ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
43488-03-12
09/09/2014
|
בפני השופטת:
מירית פורר
|
| - נגד - |
תובע:
רפאל כהן
|
נתבעת:
עירית ירושלים
|
| פסק דין |
פתח דבר
התובע, יליד 24.11.1939, טען בכתב התביעה כי ביום 1.4.2010, נחבל בכתפו הימנית, עת הלך ברחוב ונתקל בבסיס מעקה מברזל שנותר בשולי המדרכה (להלן: האירוע). הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בנוגע לשיעור הפיצוי לו זכאי התובע אם תוכח אחריות הנתבעת (להלן: העירייה).
דיון והכרעה בסוגיית החבות
התובע, פנסיונר של רשות השידור, טען בכתב התביעה, בתצהיר עדות ראשית ובעדותו, כי הלך מביתו ברח' שופן לחנות צילום ברח' הפלמ"ח בירושלים ובדרך פגש שכן מלווה במטפל וברכו לשלום. בעת שפינה את הדרך במדרכה לשכן שהלך עם הליכון, נתקל בשני אדני ברזל שהיו בסיס של מעקה בשולי המדרכה ועקב כך נפל לכביש ונחבט בעוצמה רבה. כך העיד במהלך החקירה הנגדית ביחס לאירוע: "ש. מה קרה? אתה רואה את המנוח עם ההליכון שלו והמטפל באים מולך, אתה זז ימינה כדי לפנות את המעבר, למה לא ראית את הברזלים ת. כי אמרתי שלום, מאלוהים אמרתי שאיזה חוסר מזל שאני רואה אותם ונופל. לא כל דבר אני מסתכל, פעם שאני מפנה את הדרך מחוסר מזל זה קרה לי." (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.2014 (להלן: הפרוטוקול) ש' 23-26). לטענתו, כתוצאה מהתאונה נחבל בפניו וביד ימין.
לטענת התובע, דיירי הרחוב התלוננו בפני הנתבעת אודות המפגע שהינו יסודות עמודי גדר מדרכה שלא נעקרו והשאריות שנותרו בסמוך לשפת המדרכה (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 32) והוא אף כתב מכתב לעירייה לאחר האירוע (ת/1). לטענתו, מיד לאחר האירוע העירייה תיקנה באופן לקוי את המפגע והותירה את חלקם של שאריות העמודים חשופים כפי שניכר בתמונות שהגיש.
העירייה טענה מנגד כי דין התביעה להידחות אף שלא הכחישה את קרות האירוע. לטענתה, האחריות לקרות האירוע רובצת לפתחו של התובע והכחישה קיומו של מפגע או ליקוי במקום.
התובע טען, כי ידע וזכר שישנם ברזלים בשולי המדרכה ואולם בשל הפגישה עם השכן הוסחה דעתו וכאשר פינה לשכן את הדרך נתקל בברזלים כפי שהציג בתמונות השחזור שצורפו לתצהירו. מהתמונות עולה לטענתו בבירור כי מדובר בבליטות ברזל שהינן מפגע המהווה סכנה ממשית לעוברי אורח. לטענתו, המפגע נותר ללא טיפול בשל הזנחת תחזוקת המדרכה ועל כן אינו סיכון סביר.
לנוכח אמות המידה שנקבעו בפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי (תא (מחוזי-י-ם) 869/91 קליינמן נ' עירית תל-אביב-יפו; ע"א (מחוזי-י-ם) 344/97 כהן נ' עירית רמת-גן, מיום 21.1.1998; ע"א 1391-08-07 (מחוזי-מרכז) כפיר נ' המועצה המקומית גני תקווה, מיום 30.12.2007) יש מקום לקבוע שהימצאות של שאריות מעקה מברזל הבולטות בשולי מדרכה מקים אחריות על העיריה. כפי שהובהר בפסיקה, מדרכה אינה משטח סטרילי, ומכל מקום – על הרשות המקומית לא מוטל לשלוח "צבא של אנשי פיקוח מצוידים בכלי מדידה לבחון בקפידה כל מדרכה ומדרכה וכל אריח ואריח", וזאת בשונה ממצב בו נפער בור במדרכה (ע"א כפיר, בפסקה 47 לפסק-הדין) ובדומה כאשר נותרים בסיסי מעקה מברזל על המדרכה אף שבשוליה.
לאחר שעיינתי בתמונות שצולמו בסמוך לאחר האירוע (נ/1) לאחר שנטען כי נערך תיקון בזפת על ידי העירייה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 1-19), תמונה הממחישה את המקום (נ/2) ותמונה נוספת מאוחרת של מקום האירוע (נ/3) (עמ' 11 לפרוטוקול ש' 29-32) הגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מדובר במקרה דנא במכשול זעיר, מהמין שאינו מטיל אחריות. מדובר בבליטות ברזל על שפת המדרכה שמסכנות את בטיחות ובטחון עוברי האורח במקום. העירייה לא הציגה ראיות כלשהן כי נקטה באמצעים למניעת המפגע או לאיתורו או בטיפולו ומשכך מוטלת עליה האחריות. המעידה היתה תולדה של התקלות בבסיס הברזל שבלט מהמדרכה בדרך בו עוברים עוברי אורח שנוצר מהתרשלות תחזוקת הדרך ועל כן אין מדובר בסיכון רגיל ודי בכך כדי לבסס את ההתרשלות המיוחסת לעירייה.
על פי הנטען ושלא נסתר, לא נראה שמדובר במפגע שנוצר זה מקרוב ומכל מקום היה על העירייה להסירו. העירייה לא טענה ולא הוכיחה כי נקטה באמצעים סבירים על מנת לאתר מפגעים במקום האירוע בכלל ובפרט.