ת"א 4156-12-12

1. התיק שבפני (להלן "התיק הראשון"), החל בבקשה בהולה לצו מניעה זמני ,שיאסור על משיב 2 למכור למשיב 3 או לכל אחד אחר את הנכס המצוי ברח' **, הידוע גוש *** (להלן "הנכס"). נכס זה רשום בלשכת רישום המקרקעין בחלקים שווים על שם משיבה 1 ומשיב 4 ,ומשיבה 1 טענה כי המכירה איננה על דעתה, ונודע לה עליה באקראי. עוד נטען כי קיים פסק דין ב**  בהליך גירושין בין המשיבה 1 ומשיב 4 לפיו מונה כונס למכירת המקרקעין. ואילו הכונס כלל איננו מעורב במכירה על ידי המשיב 2. ניתן צו מניעה זמני.

בתיק העיקרי תתברר השאלה מהו מקור סמכותו של המשיב 2 למכור את הנכס, או את מחציתו כפי שטען, והאם למכירה זו יש תוקף.

2. בפני שתי בקשות מטעם המבקש המכהן לטענתו ככונס נכסים מכח פסק דין של בית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק מיום 8.3.08 (להלן "פסק הדין") בענין הליך גירושין שבין המשיב 4 והמשיבה 1. פסק הדין שדן בחלוקת הרכוש חלק את נכסי בני הזוג, ונטען כי הכונס מונה מכוחו למכור נכסים משותפים, לרבות הנכס מושא דיון זה.

3. המבקש הגיש בקשה להצטרף כתובע לענין הנדון בתיק שבפני. כמו כן הודיע כי ביום 7.3.13 הגיש תביעה לאכיפת פסק הדין כפסק חוץ במסגרת ת.א. 15345-03-13 , והוא מבקש לאחד את התיק לאכיפה ביחד עם התיק הראשון.

4. לענין איחוד התיקים –

4.1 ראשית אעיר לענין הסמכות העניינית. מדובר בפסק דין שעניינו גירושין חלוקת רכוש משותף, ושאר הסדרים המתחייבים מהפרוד של בני הזוג. לפסק הדין משמעות אופרטיבית ביצועית בתחומים רבים. לכן, וברוח רעא 7551/00 פוקס נ. קצנלנבוגן (24.9.01) , משבוטל ס' 9 לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח 1958 אשר ייחד את סמכות הדיון בהליך לבית משפט מחוזי בירושלים, ובוטל הדין המיוחד, חזרו דיני הסמכות הכלליים לקבוע את זהות הערכאה המוסמכת לדון בהליך אכיפתם של פסקי החוץ. נקבע, כי על אף שבבקשה לאכיפה טמון סעד הצהרתי, אין הוא משפיע על אופיו האופרטיבי של פסק הדין. הסעד המצוי בפסק הדין שאותו מבקשים לאכוף, מכוון לסמכות העניינית של בית המשפט לענייני משפחה.

4.2 התקנה החולשת על איחוד דיון היא תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 הקובעת כדלקמן :

”עניינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיוזמת עצמו ובתנאים שיראו לו. "

כפי שציינתי, משנתונה הסמכות לדעתי לדיון באכיפת פסק החוץ לבית המשפט לענייני משפחה, ממילא לא מתקיים התנאי הבסיסי כי העניינים תלויים ועומדים "בבית משפט אחד."

בנוסף, הדרישה היא כי כרוכות בעניינים שאלות דומות של משפט ועובדה. גם תנאי זה לא מתקיים. השאלה של אכיפת פסק חוץ מעוררת שאלות וסוגיות שונות לחלוטין, והכל במסגרת החוק לאכיפת פסקי חוץ תשי"ח 1958. אין לסוגיות אלו מאום עם הסוגיות שמעלה התיק הראשון. אין סוגיות משפטיות או עובדתיות דומות ומקבילות בשני העניינים.

אמת נכון, יש חשיבות להכרעה בבקשה לאכיפת פסק חוץ, אך זו חשיבות "טורית".על מנת לוודא את מקור זכותו של המשיב 2 למכור, אם בכלל, חשוב לדעת אם פסק החוץ נאכף, והסמכות נתונה לכונס. ברור שהדיון בתיק הראשון יצטרך להמתין להכרעה בסוגיית האכיפה, על מנת שנתון זה יהיה אחד מהנתונים שיעמדו בפני בית משפט זה שיבחן את שאלת מכר המקרקעין.

לפיכך, אין מקום לאיחוד הדיון.

5. לענין בקשת הכונס להצטרף כתובע בתיק הראשון – כל עוד לא הוכרעה שאלת האכיפה של פסק החוץ, אינני רואה את מקור סמכותו של הכונס להצטרף כתובע. תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984 קובעת כי בית משפט רשאי לצרף כתובע אדם "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה". על עוד אין הכרעה בנושא אכיפת פסק החוץ, אין בצירוף המבקש כדי להועיל להכריע ביעילות בדיון. הכונס יוכל להיות נוכח בכל דיון, ולהיות מכותב לכתבי בית הדין באופן שוטף. לכשיאכף פסק החוץ, יוכל להצטרף כצד לתביעה זו.

6. לפיכך, בקשות המבקש –נדחות.

7. אין חיוב בהוצאות.

8. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......