ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
|
42123-08-14
05/10/2014
|
בפני השופט:
אריאל צימרמן
|
| - נגד - |
תובעים:
בניני רובינשטיין בע"מ ו-144 אח'
עו"ד גבריאלה צדוק
|
נתבעים:
1. אברהם שהינו
2. דן איזנר
עו"ד פרופ' רון שפירא
עו"ד חוסאם חוסיין
|
| פסק דין |
תביעה זו, שנסבה על דרישתם של התובעים למנוע מן הנתבעים לבנות בשטח הסמוך לשטחם (והזכויות בו הן מושא להתדיינות נפרדת ביניהם), הגיעה לסיומה המהיר, עת החליטו התובעים לסגת מהם הימנה נוכח טענת הנתבעים כי אינם בונים. השאלה הנותרת היא של הוצאות, כדרישת הנתבעים, שעליה באה תגובת התובעים.
ראשית יש לזהות באילו הוצאות מדובר. כתב הגנה לא הוגש, וההוצאות כרוכות כולן בבקשה לצו ארעי (שניתן, מטבע הדברים – במעמד צד אחד וקודם לתגובה), ובבקשה לצו זמני. הצו הארעי עצמו לא הסב נזק, ועל כן הסכימו הנתבעים כראוי שאת הבטוחות שבהן הותנה הצו – ניתן להשיב. ההוצאות כרוכות בראש ובראשונה בהגשת תגובה לבקשה לסעד זמני, ובתגובות הנוספות שנדרשו להגיש, בפרט לאחר שהצעת בית המשפט לסיום המחלוקת נדחו בתחילה בידי התובעים. הנתבעים טענו בהודעתם מיום 24.9.14 לשני נזקים נוספים: עגמת נפש, והוצאות הכרוכות בביטול נסיעה של הנתבע 2 לחו"ל. הנזק הראשון כללי ונדיר שמפוצה; האחר – לא זכה לפירוט, הבהרה וביסוס אם ומתי בוטלה הנסיעה, מה הנזק שנוצר עקב כך, ומה הקשר בין ביטול הנסיעה לבין ההליך המשפטי. רק ההוצאות הנובעות מעצם ההתמודדות עם ההליך הן שיעמדו אפוא לנגד עינינו.
בעניין זה ההלכה ברורה – זיכוי הזוכה בהוצאות ריאליות כנקודת מוצא, בנתון להיותן סבירות בנסיבות העניין, ובכפוף למגוון השיקולים הפסיקתיים היכולים למתן אותן הוצאות (ע"א 9535/04 ביאליק 10 נ' יש עתיד לביאליק, פ"ד ס(1) 391 (2005)).
מספר שיקולים יכולים למתן את החיוב בהוצאות, ואלו העיקריים שבהם: הראשון, בחירת המשיבים להכביר בתשובותיהם ובבקשותיהם, תוך הגדלת הוצאותיהם, חלף התשובה הפשוטה והממצה האומרת – איננו בונים ולא נבנה. השני, הגשת בקשות שונות בידי המשיבים שלא לצורך, שאליהן התייחסתי בהחלטות הקודמות, ולא אחזור על הדברים. השלישי, והוא העיקרי, נכונותו של בעל דין לשעות (גם אם חלקית ובאיחור) להצעת בית המשפט, ואף להביא לסיום ההליך, לא רק לסעד זמני כי אם ההליך העיקרי, תוך חסכון ניכר בהוצאות המשיבים, שלא נדרשו אפילו להגיש כתב הגנה.
מן העבר האחר, לא ניתן לפטור את המבקשים כליל מהוצאות, וזאת ממספר שיקולים, שאלו העיקריים שבהם: הראשון, אותה נקודת מוצא של חיוב בהוצאות, שצוינה לעיל. השני, המדובר בבקשה שלא נעשה כל ניסיון לייתרה מראש בפנייה מראש למשיבים באמצעות באי כוחם (והצדדים מכירים זה את זה היטב מן ההליכים הרבים שביניהם). כל זאת, במצב דברים (חשש מבניה נטענת) שאינו בהול כמו חשש מהריסה מיידית, לדוגמה, שאז הפניה לבית המשפט היא כמעט בלתי נמנעת (השוו: ת"א 60853-05-12 איזנר נ' רובינשטיין (24.6.12)). השלישי, אפילו כאשר באה הצעת בית המשפט לייתור ההליך, האריכו אותו המבקשים שלא לצורך והגדילו את הוצאות המשיבים. והרביעי, אין ראיה לכאורה, גם במצב הגולמי הנוכחי, לקיום בסיס עובדתי נאות לנקיטת ההליך.
התביעה נמחקת אפוא. ממילא נמחקת הבקשה לסעד זמני. הצו הארעי, שניתן בידי כב' סג"נ הש' יעל אילני ביום 28.8.14 – בטל. הבטוחות שהפקידו התובעים יושבו להם באמצעות באת כוחם. זכויות הצדדים שמורות להם. במכלול הנסיבות, התובעים יחד ולחוד יישאו בהוצאות הנתבעים יחד בסכום של 2,500 ש"ח.
ניתן היום, י"א תשרי תשע"ה, 05 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.
