מ.ז. נ' יעקב חזן ואח'

התובעת, ילידת 12.12.1946, נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל ביום 26.4.2012. אין מחלוקת בשאלת חבותה של הנתבעת, מבטחת הרכב, לפצות את התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה בתאונה, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. המחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת עקב פגיעתה בתאונה.

הנכות הרפואית

מטעם בית המשפט מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ד"ר גיל אלמוג. בחוות דעתו ציין המומחה כי בתאונה נחבלה התובעת בשורש כף יד ימין וברך שמאל. בטר"מ אובחנה כסובלת משבר ברדיוס הדיסטלי מימין והיא קובעה בגבס. לאחר קרוב ל-6 שבועות הגבס הוסר והוחל בפיזיותרפיה. כ-4 חודשים לאחר התאונה, ביום 6.9.12, התלוננה התובעת על כאבים בכתף ימין ובבדיקת הדמיה היה רושם של קרע חלקי ודלקת והיא הופנתה לטיפול בפיזיותרפיה. כיום התובעת אינה מטופלת בפגיעות אלה. המומחה קבע כי ממצאי הבדיקה וההדמיה בשורש כף יד ימין מעידים על נזק שארי קל והעריך את נכותה בגין הפגיעה בכף היד בשיעור 5%. ביחס לברך לא נרשמו תלונות ונקבע כי לא נותרה כל בעיה באיזור זה. בעניין הכתף קבע המומחה כי בשל פרק הזמן הארוך שעבר מאז התאונה ועד לתיעוד הראשון בנוגע לכאבי כתף ימין, קשה לקשור תלונה זו לתאונה הנדונה, ו"גם ממצאי הבדיקה וההדמיה מעידים על תהליך ניווני בכתף זו ולא על נזק שמקורו בטראומה".

בתשובה לשאלות הבהרה שנשלחו אליו, שינה המומחה ממסקנתו ומצא כי יש לייחס חלק מהנכות בכתף לתאונה שבנדון. המומחה השיב כי מצבה של התובעת בכתף מתאים ל-10% נכות "מאחר ואין הגבלה משמעותית בתנועות הכתף". בשאלת הקשר הסיבתי בין מצב הכתף לתאונה, השיב המומחה כך: "העובדה שהתלונות על הכתף הופיעו מאוחר באופן משמעותי לתאונה והיעדר ממצאים אופיינים לטראומה בבדיקה והדמיה הינם נגד קביעת קשר סיבתי. מאידך, יש טיעונים התומכים בקשר סיבתי הנ"ל. בשל העובדה שטרם התאונה הנפגעת לא סבלה מהכתף וכן בשל מנגנון הפציעה המתאים. כמו כן, ניתן להניח כי השבר בשורש כף היד הסיח את דעתה ממצב הכתף. בשקלול של כל הנ"ל ושל הנאמר בתשובה לשאלה הקודמת, סביר להניח כי היה קיים מצב קודם בכתף שהיה אסימפטומתי ואילו התאונה הנדונה גרמה לתסמינים להופיע". לסיכום, מצא המומחה לחזור בו מקביעתו הקודמת וקבע כי יש לקשור את מצב הכתף, באופן חלקי, לתאונה הנדונה ולייחס לתאונה מחצית מהנכות בכתף, קרי 5%.

הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ולא מצאתי בסיס להתערב בקביעותיו, ולפיכך יש לקבוע כי נכותה המשוקללת של התובעת היא 9.75%.

הנזק

התובעת, פנסיונרית בעת התאונה, ביקשה לפצותה בגין כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות שנגרמו לה עקב התאונה.