ת"א 41464-09-11 "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום

1.המבקש עותר לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין או שיהוי. עסקינן בגלגול שני בשאלת אחריות המבקשת לחוב של חברת מונדו טכניק בע"מ (להלן: החברה) כלפי המשיבה. בתביעה זו הוגש לביצוע שטר חוב בו ערב המבקש לחובות החברה עד לסכום של 200,000 ש"ח, ובהליך הקודם נתבע על בסיס כתב ערבות שלא הוגבל בסכום.

לטענת המבקש, יש לחסום את המשיבה מהגשת תביעה נוספת כנגדו לאחר שבהליך הקודם נדחתה כנגדו תביעה אשר נשענה על ערבות אישית לחברה. לשיטתו, המבקשת השתהתה עם תביעתה תוך שימוש חסר תום לב בזכות התביעה, ופגיעה באפשרותו להתגונן. עוד טוען להשתק עילה ופלוגתא מאחר ולטענתו נוצר השתק פלוגתא מכללא שעה שהסתמכה המשיבה בטיעוניה בהליך הקודם על שטר החוב.

למרות שהבקשה הוכתרה כבקשה למחיקה על הסף, מדובר בפועל בבקשה לדחייה על הסף ולא מצאתי כי הטענות בסיווג הבקשה די בו כדי לגרור דחיית הבקשה.

2.המשיב טוענת כי עושה שימוש כדין בזכויותיה הדיוניות, שכן מדובר בעילת תביעה אחרת מזו שהתבררה בהליך הקודם. לטענתה לא היה טעם בצירוף השטר להליך הקודם מאחר והוגבל לסכום של 200,000 ₪ בלבד והתביעה הוגשה על סך של 4,871,447 ₪ על בסיס ערבותו האישית של המבקש. לאחר שנדחתה התביעה, ובטרם התיישנה העילה, הוגש השטר לביצוע. לשיטתה לא חלות נסיבות מיוחדות המצדיקות דחיית תביעה על הסף מחמת שיהוי, גם מהטעם כי המבקש ניהל חברה שנותרה חייבת מיליוני שקלים למשיבה לא זכאי להשמע בטענה זו. אשר לטענת השתק הפלוגתא, נטען כי השטר לא היווה את עילת התביעה בהליך הקודם, אוזכר שם כראיה, אולם לא הועלה כסוגיה להכרעת בית המשפט ולא זכה להתייחסות בפסק הדין.

רקע עובדתי

3. ביום 25.5.05 הגישה המשיבה כנגד המבקש והחברה תביעה בסדר דין מקוצר בסך 4,871,447 ₪ לבית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ת"א 1692/05 (להלן ולעיל: ההליך הקודם). כתב התביעה עוסק בחוב ישן בסך 3,115,148 ₪ המבוסס על הסדר חוב מיום 26.2.04, ועל חוב שוטף של החברה לאחר חתית ההסדר ועד ליום 31.1.05 בסכום נוסף של 1,275,106 ₪. העילה כנגד המבקש פורטה שם בסעיף 6 ונשענה על כתב ערבות אישית לכל חובות החברה מיום 11.11.99.

ביום 19.3.07 ניתנה למבקש רשות להתגונן בטענה כי הערבות התייחסה לעסקה לאספקת דלק ללקוח נוסף ואין לה עוד תוקף. ההחלטה הפנתה לתצהיר המבקש בו טען כי התייחסה להשתתפות התובעת בקשר עם עסקת מפעלי פלדה. ביום 21.3.11 ניתן פסק דין בהליך הקודם אשר דחה את התביעה כנגד המבקש. נקבע כי התובע הוחתם על כתב הערבות על ידי מר אדמתי לצורך עסקת מכירת דלק למפעלי פלדה, ולא בהתייחס למכלול מכירות הדלק של התובעת לחברה. פסק הדין מאזכר את טענת התובעת כי סיפקה דלקים לחברה בהסתמך על הערבות האישית ושטר החוב, אולם מתייחס רק לערבות וקובע כי פרשנות כתב הערבות הינה במועד עריכתו וכתב הערבות נוגע רק לעסקת מכירת המזוט לדלק פלדה. בסיפא לפסק הדין יש התייחסות להסדר החוב ולטענה כי במסגרתו נדרש המבקש לחתום על ערבות אישית ונקבע כי "אין בעובדה זו כשלעצמה כדי לקבל את עמדתו של מי מהצדדים".

לאחר דחיית התביעה בהליך הקודם, ובמקביל להגשת ערעור, הגישה המשיבה את שטר החוב מושא התובענה לביצוע. בקשת הביצוע הוגשה ביום 12.5.11 ללשכת ההוצל"פ בנתניה לתיק 16-12353-11-5, במסגרתו הוגש לביצוע שטר חוב מס' 02437 בסך 200,000 ₪ שערכה החברה לפקודת התובעת. המבקש חתם כערב לשטר החוב. לפי קרנות החוב שצורפו להתנגדות, מאחר ולא צורפה לעיוני בקשת הביצוע, נראה כי סכום החוב חושב לפי הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום עשיית השטר 18.11.99 ועד למועד הגשתו לביצוע. מטענות המבקש עולה כי תאריך עשיית השטר הוסף לאחר דחיית התביעה בהליך הקודם שכן שם הוגש העתק השטר כראיה ללא תאריך עשייתו.

לא ברור מטענות התובעת מתי טוענת כי התגבשה עילת התביעה אולם לאור מועד הגשתו לביצוע, כל עילה שנולדה לפני 12.5.04 התיישנה לכאורה. המבקש לא טען להתיישנות ומכתב התביעה בהליך הקודם עולה כי מיום 26.2.04 ועד ליום 31.1.05 נוצרה יתרת חוב לחברה בסכום העולה על גובה השטר.

להשלמת הרקע העובדתי יובהר כי ביום 6.6.13 נדחה ערעור המשיבה במסגרת ע"א 3894/11, ברוב דעות נגד דעת המיעוט של כב' השופט נ' סולברג. בית המשפט העליון עסק בשאלות העקרוניות של פרשנות כתב ערבות ולא מצא לנכון להתערב בפרשנות שקבע בית המשפט המחוזי. לא עולה מפסק הדין בעליון כי בוססה ההכרעה על שטר החוב, אם כי בדעת המיעוט נקבע כי לא היה מקום בנסיבות העניין להסיק ערבות לעסקה מסויימת רק על בסיס עדותו שלאדמתי, שעה שגם המבקש אישר כי חתם על שטר חוב על הסכם להשאלת ציוד. יוער כי הליך זה עוכב בפועל עד להכרעה בערעור.