1.בפניי בקשה לסלק התביעה על הסף.
2.בכתב התביעה, עותר התובע- המשיב כאן לסלק ידו של הנתבע- המבקש "מחלקה 19 מגרש 47 במושב אחיהוד" ולהסיר גדר שבנה התובע ולפנות את הנתבע מן החלקה, לרבות גדר שבנה התובע בחלקה. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר במגרש 47 בחלקה 19 בגוש 18059 במושב אחיהוד השייך לאגודה השיתופית אחיהוד - מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ (להלן: "האגודה") מכח זכויות חזקה בו (בין מכח חכירה ובין מכח רישיון מאת מנהל מקרקעי ישראל). התובע - חבר האגודה, טוען כי האגודה הקצתה לו מגרש זה ואף על פי כן מסרב הנתבע לסלק את ידו מן המגרש וממשיך להשתמש בו.
3.בכתב ההגנה טען הנתבע - אף הוא חבר האגודה , כי בעלי הדין הם בעלי משקים באגודה, העוסקים בחקלאות. לטענת הנתבע הוא הוא בעל הזכויות מאת האגודה להחזיק במגרש, שכן הוא זה שקיבל את מגרש 46 והוא מנהל במקום מכלאת בקר ובד בבד הוא מחזיק אף במגרש 47 בהסכמת האגודה למן שנת 1997. הנתבע הוסיף וטען כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, בשל קשרים בין מזכיר האגודה לבין התובע, והיא נועדה לנשל את הנתבע מזכויותיו במגרש. עוד טען הנתבע, כי לתובע הוקצה מגרש אחר - מס' 38.
4.בכתב ההגנה ובבקשה נפרדת העלה הנתבע שתי טענות סף, המצדיקות לשיטתו סילוק התביעה על הסף:
א.הראשונה סילוק התביעה מחוסר יריבות, שכן התובע לא צירף כל מסמך המוכיח זכויותיו במגרש מושא המחלוקת מלבד מכתב מאת מזכיר האגודה, שהוא שותפו לעסקים של התובע, כאשר הנתבע, כאמור, מחזיק במגרש למן שנת 1997. עוד טוען הנתבע, כי האגודה או התובע לא נקטו בכל פעולה לפנות את הנתבע מן המגרש. הנתבע טען כי מאחר ולא צורפה ראיה לזכויות החזקה של התובע במגרש ומאחר והאגודה היא היא המחזיקה במגרש והיא, לכאורה, בעלת הזכויות בו, הרי אין התובע יכול לתבוע סילוק ידו של הנתבע מן המגרש.
ב.הנתבע טען כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה, שכן הצדדים הסכימו בתקנון האגודה, כי תביעות כבענייננו יועברו לבוררות בפני רשם האגודות השיתופיות.
5.התובע הגיש תגובתו לבקש בה הוא התנגד להעברת הסכסוך לבוררות. בתגובתו טען הוא, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, כי אין מדובר בסכסוך הנוגע "לעסקי האגודה" וכי בכל מקרה עפ"י לשון תניית הבוררות, הדבר תלוי בבחירת התובע, אשר יוכל לוותר על הליך הבוררות. בטיעוניו בפניי, חזר התובע וטען כי אינו מסכים להעברת ההליך לבוררות וכי הוא עומד על ניהול ההליך בפני בית המשפט.