ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
43355-11-12, 5821-09-13
01/09/2014
|
בפני השופטת:
מירב קלמפנר נבון
|
- נגד - |
תובעים:
1. לב שי בע"מ 2. משה בלן 3. שושנה בלן
|
נתבעים:
1. פנחס יעקב לביא 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
|
פסק דין |
בפני שתי תביעות כספיות אשר הוגשו בידי הצדדים והתבררו יחדיו.
בתביעה בת.א. 43355-11-12, התובעים הם חב' לב שי בע"מ , חברה פרטית המצויה בהליכי פירוק מרצון, משה בלן ושושנה בלן, בעלי השליטה בחברה. הנתבע – רו"ח פנחס לביא שימש כיועץ לתובעת 1, כך לטענת התובעים, בכל הקשור לחבותם במס הכנסה וביטוח לאומי. הנתבעת 2 היא חברת הביטוח אשר ביטחה את הנתבע 1 בביטוח אחריות מקצועית. התובעים טוענים כי הנתבע 1 היה רו"ח היחיד של התובעת 1 ואף של התובעים 2-3 כאנשים פרטיים. לטענת התובעים, הם הותירו בידי הנתבע 1 כדבר שבשגרה שיקים חתומים ופתוחים, לצורך ביצוע תשלומים למוסדות שונים דוגמת מס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי, שכר טרחת הנתבע 1 והנהלת חשבונות. עוד טוענים התובעים כי כאשר פדה התובע 2 פוליסת ביטוח מנהלים שנערכה עבורו בידי התובעת 1, ניכתה המבטחת – חברת כלל, מס הכנסה בסך של 28,113 ₪ וזאת מפאת העובדה כי לתובע 2 לא הונפקו תלושי משכורת. התובעים טוענים כי היה על הנתבע 1 לייעץ להם להנפיק תלושי משכורת עבור התובע 2 ומשלא עשה כן התרשל והפר חובותיו המקצועיות כלפיהם ועליו לשאת בתשלום המס בו נשא התובע 2. עוד טוענים התובעים כי התובעת 3 עבדה אצל התובעת 1 ועל אף האמור לא הבטיח הנתבע 1 את זכויותיה בביטוח הלאומי, לא הסדיר את מעמדה ולא יעץ לתובעת 1 להנפיק לתובעת 3 תלושי משכורת. לטענת התובעים בשל יעוצו של הנתבע 1 לא צברה התובעת 3 תקופת אכשרה מספקת עם הגיעה לגיל 62 ולפיכך דחה המל"ל את תביעתה לתשלום קצבת זקנה וזו תשולם לה אך ורק עם הגיעה לגיל 69. לטענת התובעים מסתכמים התשלומים האבודים בסך של 126,000 ₪ ועל הנתבע 1 החבות לשלם לתובעים סכום זה בשל התרשלותו ביעוץ אשר ניתן להם. התובעים טוענים כי נמנעה מהתובעת 3 אף האפשרות לקבל הנחת אזרח ותיק בתשלומי ארנונה, בשל יעוץ הנתבע 1 והנזק מסתכם בסך של 1950 ₪. עוד טוענים התובעים כי בגין רשלנות הנתבע 1 בביצוע התשלומים למל"ל, נוצר לתובע 1 חוב בסך של 12,594 ₪ ועל הנתבע 1 לשאת בנזק זה בשל רשלנותו. התובעים טוענים כי כאשר פנו אל הנתבע 1 בבקשה לשלם נזקיהם, השיב הלה בדרישת שכר בסך 85,840 ₪, אשר מוכחשת על ידם. התובעים העמידו תביעתם ע"ס של 168,657 ₪ בתוספת הוצאותיהם ושכר טרחת עו"ד.
הנתבע 1 והנתבעת 2 מבטחתו, טענו כי הנתבע 1 שימש אך כרואה חשבון מבקר וביצע ניהול חשבונות חיצוני. לטענתם רואה החשבון המבקר אינו יועץ ביטוח, אינו אורגן של החברה המבוקרת, אינו קובע מדיניות שכר ואינו מנהל את פעילות החברה באופן שוטף. לטענת הנתבעים אין להאשימם על מחדלי הניהול של התובעים ולפיכך לא קמה עילת תביעה כנגדם ואין יריבות בינם לבין התובעים. הנתבעים טענו כי הנתבע 1 סיים את עבודתו כרואה חשבון ביום 31/12/09 והעביר פעילותו המקצועית לחברה בשם "לביא טוויג יגודה". משרד זה מטפל בתובעים החל מיום 1/1/10. עוד טוענים הנתבעים כי הנתבע 1 יעץ לתובעים בענייני מס הכנסה בלבד אך לא בענייני ביטוח לאומי. הטיפול בענייני ביטוח לאומי היה בעניינים טכניים בלבד כגון ביטול קנסות או תיקון חיובים שגויים. הנתבעים טוענים כי הנתבע 1 לא ניהל הנהלת חשבונות של נכסיהם הפרטיים של התובעים ולא נדרש ליעץ להם בנדון, כך אף לא הושארו בידיו שיקים לתשלום מס הכנסה או ביטוח לאומי או עבור הנהלת חשבונות, כי אם עבור תשלום מע"מ בלבד. לטענת הנתבעים, במשך 10 השנים אשר קדמו לפרישתו, לא שילמו התובעים התשלומים אשר חלו עליהם כדין במועדם ודחו תשלומים בשל מצבם הכלכלי אותה העת. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים כלל לא התייעצו עם הנתבע 1 באשר לפוליסת ביטוח המנהלים, זו לא הוצגה בפניו מעולם והגיעה לכלל פדיון כשנה וחצי לאחר פרישתו של הנתבע 1. הנתבעים טוענים כי התובע 2 כלל לא משך משכורת מהתובעת 1 מלבד בחודשי 1-8/02 בסכום כולל של 16,000 ₪, התובע 2 אף ביקש לסגור את תיק הניכויים במל"ל וזה אכן נסגר ביום 1/9/02. הנתבעים טוענים כי התובעת 3, למיטב ידיעתם מעולם לא עבדה כשכירה בתובעת 1 ולפיכך הנתבע 1 לא היה נותן ידו להוצאת תלושי משכורת פיקטיביים לתובעת 3. משכך לא נגרמו לה כל הפסדים באשר לתנאים סוציאליים ובאשר לקצבת הזקנה. לטענת הנתבעים לתובעת 1 לא היו הכנסות שאפשרו בכלל לשלם משכורת או משכורות. הנתבעים מכחישים את נזקיהם הנטענים של התובעים וכן מכחישים כי הנתבע 1 התרשל כלפי התובעים או הסב להם נזק כלשהו. לטענת הנתבעים העילה האמתית להגשת תובענה זו היא סירובו של הנתבע 1 לשתף פעולה עם בקשת התובעים להנפקת תלושי שכר פיקטיביים לצורך קבלת קצבת הזקנה לתובעת 3. הנתבעים טענו עוד כי הנתבעת 2 ביטחה את הנתבע 1 וכי אין זה ביטוח לטובת צד שלישי, אשר היה מקנה יריבות לתובעים ומשכך טוענים הנתבעים להעדר יריבות בין התובעים לנתבעת 2.
לאחר הגשת תובענה זו וביום 2/9/13 הוגשה תביעתו של רו"ח לביא (אשר אוסיף לכנותו: "הנתבע 1" לצורך בהירות האמור) כנגד לב שי בע"מ, משה בלן ושושנה בלן (אשר אוסיף לכנותם: "התובעים" לצורך בהירות האמור). הנתבע 1 טען כי עד שנת 2009 טיפל בהנהלת החשבונות של התובעים. במהלך השנים נמנע הנתבע 1 מללחוץ על התובעים לשלם שכרו, על אף שהיה ברור לצדדים כי עבודתו מתבצעת בשכר. עם סיום עבודתו, שלח הנתבע 1 לתובעים ביום 5/6/12 חשבונית עסקה עבור שירותיו המקצועיים בסך 74,000 ₪ בצירוף מע"מ, אך התובעים לא זו בלבד שלא שילמו שכרו אלא אף הגישו תביעתם אשר לעיל כנגדו, ב 11/12. התובע העמיד תביעתו ע"ס 87,320₪.
התובעים טענו במענה לתביעת הנתבע 1 כי כל חוב, אם קיים עד שנת 2006 התיישן ואינו בר תביעה וכי תביעת הנתבע 1 נועדה להוות משקל נגד לתביעתם שלהם. לטענתם, הנתבע 1 פעל לא רק כמנהל חשבונות כי אם גם כרו"ח המייצג אותם אל מול שלטונות המס ובכלל זאת המל"ל. עוד טענו התובעים כי שכרו של הנתבע 1 שולם במלואו ולחלופין, עם פרישת הנתבע 1 הוא וויתר על כל תשלום אשר הגיע לו, אם הגיע לו מהתובעים. התובעים הכחישו את הרכיבים המופיעים בחשבונית העסקה וטענו כי אינם חבים דבר לנתבע 1 ומשכך עתרו לדחיית תביעתו.
שתי התובענות אוחדו בהחלטתי מיום 13/1/14.
דיון :
הגדרת תפקידו של רו"ח לביא אצל התובעים
התובעים טענו כי הנתבע 1 שימש עבור התובעת 1 ועבור התובעים 2-3 כאנשים פרטיים, כרואה החשבון שלהם בכל דבר ועניין ובכלל זאת טיפול בענייני התובעים כולם, במס הכנסה, מע"מ וביטוח לאומי, כמו גם הנהלת חשבונות עבור התובעת 1. הנתבעים טענו לעומתם, כי תפקידו של הנתבע 1 התמצה בהיותו רואה החשבון המבקר ובאחריותו היה ביצוע ביקורת הדו"חות הכספיים במיומנות סבירה בהתאם לתקני חשבונאות מקובלים. כמנהל חשבונות חיצוני של התובעים, היה תפקידו של הנתבע 1 לסייע טכנית ברישום פקודות יומן של המדיניות ודרכי הפעולה אשר קבעו מנהלי התובעת 1, דהיינו התובעים 2-3. התובע 2 אשר נשאל מאימתי כלל תפקידו של הנתבע 1 יעוץ לענייני ביטוח לאומי הוא משיב "ש. ממתי רואה חשבון לביא , הוא היועץ שלכם לענייני ביטוח לאומי. הוא טיפל בענייני מס הכנסה ומאזנים עד שנת 2002. מאיפה אתה ממציא את הסיפור לגבי אשתך ? ת. כל מה שקשור לחברה ולדברים הפרטיים שלנו, מר לביא טיפל, כולל מכתבים הלוך וחזור לביטוח לאומי, כאשר היתה לו פשלה לפני 20 שנה, שבגלל זה הוא אמר לי לא להוציא תלושי שכר" (ראה עמ' 11 שורות 7-11 לפרוטוקול). מעבר לאמירה כללית ומעורפלת זו, לא הוצג כל הסכם התקשרות של התובעים עם הנתבע 1 הכולל את הגדרת תפקידו המדויקת ובכלל זאת הסכמה בדבר שכר טרחת הנתבע 1 עבור עבודתו. הנתבע 1 היה בהיר יותר כאשר נשאל אודות הגדרת תפקידו – הנתבע 1 אישר כי טיפל בהנהלת החשבונות של התובעת 1, בענייני מס הכנסה, במאזנים ובדו"חות מע"מ. בענייני ביטוח לאומי הסביר הנתבע 1 כי לא טיפל אלא במה שמותר לו על פי חוק כגון דו"חות ניכויים, תיקוני מצב חשבון, אך נאסר עליו על פי חוק לתת יעוץ מקצועי בכל הנוגע לביטוח לאומי. אשר לתובעים 2-3, הוגשו בשמם דו"חות אישיים למס הכנסה והצהרת הון. (ראה עמ' 12 שורות 4-20 לפרוטוקול). הנתבע 1 שב ועמד על הגדרת תפקיד זו, אף כאשר נשאל שוב ושוב באם טיפל בענייניהם של התובעים 2-3 בביטוח הלאומי. הנתבע 1 הבהיר שוב כי מדובר בעניינים טכניים בלבד כגון תיקוני שומות וחישובים וכי אסור לו על פי חוק, במסגרת תפקידו לתת יעוץ בענייני ביטוח לאומי (ראה עמ' 13 שורות 8-10 לפרוטוקול). מכלל האמור עולה כי הגדרת תפקידו של הנתבע 1 כללה טיפול בהנהלת החשבונות של התובעת 1, בענייני מס הכנסה, במאזנים ובדו"חות מע"מ, אך לא כללה יעוץ בענייני ביטוח לאומי האסור על פי חוק, אלא טיפול טכני בלבד כגון תיקוני שומות וניכויים.
לעניין זה עוד אשוב ואדרש לצורך קביעת חובת הזהירות החלה על הנתבע 1 מתוקף מהות תפקידו.