|
|
בחנתי את בקשת התובעת לבדיקה חוזרת על ידי מומחה ביהמ"ש בתחום האורתופדי- ד"ר צבי לידר (להלן: "המומחה") ואת התגובה לה, הכל- בראי חוו"ד המומחה, פרוטוקול ישיבת ההוכחות שבמהלכה נחקר המומחה, ויתר המצוי לפני בתיק.
שוכנעתי כי אין מקום, בנסיבות הענין, להורות על בדיקה חוזרת, ואפרט.
המומחה- בחקירתו, השיב כדבעי , ובאופן ישיר ולא מתחמק לכל שאלה ושאלה שהוצגה בפניו ע"י ב"כ התובעת. מצאתי את תשובות המומחה בחקירתו ישירות, עקביות, התרשמתי ממקצועיותו, מהימנותו, ושוכנעתי כי פעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים.
אוסיף כי המומחה מסר הסבר סביר ומשכנע לעניינים שב"כ התובעת השיג עליהם, כגון: אי שמירת ו/או אי הבאת רישומים בכתב יד ממהלך הבדיקה שנערכה בחודש פברואר 2016 . אציין בהקשר זה כי לא נעלמה מעיני טענת ב"כ הנתבעת כנגד העיתוי בו הוגשה הבקשה, ובכלל זה- הטרוניה על כך שטענת התובעת בכל הנוגע למהלך בדיקתה ע"י המומחה הועלתה לראשונה במסגרת תצהיר עדותה הראשית שהוגש ביום 16/11/16 (ללא תאריך חתימה). ואולם- התובעת רשאית הייתה לבחור בחקירת המומחה תחת משלוח שאלת הבהרה, ולהציג בפניו, במהלך חקירתו הנגדית, את כלל השגותיה וטענותיה כנגד קביעותיו והתהליך שהביא לכך. מהלך של קבלת תגובתו של מומחה ממילא מתחייב כשמדובר בבקשה האוחזת טענות אישיות כנגד התנהלות של מומחה. יוער, עם זאת, כי לנוכח טענותיה של התובעת ביחס למהלך הבדיקה, היה עליה לבקש מהמומחה לשמור את התרשומות שערך בזמן אמת, ומשלא עשתה כן לא ניתן לבוא עמו בטרוניה על כך שלא שמר עליהן לאחר שסיים את כתיבת חוו"ד והפיץ אותה לצדדים.
הוא הדין ביחס לטענה כי הסתמך על פיענוח בדיקת הסי טי שבוצעה לתובעת בשנת 2015: המומחה פירט את שיטת העבודה והבדיקה שלו, והעובדה שלא זכר את מהלך הבדיקה עצמה, תומכת במהימנותו. עוד בהקשר זה- אציין כי לא הוצגה בפניי כל הוראה חוקית ו/או נוהג מחייב שמכוחו חובה על רופא מטפל ו/או בודק, לבחון באופן בלתי אמצעי את בדיקות ההדמיה עצמן, מקום שתוצאותיהן בפניו.
אוסיף כי שוכנעתי שעל פניו, המומחה לא החמיר עם התובעת, הוא ציין כי הייתה מהימנה בעיניו, וגישתו החיובית מוצאת ביטוי בחוו"ד ובחקירה.
העובדה כי תוצאות חוו"ד אינן "נושאות חן" בעיני התובעת, אין בה די.
זאת ועוד. אין בעמדת המומחה כי "אין לו בעיה לבדוק את התובעת פעם נוספת" כדי להוות טעם לאישור בדיקה חוזרת. וכי מדוע יסרב לכך? לא זו בלבד שאין מדובר בהמלצה או בקשה של מומחה הסבור לכאורה שנפלה שגגה מלפניו. לא שאלת 'הסכמתו' או 'התנגדותו' לבדיקה נוספת היא המכריעה את הכף, אלא הצורך האובייקטיבי בכך, בראי העקרונות שהותוו בפסיקה בהקשר זה, והתנאים לכך לא מתקיימים בענייננו.
סוף דבר: משלא הוכח כי נפל פגם כלשהו במהלך בדיקת התובעת ע"י המומחה, ו/או בהפעלת שיקול דעתו ו/או ביחס שלו כלפי התובעת, ו/או בגישתו ו/או בגיבוש מסקנתו במסגרת חוו"ד ו/או במהלך חקירתו- דין הבקשה להידחות.
מכל האמור- הבקשה נדחית.
לפנים משורת הדין, לא אחייב את התובעת בהוצאות בגין בקשה זו.