ת"א 41546-05-11 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות נ' אבו חביש ואח'

בפניי תביעת פינוי של הנתבעים מדירה שבבעלות התובעת, ובבסיסה השאלה האם הנתבעים הינם "דיירים ממשיכים", כהגדרת מונח זה בדין. בנוסף, עותרת התובעת לסעד כספי בגין דמי שימוש.

מבוא וטענות הצדדים בתמצית

1. התובעת הינה בעלת הזכויות בדירה בת שלושה חדרים, המצויה בקומת קרקע בבניין בשדרות ירושלים 77 יפו, הידועה גם כחלק מחלקה 122 גוש 7024 (להלן – "הדירה").

2. בשנת 1979 נכרת חוזה שכירות במסגרת דיור ציבורי לזכאים, בין הורי הנתבע 1, אבו חבש מרים ומוחמד ז"ל לבין התובעת (נספח 3 לתצהירי התובעת). ברבות הימים, נפטרו הדיירים החוזיים, כאשר האם המנוחה נפטרה האחרונה מבין השניים, ביום 5.2.2008 (ראו תעודת פטירה נספח 4 לתצהיר התובעת).

3. לאחר מות האם המנוחה, ביקשו הנתבעים, בני זוג נשואים, להקנות להם זכות שכירות בדירה כ"דיירים ממשיכים" על פי נוהל הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים במשרד הבינוי והשיכון ובהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח – 1998 (להלן – "חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי").

4. פניותיהם של הנתבעים סורבו, בהחלטה של "ועדת השניים" במשרד הבינוי והשיכון מיום 8.3.2009, שכן הנתבע 1 לא ענה, לשיטתה, לדרישה של מגורים עם האם המנוחה בתקופה של שלוש שנים ברציפות בסמוך למותה (ראו החלטה נספח 6 לתצהיר התובעת).

   פנייה נוספת של הנתבעים ל"ועדה העליונה" במשרד הבינוי והשיכון נדחתה אף היא, בהחלטתה מיום 28.6.2009 (נספח 7 לתצהיר התובעת).

5. הנתבעים ממשיכים לאחוז בדירה, חרף ההחלטות האמורות, ומכאן תביעת הפינוי. בנוסף לסעד זה, עותרת התובעת לסעד כספי בגין דמי שימוש ראויים בסך 154,702 ₪.

6. הנתבעים טוענים להגנתם כי הם מתגוררים בדירה החל מחודש ינואר 2005 ועד למות האם המנוחה, בחודש פברואר 2008, קרי מעט יותר משלוש שנים, אם כי אף לדבריהם, במהלך תקופה זו יצאו מהדירה למשך מספר חודשים וגרו בשכירות בדירה אחרת, אך שבו אליה, ולפיכך הם "דיירים ממשיכים" הנכנסים בנעלי האם המנוחה.

7. הנתבעת מכחישה את המגורים הנטענים של התובעים בתקופה האמורה, אך טוענת, כי אף אם הדבר נכון, הרי שהנתבעים לא הוכיחו ולא טענו למגורים רצופים במשך שלוש שנים, גם לשיטתם, ולכן אינם יכולים להיחשב כדיירים ממשיכים.

   עוד טוענת התובעת כטענת סף, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בטענות הנתבעים, שכן היה עליהם לפנות בעתירה מנהלית על מנת לתקוף את החלטות הועדות האמורות, ולא בתקיפה עקיפה כפי שנעשה כעת.