ת"א 42856-01-17 זוויטיאשוילי נ' רשף ואח'

התובעת/המשיבה הגישה תובענה כספית בסך 450,943 כנגד הנתבעים בגין טענות שלל טענות: מרמה, גזל, הפרת הוראה חקוקה, רשלנות, מצג שווא, הפרת חובת נאמנות והפרת הסכם. עיון מעמיק יותר בכתב התביעה מלמד, כי למרות הבלבול והטענות הרבות, בסופו של יום מדובר בתביעה שהיא בעיקרה בגין רשלנות בייצוג ע"י עורך דין.

הנתבע מס' 1 ביקש להורות לתובעת על הפקדת ערובה להוצאות. נטען כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהורות לתובעת להפקיד ערובה כספית, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. באשר לסיכויי התביעה - נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילה כנגדו ולכן מדובר בתביעת סרק, קנטרנית וטורדנית, אשר הסכום הנטען בה מופרך ובלתי סביר, והתובעת לא הציגה ראשית ראיה לעניין הנזק הנטען. הנתבעת מאשרת בכתב התביעה כי נתנה הרשאה למשיכת השיקים שגרמו לחובותיה. הנתבעת ידעה כי תמורת מכירת הדירה תוכל לסלק את חובותיה. התביעה הוגשה כשבוע לפני תום תקופת ההתיישנות, ולנוכח הנזק הראייתי הרי שסיכוי התביעה קלושים. באשר למצב הכלכלי של התובעת - טען הנתבע 1 כי התובעת שרויה במצב כלכלי קשה. לא נותרו לתובעת נכסים או כספים, ובשל חובותיה נאלצה לפתוח תכניות חיסכון ולמכור את נכסיה. בנסיבות אלה, נטען שלא יעלה בידה לשלם את הוצאות ההליך.

התובעת/המשיבה התנגדה לבקשה. ראשית, בהתאם לפסיקה, חיוב תובע בהפקדת ערובה ייעשה רק במקרים נדירים. שנית, סיכוי התביעה טובים, חרף הקושי בהוכחת תביעה כנגד עורך דין, שברשותו כל המסמכים. נטען כי בניגוד לאמור בבקשה, כתב התביעה ברור, מפורט, מגובה בהסברים וחוות דעת שמאית. שלישית, לגבי מצבה הכלכלי של המשיבה, נטען כי נכון שהמשיבה נקלעה בעבר למצב כלכלי קשה, ותיקי הוצל"פ פתוחים כנגדה. עם זאת, אין כנגד המשיבה צו כינוס או הליכי פשיטת רגל. נכון להיום, מצב חשבון הבנק בזכות, למשיבה כספים בתכנית חיסכון, ודירה על שמה ועל שם בעלה.

הנתבע מס' 1 בתשובה, חזר על טענותיו. הוא הדגיש כי העובדה שחלפו כמעט שבע שנים, והעובדה שהמשיבה מודה באישורי התשלום שהיו בידה כל השנים שחלפו, מכרסמת בסיכויי התביעה. חובותיה רק משני תיקי ההוצל"פ עולים על 100,000 ₪, והיא לא הציגה אישורים מספקים לטענות בדבר יכולת כלכלית.

דיון והכרעה

הסוגיה של חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, הוסדרה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. לבית המשפט ניתנה הסמכות, לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע, במקרה שהתביעה תידחה. עם זאת, על דרך הכלל, אין להתנות את זכותו של התובע לברר תביעתו בפני ערכאות שיפוטיות, בהפקדת ערובה כספית, אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכן אין לחייב תובע להפקיד ערובה כאמור בשל עוניו בלבד. עקרון זה נובע מחשיבות העליונה שראתה הפסיקה בזכות הגישה לערכאות שהינה זכות חוקתית.

האיזון הראוי בין הזכות הגישה לערכאות של התובע, לבין אינטרס הנתבע להבטחת הוצאותיו, נקבע על פי סיכויי התביעה: כשסיכויי התביעה נמוכים מאד, או כאשר מדובר בתביעות סרק - ניתן לחייב את התובע בכך שיפקיד ערובה, אם הוכח שמדובר בתובע חסר יכולת כלכלית. העדר יכולת כלכלית איננו שיקול מכריע, אשר יצדיק התעלמות מהאינטרס של הנתבע (רע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה ישראל אמת אביב החדשה השקעות בע"מ (14.7.14) פסקאות 6-7 לפסה"ד). עוד מנה בית המשפט העליון ארבעה שיקולים, שאינם בגדר רשימה סגורה, למתן הוראה על הפקדת ערובה להוצאות: תושבות חוץ, היעדר מען עדכני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד (רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין (13.11.14) פסקה 7 לפסה"ד). אכן, אין לחייב אדם בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, ובית המשפט חייב להפעיל את סמכותו בהקשר זה בזהירות, במתינות, ואולם: "... ככל שסיכויי התביעה להתקבל נמוכים יותר, ומצבו הכלכלי של התובע יורד יותר, כי אז תגבר נטייתו של בית המשפט לצוות על מתן ערובה..." (רע"א 5488/16 אבנר נתנאל נ' רישן בנין השקעות בע"מ (17.7.16) פסקה 10 לפסה"ד).

מן הכלל אל הפרט - על בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו את מכלול הנסיבות, לרבות הקושי של הנתבע לגבות הוצאות בתום ההליך. ואולם, שיקול זה עומד אל מול זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות כבדת משקל. במקרים חריגים, כשסיכויי התביעה קלושים, ייטה בית המשפט בחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, וזאת אף אם מצבו הכלכלי קשה.

באשר לסיכויי התביעה – יש ממש בטענת הנתבע 1 המבקש, כי כתב התביעה מבולבל וטרחני. קשה להבין מכתב התביעה, מהי בדיוק עילת התביעה כנגד הנתבע מס' 1, ומה אחריותו האישית של הנתבע מס' 1 להתנהלותה הרשלנית של התובעת, בשיקים שפיזרה לכל רוח, ובחובות אליהם נקלעה עקב התנהלותה זו. יש ממש גם בטענה כי כימות הנזק בכתב התביעה איננו אופטימאלי, שכן לא ברור מדוע הנתבע מס' 1 דווקא, אחראי לתשלום כל חובותיה של התובעת. אחריותו יכולה להתייחס, אך ורק לרשלנות בטיפולו בעניינה במסגרת יחסי עורך דין-לקוח, וראוי היה לכמת עניין זה. עם זאת, לפחות חלק מהטענות, ובעיקרן הטענות על ניגוד עניינים ורשלנות מקצועית של עו"ד במילוי תפקידו, בעת ביצוע מכר הדירה, ובעת תשלום חובות מבלי לקבל תמורתם את השיקים - הן טענות מובנות ובהירות יחסית, המייחסות לנתבע מס' 1 רשלנות מקצועית, והן טענות שיש להן סיכוי כלשהוא. השיהוי כשלעצמו, אין בו כדי לקבוע כי סיכויי התביעה נמוכים עד כדי הצבת מחסום בפני התובעת.