיימת סתירה בין קביעת הנכות ושלילת הקשר הסיבתי". ביום 13.6.12 חיווה דעתו בעניינה של התובעת ד"ר צבי חזן, אף הוא רופא אא"ג. המסמך שהוגש אינו לגמרי קריא, אך ברור ממנו שהמומחה עיין בבדיקת ENG מיום 5.2.12 ולא מצא קשר סיבתי בין תלונות התובעת לתאונה. ביום 8.7.12 קיבלה הועדה הרפואית את חוו"ד ד"ר חזן וקבעה שלא נותרה לתובעת כל נכות עקב התאונה. על קביעה זו ערערה התובעת וביום 23.12.12 היא נבדקה (בנוכחות בא-כוחה) ע"י מומחה אא"ג שלישי ד"ר ברוורמן. הוא חיווה דעתו שתיאור התדר לא אופייני לטנטון כרוני וגם הוא סבר שלתובעת לא נותרה נכות עקב התאונה. ביום 13.2.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים ועיינה בתיעוד רפואי רב. היא ביקשה מסמכים רפואיים נוספים ולאחר שבישיבה שניה עיינה בהם ביקשה עוד מסמכים שבהם עיינה בישיבה שלישית. לבסוף קבעה שלא נותרה לתובעת נכות עקב התאונה.
דיון
4. מחוקק חוק פלת"ד הניח שניתן להתייחס באמון להחלטות של גופים הקובעים נכויות על-פי דין. מגמתה הברורה של הפסיקה היא לכבד קביעות כאלה. על מנת להתיר הבאת ראיות לסתור נדרשות נסיבות חריגות למדי, למשל, אם נפלו בהחלטה פגמים משפטיים כגון תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי או אם יתברר שמעיניי הוועדה נעלמו עובדות חשובות. המבקשת מעלה נגד קביעות הועדה טענות משני הסוגים. מטעמי נוחות הן יידונו בנפרד להלן.
5. בסעיף 15 לבקשה מלינה התובעת על שד"ר שטטר העריך את נכותה בגין טנטון לא תמידי בעוד שהיא טענה בפניו לטנטון קבוע תמידי. על טענה זו שתי תשובות: ראשית, ד"ר שטטר רשם מפי התובעת את תלונתה, שהיא סובלת מטנטון תמידי, אך באבחנתו כתב שהטנטון אינו תמידי. לא ברור מהמסמך מדוע אבחנתו שונה מטענת התובעת, אך ברור שזו פררוגטיבה של המומחה לקבל או לדחות טענות של המתלוננת (ובאנלוגיה: הרי לא יעלה על הדעת להתלונן על פגם שנפל בפסק-דין מפני שבית-המשפט לא קיבל טענה של בעל-דין). שנית, כפי שפורט קודם, הועדה הרפואית ממילא לא הסתמכה על חווה"ד של ד"ר שטטר ואין כל משמעות לשאלה אם נפלו בה פגמים כלשהם.
6. טענות הנוגעות לשיקול דעתה של הועדה מופיעות בסעיפים 18 - 21 לבקשה. בשפה בוטה מאוד (ובשגיאה לשונית) מלינה התובעת על "כי הועדה בהרכב של אורתופד ונירולוג העיזה שלא לקבל את מסקנותיו של היועץ בשטח א.א.ג וזאת כי לשיטתה קיימת סתירה??? בין קביעת הנכות ושלילת הקש"ס". גם בטענה זו אין ממש.
ראשית לענין הסמכות: הועדה הרפואית, היא גוף מעין שיפוטי הפועל במסגרת סמכות שהוקנתה בדין. מותר לועדה להוועץ במומחה חיצוני, אך אסור לה למסור בידיו את הסמכות שמסורה לה עצמה בדין. זהו מצב אנלוגי ליחסים שבין בית-משפט לבין מומחה רפואי שהוא ממנה. רמז לכך שמדובר במומחה שדעתו המכובדת נשמעת אך אינה מחייבת יש בתוארו "יועץ" הלשון שנקטה המבקשת מצביעה כביכול על חובה של הועדה לקבל את עצת היועץ – ודחיית העצה היא "העזה" של הועדה הרפואית. טענה זו מוטעית. הועדה חייבת להפעיל שיקול דעת עצמאי בבחינה העצה שקיבלה וזה בדיוק מה שעשתה.
שנית, לענין השימוש בסמכות: המבקשת פשוט מתעלמת מכך שבחוות-דעתו של ד"ר שטטר אכן יש סתירה בין אמירות בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לממצאים למסקנה, שקבעה דרגות נכות. סתירה זו לא שאובה מדמיונה של הועדה הרפואית ואינה פרי קנוניה, היא כתובה במפורש בחווה"ד. המבקשת מתעלמת מכך שזוהי חובת הועדה הרפואית לברר את שאלת הקשר הסיבתי (ורק בשל כך שהיא עושה כן, יש לקביעותיה תוקף גם בתביעה זו). אלמלא עשתה כן, היתה חוטאת לתפקידה.
