ת"א 44800-07-11 פלוני נ' רוזנבאום ואח'

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1983, בתאריך 7/1/2010, במסגרת עבודתו אצל הנתבע-1 במקרקעין של הנתבע-2. לטענת התובע, בעת שטיפל בהתקנת קווי תקשורת אצל הנתבע-2, הוא החליק כתוצאה מרטיבות שהייתה במקום שנבעה מבלוני חנקן שהיו בחזקת הנתבע-2, פגע בארון חשמל בעל מתח גבוה שדלתותיו היו פתוחות והתחשמל (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בידו הימנית הדומיננטית. הנתבעת 3, היא מבטחת הנתבעים 1 ו-2.

הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובעיקר בשאלת חלוקת האחריות בין הנתבעים, האשם התורם שניתן לייחס לתובע וגובה הנזק.

האירוע הוגדר במוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, נכותו הצמיתה של התובע נקבעה בשיעור של 20%, הופעלה תקנה 15, כך שנכותו של התובע על פי המוסד לביטוח לאומי עומדת על שיעור של 30%. לתובע שולמו דמי פגיעה וכן משולמת לו קצבת נכות, בהתאם לאחוזי הנכות הצמיתה שנקבעו לו.

מומחה מטעם התובע, קבע, כי לתובע נגרמו 30% לצמיתות בגין הפגיעה הקשה במכופפי אצבעות יד ימין. מומחה מטעם הנתבעת, קבע כי לתובע נגרמו 10% נכות לצמיתות ואלו המומחה מטעם בית המשפט העמיד את אחוזי הנכות לצמיתות על 16%, בגין פגיעה בשלוש אצבעות וקבע, כי התובע מוגבל בעבודות פיזיות קשות ביד ימין.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק העיד התובע, הצדדים ויתרו על חקירת המומחים והנתבעים לא מצאו לנכון להעיד עדים מטעמם והסתפקו בהגשת מסמכים.

לנוכח גדר המחלוקת בין הצדדים, אדון תחילה בנסיבות התרחשות התאונה, שאלת האחריות, האשם התורם ובמידת הצורך גם בשיעור הנכות וגובה הנזק.

נסיבות התרחשות התאונה

בתצהירו תיאר התובע, כי עובר לתאונה עבד בהתקנה ושירות לציוד ומערכות טכנולוגיות אצל הנתבע-1, שהינו קבלן לעבודות תקשורת. לטענתו, ביום 7/1/10, ביצע עבודות התקנת מערכת תקשורת וחיבור כבלים בבניינים של הנתבע 2. במהלך עבודתו היה צריך להביא דבר מה, החליק על שלולית מים, איבד את שיווי המשקל ונפל על לוח חשמל מתח גבוה שהיה בארון שדלתותיו הושארו פתוחות. ידו פגעה בלוח החשמל והוא ספג מכת חשמל חזקה ונגרמו לו חתכים עמוקים. התובע הוסיף, כי עובד נוסף שעבד איתו הבחין בהתרחשות, משך אותו בחוזקה וניתק אותו מהארון ובכך הציל את חייו. התובע הבהיר, כי אין לו את פרטיו של העובד ואין לו קשר עמו. התובע הוסיף עוד, כי לאחר מכן הסתבר לו ששלולית המים נוצרה מבלונים עם גז קפוא שהיו מצויים על יד ארון החשמל כאשר הקרח שהצטבר על הדפנות נמס ונזל על הרצפה וגרם לרטיבות.

בפתח עדותו, דייק התובע והסביר, כי אף שכתוב בתצהיר, כי עבד כעוזר חשמלאי מעולם עבד בתפקיד זה, אלא עבד אצל קבלן תקשורת העובד רק עם מערכות תקשורת ובעת התאונה התקין קו תקשורת ולא התעסק עם החשמל בכלל. בחקירתו הנגדית, הוסיף והסביר התובע, כי תפקידו היה להתקין קווי תקשורת, כולל שקע וחיבור לארון תקשורת ולבדוק שהכל עובד. התובע השיב, כי למד את המקצוע אצל המעביד ולא בלימודים פורמליים כלשהם. באותו היום עבדו הוא ועובד נוסף, כאשר הוא היה הבכיר וקיבל הנחיות מהמעביד. בהתאם להנחיות אלה, היה עליהם להשחיל כבל תקשורת דרך תעלות מעל התקרה, לידם באזור היה ארון חשמל, כאשר הנקודה הסופית היתה ליד ארון החשמל והוא עצמו לא עבד בארון החשמל שכן זה לא בתחום תפקידו.

כאשר נשאל האם כשהגיע למקום ראה שיש שם ארון חשמל, השיב ששם לב לעבודה שלו למה שהוא צריך לעשות, הקבלן נתן לו עבודה והוא התחיל להשחיל את הכבל ביחד עם הבחור הנוסף שעבד עמו. כשראה את ארון החשמל ראה שהדלת שלו פתוחה ולא סגר אותה, כי היו שם עובדי חשמל והוא חשב שאולי עובדים על זה, מכל מקום מה שלא שייך לו הוא לא נוגע ולא מתקרב. בהמשך עדותו הסביר התובע, כי היו חשמלאים שעבדו במקום, עשו בבניין מעבדות חדשות והם עשו את קווי התקשורת בקומה הראשונה, כאשר בסמוך לארון חשמל וארון התקשורת היו חדרים פעילים. התובע הוסיף, כי לא ביקש מהנתבע או ממישהו אחר לסגור את דלתות ארון החשמל ואולם לא זכר לומר אם כאשר הנתבע-1 היה במקום היו דלתות ארון החשמל פתוחות. לדברי התובע, ארון החשמל היה בגובה 2 מטר, הוצגה לו תמונה של ארון חשמל אולם התובע לא היה מסוגל לזהות, כי מדובר בארון החשמל הספציפי.