הרקע ותמצית טענות הצדדים:
- לפניי תביעה כספית על סך 659,968 ₪ מכוח חוק אסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").
- התובעים הינם הבעלים והמנהלים של תינוקייה וגן ילדים (להלן: "הגן"). הנתבעת היא אם הפעוטה (להלן: "הפעוטה") אשר שהתה בגן בתקופה הצריכה לעניין.
- בגן הותקנו מצלמות אשר תיעדו את המתרחש בו. הנתבעת ביקשה לצפות בקלטות ובקשתה נעתרה. לטענת התובעים, לאחר שהנתבעת צפתה בקלטות, היא הלינה על כך שצוות הגן מאכיל את הפעוטה בכוח, מאכיל אותה ואת שאר הילדים באותה כפית ועל גבי משטח ההחתלה, מטיח את ראשה בקיר ומותיר את הפעוטה שעות בלול.
התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת אמרה לאימהות של פעוטות נוספים בגן כי מתעללים בבתה, מאכילים אותה בכח, מטיחים את ראשה בקיר ומבודדים אותה באמצעות הנחת מזרנים על הלול. הנתבעת הגישה תלונה במשטרה, אשר נגנזה בנימוק "לא נמצאה אשמה פלילית במעשייך. אי עבירה" וכן פנתה למקומון (להלן: "המקומון"), אשר פרסם את הדברים בכתבה מיום 30.11.07.
משכך, טוענים התובעים, הוציאה הנתבעת דיבתם רעה וגרמה להם לנזקים, בין היתר, בכך שהורים הוציאו ילדיהם מהגן ובמשך מספר שנים לאחר הפרסומים האמורים לעיל, פחתה כמות הפעוטות שנרשמו לגן.
- הנתבעת מאשרת כי הפעוטה נמנתה על הפעוטות ששהו בגן. לטענתה, היא צפתה בשינויי התנהגות קיצוניים של הפעוטה. משכך, ביקשה הנתבעת לצפות בקלטות בהן נראתה הפעוטה שוהה בלול בין 5 ל- 6 שעות ישנה וערה, התעלמות צוות הגן מהפעוטה כאשר היא מושיטה ידיים כלפיי הצוות, חסימת שדה הראייה של הפעוטה השוהה בלול באמצעות מזרנים, האכלת הפעוטה ופעוטות אחרים באותה כפית, האכלת הפעוטה בכוח תוך "דחיפת אוכל לפיה של הפעוטה בעל כורחה" בעודה ישובה על גבי משטח ההחתלה שלא נוקה.
הנתבעת אינה חולקת על כך שהגישה תלונה למשטרה ופנתה למקומון. לשיטתה, הדברים נעשו מתוך חובה ודאגה לשאר ילדי הגן.
כמו כן, הנתבעת מאשרת כי שוחחה עם אימהות של פעוטות נוספים. כנטען בכתב ההגנה סבורה הנתבעת שאין בדברים שאמרה לאותן אימהות משום לשון הרע, אלא בדיווח מדויק של מה שראתה בקלטות. עוד מוסיפה וטוענת הנתבעת כי לא אמרה להן שראש הפעוטה הוטח בקיר אלא "נדחף" אל הקיר. הנתבעת מכחישה שביקשה מאותן אימהות להוציא את ילדיהן מהגן ולהביא לסגירתו (ראו לדוג' סעיף 46 לכתב ההגנה). בנוסף, הנתבעת מכחישה שיחות עם אימהות אחרות ששמותיהן מופיעים בכתב התביעה בטענה כי אינה מכירה אותן.
חוות דעת מומחים:
- בדיונים שהתקיימו לפני המותב הקודם, הגישו הצדדים חוות דעת פסיכיאטריות כאשר כל חוו"ד תומכת בטענות הצד מטעמו הוגשו. תחילה הגישה הנתבעת חוו"ד פסיכיאטרית אשר ממנה עולה כי בצפייה בקלטות "נצפתה תמונה של הזנחה פושעת של התינוקות על ידי המטפלות, המזכירה תמונות מחיי בתי היתומים כפי שהיו פעם" (עמ' 4 רישא).
מומחית התובעים אף היא צפתה בקלטות וקבעה: "לא התרשמתי שהיה דבר וחצי דבר מטענות ההורים".
בעקבות ההבדלים המהותיים בין חווה"ד מינה המותב הקודם מומחית מטעמו אשר קבעה לאחר צפייה בקלטות כי הגם שיש מקום לשפר חלק מהתנהלות הגן, אין עדות לאלימות, התעללות או הזנחה.
ממצאי הצפייה בהקלטות:
- בית המשפט צפה במשך עשרות שעות בקלטות, אשר צולמו במצלמות המותקנות בגן. בנוסף לצפייה במהלך הדיונים, צפה בית המשפט בכל ההקלטות שהוגשו לו באופן עצמאי. יצוין כי למעט ההקלטה מיום 22/10/07 בה לא ניתן היה לצפות בשל תקלה טכנית, צפה בית המשפט במתרחש בגן במהלך התקופה של שבועיים - בין התאריכים 23/10/07 – 6/11/07. הקטעים נשוא הטענות להתעללות והזנחה, כגון האכלה בכוח, חסימת האוויר ושדה הריאה באמצעות הנחת מזרנים על גבי הלולים, השארת הילדים בלולים לפרקי זמן ארוכים, האכלת מספר פעוטות מאותה כפית או מאותו כריך והאכלה על-גבי משטח האכלה, נצפו, בשל חשיבותם, מספר פעמים.
ככלל, ניתן לסכם ולקבוע כי התמונה העולה מהצפייה בקלטות, רחוקה כרחוק מזרח ממערב, מהנטען בחוות דעת הנתבעת, לפיה התמונות מזכירות בתי יתומים, כפי שהיו פעם. לא צוין בחווה"ד שהוגשה כמה מתוך כלל ההקלטות נצפה או האם, לחילופין, נצפו רק הקטעים ה"נבחרים" אך הצפייה במכלול הקלטות מעלה תמונה של גן, אשר הצוות בו מסור, עובד קשה ומעניק טיפול הולם, חם, קשוב וראוי לפעוטות. בהחלט ייתכן כי חלק מהתנהלות הגן מצדיקה התאמות ותיקונים. אולם, בחיי היום יום, אין אנו עסוקים במושלמות ובתביעה דנן, אין אנו עסוקים בהתנהלות ובשיפורה, אלא בטענות להתעללות ולאלימות (עמ' 69-70 לחקירת דר' ארבל).
- כבר עתה יש לומר באופן ברור וחד משמעי – לא נצפו הטחת או דחיפות ראש הפעוטה על-ידי הסייעת בכלל וקל וחומר, בקיר. אמנם מאכילים את הפעוטה כאשר היא ישובה על משטח ההחתלה וייתכן כי אפשר ואף רצוי אחרת. אולם, בין כך ובין התעללות אין דבר וחצי דבר ובוודאי שאין הדבר מצדיק את הטענות הקשות שהועלו על ידי הנתבעת.
באשר להאכלה עצמה, מהצפייה בהקלטות עולה כי, לעיתים, זו אכן מבוצעת כאשר הפעוטה מטה ראשה לצדדים, או זורקת אותו אחורנית, על מנת "לברוח" מהכפית והסייעת מטה את ראש הפעוטה לעבר הכפית ומניחה את ידה מאחורי ראשה של הפעוטה, על מנת למנוע מגע עם הקיר. לא נצפה שימוש בכוח או באלימות במהלך האכלה וכל שנצפה הוא האכלה "עקשנית" מצד הסייעת שאינה מוותרת לפעוטה שהאוכל אינו בראש מעייניה באותו הרגע.
אכן, האכלה רצונית של פעוטה היא מבורכת ורצויה. עם זאת, כולנו מודעים לכך שרק לעיתים היא רצונית. מי מאתנו לא חזה בהורה רץ עם כפית בידו אחרי זאטוט בגן שעשועים ומשכנעו לאכול? מי מאתנו לא עשה לפעוט "אווירון"?. הסייעת משקיעה רצון טוב בהאכלת הפעוטה וישאל השואל האם לא היה יותר קל לסייעת להניח לפעוטה שלא תאכל ולא להשקיע עבודה ומאמץ בהאכלתה.
אכן ניתן גם לראות כי לעיתים הסייעות מאכילות את הפעוטות מאותה כפית. גם אם ניתן ואף רצוי לפעול אחרת, אין בכך, לא התעללות ולא הזנחה, אף לא ברמז. כך גם לגבי האכלת מספר ילדים מאותו כריך כאשר הסייעת תולשת חתיכות ומכניסה אותן לפיות של הפעוטות. הדבר אינו מושלם אך באופן חד משמעי, אין המדובר בהתעללות או הזנחה.
- זאת גם זאת, כחלק מתהליך ניקיון הגן והכנתו למשחקים או למנוחה, מושענים לעיתים מזרנים על דופן הלול, בו שוהים פעוטות וביניהם הפעוטה. אין המדובר בהזנחה ואף אין המדובר בחסימת שדה ראיה ובבידוד, שכן, המזרנים מושענים רק על חלק מהדופן, למשך פרקי זמן קצרים.
- אף בטענה לעניין הותרת הפעוטה בלול למשך שעות, אין מאום. גם אם ביום מסוים שהתה הפעוטה בלול למשך פרקי זמן ארוכים, מהצפייה במכלול הקלטות עולה כי אין זו כלל וכלל השגרה של הגן. הילדים מוצאים מהלולים, יש להם חופש מוטורי, הם מופעלים על-ידי צוות הגן ובהחלט אין המדובר בילדים "מוזנחים".
- הצופה בקלטות יראה פעוטות ובהם הפעוטה, נהנים מהשהות בגן, זוכים לתשומת לב מהסייעות המרימות את הפעוטות על ידיהם, מלטפות ומחבקות אותם. הפעוטות נראים מרוצים ודומה כי הם אוהבים את צוות הגן ואהובים על-ידי הצוות.
לעיתים, ניתן לראות בקלטות, פעוט זה או אחר, לרבות הפעוטה, מתוסכל ובלתי מרוצה. אין בין כך ובין התעללות דבר. מי מאתנו לא חזה, גם בביתו, בפעוט בוכה, לא מרוצה וכועס?
- עד כה ההתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מתוכן ההקלטות.
התרשמות זו חופפת את התרשמותה המקצועית של דר' שושנה ארבל, אשר מונתה כמומחית מטעם בית המשפט בתיק זה, כפי שהובאה לעיל. בחקירתה לפני בית משפט זה היטיבה המומחית לסכם את אשר נצפה כדלקמן:
"אני ראיתי שהמטפלת מאכילה את ש' (הפעוטה – ההוספה שלי א' ב'), היא לא רוצה לאכול, היא מחזיקה לה את הראש, לא באלימות. לפעמים צריך קצת ככה להניע את התהליך. נכון שאנו רוצים שילד יאכל מרצונו, אך ברגע שהאכילה מסתיימת, ש' נראית שמחה. אני לא מגדירה את ההאכלה הזו כהאכלה בכוח. ישנה אסרטיביות של המטפלת להאכיל את הילדה, אך לא נצפה משהו כוחני והילדה לא מגיבה לזה כך. היא מיד בתום האירוע של ההאכלה, ממשיכה עם מצב רוח טוב ולא מביעה שום מחאה והוא נינוחה ... ... ... ישנה התנהלות בגן שלא הייתי רוצה, כאם, שתהיה בגן. אך ממה שראיתי, לא ראיתי אלימות והתעללות בגן. אין מושג כזה הורים מושלמים וכל אחד רואה במושלמות דבר אחר..." (עמ' 69 ש' 23-28 ועמ' 70 ש' 1-2 לפרוטוקול).
ובהמשך, באותו עמוד לשאלת בית המשפט מה דעתה לגבי הישארות הילדה בלול למשך מספר שעות:
"לא מושלם. לא הייתי רוצה שהתינוקת שלי תשכב בלול הרבה זמן, אך אין בין זה לבין התעללות קשר..."
ובהמשך:
"ש. האם יש הזנחה?
ת. לא
ש. האם המטפלות או הסייעות, ששוטפות את הרצפה ועל דופן הלול מונחים כ-7 מזרנים. האם זו התעללות. אם בכלל?
ת. ... ... צריך להפריד בין התנהלות של הגן שוטפת, לבין התעללות וזו לא התעללות... ... מהקלטות ... היו נקודות, כפי שכתבתי, שהיה נכון שלא תהיינה במסגרת גן ציבורי, אך אין לזה קשר להזנחה ולהתעללות, שאלו מילים מאד קשות..."
- לסיכום נקודה זו יצוין, כי בצפייה בת עשרות שעות במכלול ההקלטות שהוגשו לבית המשפט לא נמצאה, מבחינה עובדתית, עדות להתעללות והזנחה. מסקנה זו של בית המשפט שהוא הגורם המכריע לעניין שאלת קיום או אי קיום לשון הרע והעמידה בהגנות הקבועות בחוק, כפי שיפורט בהמשך, תואמת את מסקנת המומחית הבלתי תלויה שמונתה מטעם בית המשפט והגישה את חוות דעתה לאחר שצפתה אף היא בהקלטות.
לא זו אף זו, יובהר כי לאחר חקירת מומחי הצדדים, עדיפה על בית המשפט חוות דעתה של דר' רינג מטעם התובעים על פני חוות דעת פרופ' טיאנו מטעם הנתבעת. תיאור הדברים העובדתי הן הנצפה בהקלטות והן התרשמות דר' רינג מהנתבעת תואמים את מה שבית המשפט עצמו ראה והתרשם.
דיון והכרעה:
- סעיף 1 לחוק מגדיר את המונח "לשון הרע" כ-
"דבר שפרסומו עלול –
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או
במקצועו;
4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או
מוגבלותו;"
המונח "פרסום" בחוק מוגדר בסעיף 2 כדלקמן:
"(א) פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות,
תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט בדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת
הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
- הפסיקה התוותה את הדרך והשלבים שעל בית המשפט לנקוט על מנת לבחון האם יש בפרסום נשוא המחלוקת משום לשון הרע כדלקמן:
"ניתוח ביטוי במסגרת עוולת לשון הרע נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר, כלומר יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת ... בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק ולאיזונים חוקתיים, אם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו-2 לחוק ... בשלב השלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר אם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13 – 15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים."
(ע"א 4534/02, רשת שוקן בע"מ נ' הרשקוביץ, פ"ד נח(3) 558, 568).
- לעניין התוכן, ההלכה היא כי בבחינת קיום לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפס הפרסום בעיני האדם הסביר, כאשר המבחן הוא אובייקטיבי, היינו, האופן שבו האדם הסביר היה מבין את הפרסום. המבחן הינו אובייקטיבי ואינו מבחן ההרגשה הסובייקטיבית של התובע (ראו, למשל ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 617).
במהלך הבחינה האם הפרסום מהווה לשון הרע כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, נבחן הפרסום בכללותו ומשמעותו נבחנת לא רק על סמך המילים המדויקות שבהן השתמש המפרסם אלא גם אל מול הנסיבות החיצוניות הסובבות את הפרסום (ראו, למשל בע"ר 1104/00 הנ"ל וכן ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 300). זאת ועוד, קיומה של לשון הרע נבחן במנותק משאלת אמיתות תוכן הפרסום שיכול להיות אמת לאמיתה ועדיין יהא בו כדי להשפיל או לבזות ואזי יחשב ללשון הרע (ע"א 1104/00 לעיל).
להלן יידונו פרסומי לשון הרע המיוחסים לנתבעת בכתב התביעה.
התלונה במשטרה:
- בסיכומים, חזרו בהם התובעים מהטענה כי התלונה במשטרה מהווה לשון הרע. על כן, בית המשפט אינו נדרש לסוגיה זו. עם זאת, הדגיש ב"כ התובעים בסיכומיו, כי יש להתייחס לתלונה במשטרה, כחלק מהסקת המסקנות לעניין הלך הרוח של הנתבעת. כפי שיובהר בהמשך - הצדק עמו.
הפרסום במקומון:
- אין חולק כי ביום 30/11/07 פורסמה כתבה במקומון "ידיעות חולון" שכותרתה "מה קלטו המצלמות". כמו כן, אין חולק כי הנתבעת היא שיזמה את הפניה למקומון. לשיטת התובעים, הדברים האמורים להלן, שבאו מפי הנתבעת, מהווים לשון הרע:
"...האכילו בכח פעוטות שסירבו לאכול".
"מדובר בהתעללות נפשית לכאורה לכל דבר".
עוד טוענים התובעים כי בפרסום הוגשה הגשת תלונת הנתבעת למשטרה, דבר שיש בו, לשיטתם, משום לשון הרע.
- במסגרת מבחן האדם האובייקטיבי – האם יש בדברים שצוטטו לעיל מפי הנתבעת, משום לשון הרע, דומה כי התשובה חיובית בכל הנוגע לאמירות של האכלה בכח והתעללות נפשית. בדברים אלה יש משום ביזוי, השפלה, יש בהם כדי לפגוע בעיסוקם של התובעים ואף יש בהם כדי לפגוע במטה לחמם של התובעים.
לשיטת הנתבעת, היא אמרה דברי אמת בכל הנוגע לחלק העובדתי, דהיינו האכלה בכח של פעוטות שסירבו לאכול והגשת תלונה במשטרה ואילו הדיבור "מדובר בהתעללות נפשית לכאורה לכל דבר...", מהווה הבעת דעה.
- סעיף 14 לחוק קובע כי תהא זו הגנה מקום שהדברים שנאמרו הינם אמת ויש בפרסום עניין ציבורי. על פי הפסיקה, הטוען טענת 'אמת דיברתי', כאשר האשמותיו כלפי הנפגע הן האשמות חמורות של עבירות פליליות ובענייננו, טענה של התעללות והטחת, או דחיפת ראש, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר, מהנטל האזרחי הרגיל. ראו 23738-04-11 עאסם נ' עיד (פורסם במאגרים) – מחוזי מרכז, מפי כב' השופט סטולר. כבר כעת יצוין, כי הנתבעת אפילו לא מתקרבת להוכחת טענת 'אמת דיברתי'. ההיפך הוא הנכון.
אכן, הוגשה תלונה במשטרה ועל כן בכל הנוגע לחלק העובדתי, אמירה זו מהווה אמת. כמו כן, יש בפרסום על הגשת תלונה במשטרה במקום בו ישנו חשש להתעללות, משום עניין ציבורי. בענייננו, עצם הפרסום כי הוגשה תלונה במשטרה, אינו חורג מאמות מידה סבירות.
משכך, התביעה בגין לשון הרע, בכל הנוגע לרכיב של פרסום דבר הגשת תלונה במשטרה, נדחית.
- באשר לדיבור "מדובר בהתעללות נפשית לכאורה לכל דבר", הרי שכאמור, סבור בית המשפט כי מדובר בלשון הרע. הנתבעת מבקשת ליהנות מהגנת הבעת דעה, המנויה בסעיף 15(4) לחוק. לשיטת הנתבעת, בין אם קוראים את דברי הנתבעת בהקשרם בכתבה ובין אם קוראים אותם באופן פרטני, עולה מתוכם, כי זו דעתה הסובייקטיבית של הנתבעת.
על מנת להיכנס לגדרי ההגנה, המנויה בסעיף 15(4) לחוק, על הפרסום להיות בתום לב. סעיף 16(א) לחוק קובע חזקת תום לב, באם הפרסום היה סביר בנסיבות. עמדת בית המשפט, לאחר שהתרשם מהנתבעת, כי הפרסום חרג מגבולות הסביר, שכן, הביטוי "התעללות" בהקשר לטיפול בפעוטות, הינו קיצוני, קשה ומעורר חלחלה, אצל כל בן אנוש. כפי שעולה ממסכת הראיות, הנתבעת הגישה תלונה במשטרה ובמקום להמתין לבירור אצל הרשות המוסמכת והמקצועית, היא פעלה בכוונה לפגוע באמצעות הפרסום: "לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנה על הערכים המוגנים על ידי סעיף 15" (ראו סעיף 16(ב)(3) לחוק).
כפי שבית המשפט התרשם מהנתבעת, היא הייתה מונעת מיצר נקמנות ורצתה לפגוע בתובעים ובמטה לחמם.
חיזוק לכך ניתן למצוא בעדות אבי הפעוטה, בעלה של הנתבעת, לפיה מטרת הפרסום במקומון היתה להפעיל לחץ על המשטרה שלא לסגור את התלונה שהוגשה (עמ' 75, ש' 4 – 6).
- באשר לפרסום במקומון, כי פעוטות שסירבו לאכול, הואכלו בכח, הרי שכפי שנדון בהרחבה לעיל, לאחר צפייה בקלטות ועיון בחוות דעת המומחים, הן של הצדדים והן של בית המשפט, עמדת בית המשפט היא כי אין המדובר באמת. כפי שכתבה מומחית בית המשפט בחוות דעתה: "אין עדות לקיום אלימות או התנהגות פוגענית במתכוון", הגם שיש מקום לשפר חלק מהתנהגויות המטפלות. ראו בנוסף, עדות דר' ארבל, מומחית מטעם בית המשפט, המסבירה שלעיתים אין להתייחס לרצונו או אי רצונו של הפעוט במצבי יומיום: "הגננת חשבה שהילדה צריכה לאכול וידוע שהיו לה קשיי אכילה והיה צריך להיות אתה מאד ברורים ולא להתייחס לכך אם היא רוצה לאכול או לא..." (עמ' 70 ש' 27-28) ובהמשך "... אני מסבירה. יש דרך אופטימלית להאכלה, שהילד פותח את הפה וישנם מצבים שזה שונה, לפעמים אצל הרבה ילדים זה לא ככה, רצים עם הילד עם כפית למגרש המשחקים וגם זה לא אידיאלי. ישנם מצבים שצריך להחליף חיתול, למשל, לפעמים הילד נותן לך להחליף ללא בעיה ולפעמים הילד קם ולא רוצה, אז מחזיקים אותו לרגע, זה אלימות? לא. זה לא נעים לו, הוא בוכה ועושים את מה שצריך. אותו דבר כמו חיסונים..." (עמ' 71 ש' 4-8).
- בית המשפט מוכן לקבל כי ישנן גישות שונות, כל אחת מכובדת. ישנה גישתה של דר' רינג, המומחית מטעם התובעים, שניתן לעשות כך ואף דר' ארבל – מומחית בית המשפט, העידה כי לעיתים ננקטת פעולה כזו על מנת להניע את תהליך האכילה (עמ' 69, ש' 24). כמו כן, גם אחת האימהות, אשר תכונה בהמשך גב' ק., העידה כי היא נוהגת להסיט את ראש ילדיה לעבר הכפית ולהאכילם, תוך שהיא שרה להם ומשכנעת אותם. גם אם המטפלות לא שרו לפעוטה, אלא רק היטו את ראשה, אין בכך משום התעללות. כך גם ראו את הודעתה במשטרה של הגב' י.ב., אם של אחת הפעוטות בגן, אשר ראתה את התקליטורים ואף היא סבורה שאין המדובר בהאכלה בכח.
מאידך, קיימת גישה אחרת, מכובדת לא פחות וראויה באותה מידה, אותה מוביל פרופסור טיאנו, מומחה הנתבעת. על פי גישה זו, פעוט יאכל כשיהיה רעב.
כל גישה מכובדת וראויה, אולם אין בהעדפת גישה אחת משום הפיכת הגישה האחרת ל"התעללות". לא זו אף זו, המחלוקת בין שתי הגישות ושאלת העדפה של אחת מהן על פני השנייה, אינה רלוונטית כלל לסוגיית ההתעללות, שכן בשום מצב, אין לראות בגישה, לפיה מטים ראש של פעוט המסרב לאכול, משום התעללות.
האמירה כי נצפתה האכלה בכח על ידי צוות הגן, אינה מעוגנת בעובדות ואינה "פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש", כמשמעות הדיבור בסעיף 14 לחוק. זהו פרט משמעותי, עיקרי ובעל חשיבות עצמאית.
באמירה כזו, יש לא רק משום ביזוי והשפלה, אלא פגיעה במשרתו של אדם המבוססת על טיפול בפעוטות.
משכך, לא זכאית הנתבעת ליהנות מההגנה המנויה בסעיף 14 לחוק.
- יתרה מזו, הנתבעת אף אינה יכולה ליהנות מההגנה המנויה בסעיף 15(3) לחוק, לפיה באם "הפרסום נעשה לשם הגנת עניין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעוניין בו, עניין אישי כשר".
על המבקש להיכנס לגדרי הגנת סעיף 15(3) לחוק, להוכיח 4 תנאים מצטברים והם: עניין אישי כשר, הפרסום לא יעבור באופן הגיוני את העניין האישי הכשר, הפרסום יהא מוגבל ובתום לב.
אין חולק כי הגנה על הפעוטה היא עניין אישי כשר שיש לנתבעת, כאימה של הפעוטה. אולם, הפרסום הנרחב במקומון חצה את גבולות הנדרש וההיגיון ובוודאי שלא היה מוגבל. זו בדיוק הייתה מטרת הנתבעת, להפיץ בתפוצה רחבה ככל האפשר, את אמירותיה, שאינן אמת. על כן, הנתבעת אינה יכולה אף ליהנות מחזקת תום לב. ראו אף עדות אב הפעוטה, כי הפרסום במקומון נועד על מנת להפעיל לחץ על המשטרה, שלא לסגור את התלונה שהוגשה (עמ' 75, שורות 4 – 6).
אשר על כן, נקבע בזאת כי התביעה בגין לשון הרע, מתקבלת בכל הנוגע לאמירות בכתבה במקומון, לפיהן, המדובר לכאורה בהתעללות וכי הפעוטות הואכלו בכח. כמו כן, מהנימוקים לעיל, נקבע כי הכתבה במקומון פורסמה בכוונה לפגוע, כדרישת סעיף 7(ג) לחוק.
הפרסום לאימהות:
- לטענת התובעים, פרסמה הנתבעת דברי לשון הרע, למספר אימהות שילדיהן שהו בגן.
הפרסום לגב' פ.:
- הגב' פ. הצהירה כי ילדתה הייתה בגן. עוד הצהירה כי במהלך יוני 2008, כשנה לאחר שהנתבעת הוציאה את הפעוטה מהגן, שמעה את הנתבעת משוחחת עם אימהות נוספות שחלקן לא היו אימהות לילדים בגן ואומרת להן כי זהו גן שהתעללו בו והציגה את הנחת המזרנים על גבי הלולים, באופן שניתן היה להתרשם שהילדים לא יכולים לנשום.
פ. הצהירה על אירוע נוסף, במהלכו צעקה הנתבעת באמרה כי מתעללים בגן וכי התלונה במשטרה שהגישה, נסגרה, מאחר ולתובעים קשרים במשטרה.
בחקירתה הנגדית, שבה והעידה הגב' פ. כי הנתבעת אמרה לה ש:"שמים על הילדים מזרנים בזמן שהם ישנים. שמתעללים בילדים." (עמ' 60 ש' 18) ובהמשך: "היא אמרה לי שמתעללים בילדים." (עמ' 60 ש' 20).
כמו כן, יש לשים לב לאמור בתצהיר גב' פ., כי הפרסום היה גם לאימהות של ילדים שאינם בגן.
תצהיר הגב' פ. לא נסתר ומסקנת בית המשפט היא כי האמור בו אמת.
הפרסום לגב' ע.ס.ק:
- הגב' ק. הצהירה כי לקראת סוף 2007 פגשה את הנתבעת בסניף קופת החולים המקומי ושם פנתה אליה, מאחר וסברה שהנתבעת אף היא אם לפעוטה בגן. על כך השיבה הנתבעת שילדתה כבר אינה בגן "לאחר שעברה התעללות". כך הצהירה הגב' ק כי הנתבעת אמרה לה שראתה בקלטות כיצד מושיבים את ילדת הנתבעת על שידה, מאכילים אותה בכוח ומטיחים את ראשה בקיר.
הגב' ק הצהירה על אירוע נוסף שהתרחש מספר חודשים לאחר מכן, במהלכו התנפלה עליה הנתבעת בצעקות ושאלות, כיצד היא משאירה את ילדתה בגן ו:"שהיא עוברת התעללות ושאני טומנת את הראש בחול".
בחקירתה הנגדית, העידה גב' ק. כי גם כיום היא שולחת את ילדה השלישי לגן. עוד העידה גב' ק. בחקירתה הנגדית, כי פנתה לנתבעת בקופת חולים על סמך ההיכרות מהגן ובמהלך השיחה אמרה לה הנתבעת "שהיא כבר הוציאה את ילדתה מהגן וסיפרה שהיא עברה התעללות...וטענה שתוך כדי ההאכלה של הילדה שלה, המטפלת החזיקה חזק את הפה שלה, הטיחה את הראש בקיר וזהו". (עמ' 18 ש' 14 – 18).
האמור בתצהיר הגב' ק., לא רק שלא נסתר, אלא אף חוזק.
הפרסום לגב' ש.ש:
- גב' ש. הצהירה כי היא אם לילדה שהיתה בגן בתקופה הצריכה לעניין ולקראת סוף 2007 פנתה אליה הנתבעת ואמרה לה שהסייעת מאכילה את הילדים באותה כפית ו"שהיא מחדירה את הכפית לפיות הילדים בכוח". כך הצהירה כי הנתבעת אמרה לה שמשעינים את המזרנים את הלולים, לא מתייחסים לילדים, הם מנותקים מהסביבה ללא יכולת לראות ולשמוע ועל הרצפה חול.
בחקירתה הנגדית העידה גב' ש.ש, כי שהנתבעת אמרה לה שהסייעות מניחות את המזרנים על הלולים כדי "שיהיה להם נתק מהסביבה שלא ישמעו ולא יראו" (עמ' 40 ש' 28).
עוד העידה גב' ש. בחקירתה הנגדית, כי הנתבעת אמרה לה שמאכילים את ילדתה
בכפייה.
כלומר תצהיר גב' ש.ש לא נסתר ועמדת בית המשפט הי כי האמור בו אמת.
הפרסום לגב ס.ש:
- הגב' ס.ש. הצהירה כי היא אם של פעוט בגן בתקופה הצריכה לעניין והנתבעת אמרה לה כי התעללו בבתה בגן, האכילו אותה תוך כדי הפעלת כח, ראש הפעוטה הוטח בקיר והאכילו אותה בכפית וצלחת, בהן האכילו פעוטות נוספים.
הגב' ס.ש. העידה כי הנתבעת, במהלך אירוע חברתי, אמרה לה שאחת המטפלות בגן הטיחה את ראשה של ילדת הנתבעת בקיר (עמ' 47, ש' 22).
תצהירה של גב' ס.ש. לא נסתר, חרף חקירתה הנגדית הממושכת והנוקבת.
הפרסום לגב' ר.ס.:
- בסעיף 20 לכתב התביעה, נטען כי הגב' ר.ס. היתה אם של פעוט בגן והנתבעת אמרה לה כי התעללו בבתה הפעוטה, האכילו אותה תוך כדי הפעלת כח והראש של בתה הוטח בקיר. עוד נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת ביקשה לשכנע את הגב' ר.ס. להוציא את בנה הפעוט מן הגן.
הגב' ר.ס. העידה כי בתקופה הצריכה לעניין, היתה אם לילד בגן ובסוף שנת 2007 אמרה לה הנתבעת "הילדה שלה עברה התעללות מצד המטפלת בגן האכילו אותה בכוח" (עמ' 32 ש' 24).
בהמשך העידה הגב' ר.ס. כי השימוש במילה התעללות היתה למיטב זיכרונה אך נאמר לה על ידי הנתבעת "האכלה בכוח של הילדה, הטחת הראש בקיר בזמן האכלה, בידוד של הילדה משאר התינוקייה בגן" (עמ' 32 ש' 27 – 29).
בחקירתה הנגדית שבה והעידה הגב' ר.ס כי הנתבעת אמרה לה "שמתעללים בבת שלה" (עמ' 34 ש' 28) ובהמשך העידה כי לא זוכרת בוודאות את המילה "מתעללים".
העולה מעדות גב' ר.ס. כי הנתבעת אמרה לה שבוצעה האכלה בכח, הטחת ראש בקיר וכן, הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי, כי הנתבעת עשתה שימוש במילה התעללות.
הפרסום לגב' ג.א.:
- גב' ג.א. הצהירה כי בתקופה הצריכה לעניין, היתה אם לילדה בגן וכי הנתבעת אמרה לה שהיא "בטוחה שמתעללים" בפעוטה.
גם גב' ג.א. הוסיפה והצהירה כי ערב הפרסומים שפרסמה הנתבעת, היה לגן מוניטין טוב.
בחקירתה הנגדית, חזרה גב' ג.א. על אשר הצהירה, כי הנתבעת אמרה לה שהיא בטוחה שמתעללים בפעוטה (עמ' 51, ש' 31 – 32).
דהיינו, האמור בתצהיר לא נסתר, חרף החקירה הנגדית הארוכה והנוקבת והאמור בה אמת.
סיכום:
- העולה מתצהירי האימהות ומחקירותיהן הנגדיות הוא שהנתבעת אמרה להם שבגן מניחים את המזרנים על גבי הלולים באופן שמונע מהם אינטראקציה עם הסביבה ולתקופה ממושכת על מנת לבודדם. עוד עולה מעדויות האימהות כי הנתבעת אמרה להן שמטיחים את ראשה של הפעוטה, מאכילים אותה בכוח ומתעללים בה.
עדויות האימהות היו נאמנות על בית המשפט. כולן אימהות לפעוטות בגן וניכר בהן שהן מודעות היטב לא רק לזכויותיהן אלא טובת ילדיהן לנגד עיניהן. המדובר באימהות דעתניות, מעורבות הבודקות עובדות ובוודאי שאינן טומנות ראשון בחול. אין לאותן אימהות כל ענין שלא לומר אמת. ההפך הוא הנכון. הן לא בקשר האחת עם השנייה, עדויותיהן אינן מתואמות והקשר היחיד שלהן הוא אותו גן. הדיבורים: התעללות, האכלה בכוח, הטחת ראש בקיר, הנחת מזרנים על הלולים באופן המותיר רושם שאלה הונחו על ראש הלול ולא הושענו על הדופן למס' דקות ובמטרה למנוע אינטראקציה עם פעוטות אחרים ולבודדם, מהווים לשון הרע וחזרו כחוט השני בעדויות האימהות. דברים אלה, לא רק שמבזים ומשפילים את התובעים, אלא יש בהם כדי לפגוע בפרנסת התובעים, שרובה ככולה נשענת על הגן.
- לנתבעת לא תעמוד ההגנה המנויה בסעיף 14 לחוק, דהיינו: אמת דיברתי. הנתונים העולים מהקלטות מלמדים כי לא הייתה האכלה בכוח, לא הייתה הטחת ראש ואף לא דחיפה אלא לכל היותר הטיה. לא הונחו מזרנים על גבי הלולים. המזרנים הושענו על דופן הלול לדקות ספורות כדי לנקות את חדר התינוקייה.
בכל הכבוד הראוי, גם אם אמרה הנתבעת לאימהות שראש הפעוטה לא הוטח, אלא נדחף, אין לכל כל נפקות. ראו דברי הנתבעת עצמה, בחקירתה הנגדית.
- ככל שהנתבעת מבקשת להקים לעצמה את ההגנה הקבועה בסעיף 15(3) לחוק, מקובל על בית המשפט כי אותן אימהות אליהן הופנה הפרסום הן צד מעונין או צריך להיות מעונין. ברי שהורים לילדים בגן צריכים ורוצים לדעת על התנהגות בלתי ראויה של הגן בו שוהים ילדיהם.
אולם, בכך לא סגי. על הפרסום לא לעבור את השיעור המספיק מבחינה הגיונית להגנת העניין האישי הכשר. בענייננו, הפרסום, לפיו מתעללים בגן, מאכילים ילדים בכוח, מטיחים את ראשם בקיר ומניחים מזרנים על הלולים באופן החוסם אינטראקציה, חוצה גבולות היגיון וצורך. אין כל קשר הגיוני ועובדתי בין מה שנצפה בקלטות וייתכן שמצדיק תיקון ובין העוצמה, היקף הדברים וחריפותם של הדברים שנאמרו כקביעת עובדה שאינה מעוגנת במציאות.
- הגנת הנתבעת מבוססת רובה ככולה על שינויים בהתנהגותה של בתה במהלך שהותה בגן. זו הסיבה שלטענתה התעורר אצלה החשש שדבר מה בגן אינו תקין ועל ביקשה לצפות בקלטות. לצורך ההכרעה בתביעה דנא בית המשפט אינו נדרש לשאלה אם אכן חל שינוי בהתנהגות הפעוטה ואם כן, מהו מקור השינוי. מקובל על בית המשפט כי הורה זכאי, רשאי ואף מחויב לוודא שילדו מקבל את הטיפול הראוי. כך גם זכאי הורה לבקר, להציע הצעות לשיפור ולשנות את גן הילדים. אולם, אין להתיר לשון הרע מקום שזו אינו מעוגנת בעובדות ומקום שזו אינה זוכה להגנות בחוק.
קל וחומר, אין להתיר פרסום רחב היקף פורץ גבולות, שמטרתו לא רק הגנה על פעוטות, אלא מסע נגד התובעים. גם אם הפעוטה הושארה בלול מס' שעות, אין בכך משום התעללות. ילדים מושיטים ידיים למטפלים ולהורים ולא תמיד מרימים אותם ואין בכך התעללות וטיפול בלתי ראוי. האכלת מאותה כפית ומאותה צלחת אינם התעללות ורבים ההורים שכך נוהגים. ייתכן שהדבר אינו אסטטי אך רב המרחק בין פעולה זו והתעללות. כך הם פני הדברים כאשר הואכלה הפעוטה. הסייעת מטה את ראשה של הפעוטה הא ותו לא והפעוטה נינוחה לאחר מכן.
- חיזוק לממצאים העובדתיים, לפיהם אמרה הנתבעת להורים שבתה עברה התעללות, מצוי דווקא בתצהיר עדותה (סעיף 25), שם היא כותבת שעד היום היא סבורה שבתה עברה התעללות. אמנם הדברים בתצהיר כתובים בדרך של הבעת דעה, אולם הדברים שנאמרו לאימהות לא הוצגו כהבעת דעה. כלומר, לנתבעת לא עומדת החזקה הקבועה בסעיף 16(א) לעניין תום הלב. בענייננו, אף מתקיים הקבוע בסעיף 16(3) לחוק, דהיינו, "הוא (הנתבעת – התוספת עלי א' ב') נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהינה סבירה, להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15". ראו המשך הפרסום לאימהות, לאחר שהפעוטה הוצאה מהגן ולאחר שהמשטרה הזהירה את הנתבעת מפני פגיעה בתובעים.
- הנתבעת אף מבקשת לקבוע כי כאשר השתמשה בדיבור 'התעללות' בשיחותיה עם האימהות האחרות, היה הדבר "הבעת דעה" הנובעת מהתיאור העובדתי, על כן זכאית הנתבעת, לשיטתה, להגנת ס' 15(4) לחוק.
עיון בעדויות האימהות מלמד כי ההיפך הוא הנכון. ראו לדוגמא עדות גב' ג.א., כי הנתבעת אמרה לה שהיא "בטוחה שמתעללים" בפעוטה.
יתרה מזו, למשמע עדויות האימהות, מתבקשת המסקנה כי השימוש בביטוי התעללות, היה כעובדה ולא הבעת דעה.
על כן, טיעוניה של הנתבעת, נדחים.
- עוד יש להידרש לטענת ההגנה של הנתבעת, לפיה דבריה חוסים בצל ההגנה בסעיף 15(6) לחוק, המעניק הגנה אם הפרסום הינו ביקורת על יצירה ספרותית שפורסמה על ידי הנפגע. על מנת להיכנס לגדרי ההגנה, יש להוכיח כי המדובר ביצירה. בענייננו המדובר בקלטות של מצלמות אבטחה וספק בכלל אם עסקינן ביצירה. עוד על המבקש להיכנס לגדרי הגנה זו, להוכיח כי הנפגע ובענייננו, התובעים פרסמו את הקלטות ברבים. במקרה דנן, הקלטות לא פורסמו על ידי התובעים ברבים. ההיפך הוא הנכון והנתבעת היא זו שפרסמה אותן ברבים והעניקה להן "פרשנות" שגויה ומזיקה ועל כך טרוניית התובעים.
יתרה מזו, "...כאשר הפרסום כולל תיאור עובדתי שגוי ופוגע של היצירה, לא תחול עליו הגנת סעיף 15(6)". ראו שנהר בעמ' 324 - 325. בענייננו, הנתבעת תיארה באופן שגוי, פוגעני ומכוון, את הקלטות בהן היא מבקשת לראות "יצירה".
בנוסף, על מנת ליהנות מן ההגנה בסעיף 15(6), הפרסום צריך שיהא בתום לב. לא רק שהנתבעת לא פרסמה את דבריה בחוסר תום לב, אלא היא עשתה זאת בכוונת מכוון, על מנת לפגוע, באופן בלתי מידתי ובלתי סביר.
משכך, טענות ההגנה, כולן, נדחות.
הנזק:
- התובעים הגישו מכתב רואה החשבון, לשם הוכחת הנזק הנטען, שכן לטענתם, בעקבות מסע ההכפשות שנקטה נגדם הנתבעת, פחתה כמות הפעוטות שנרשמו לגן. על פי חוות הדעת של מומחה התובעים, הנזק הינו ירידה של כ- 1,000 ₪ לחודש, במשך שנה, ברווחי הגן.
רואה החשבון נחקר ארוכות על והעיד כי ערך השוואה בין מס' הפעוטות שנרשמו לגן, ערב מסע ההכפשות ולאחריו ומצא שקיימת ירידה של 30% ברווח. בהגינותו, העיד רואה החשבון בחקירתו הנגדית, שלא לו להסיק, באם כמות הנרשמים פחתה בגין מסע ההכפשות וזו מסקנה המסורה לבית המשפט.
- לאחר שבית המשפט עיין במכתב רואה החשבון שמע את חקירתו הנגדית, נחה דעתו כי זו מבוססת על אדנים מוצקים ואכן קיימת ירידה במס' הפעוטות שנרשמו לגן, לאחר הפרסומים שפרסמה הנתבעת. מסקנת בית המשפט כי הירידה במספר הנרשמים לגן, נקבעת ברובה – אם לא כולה, ממסע ההכפשות של הנתבעת.
מסקנה זו מתבקשת ממבחן ההיגיון הפשוט, שהרי לאחר מסע הפרסומים פחתה כמות הפעוטות הנרשמים ולא הונחה בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית אחרת שניתן ללמוד ממנה על סיבה אחרת לירידה בכמות הנרשמים.
- אשר על כן, נקבע בזאת כי נגרם לתובעים נזק בשיעור של 12,000 ₪.
- סעיף 7(א) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק ללא הוכחת נזק, עד סך של 100,000 ₪, מקום בו לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע וזאת, בגין כל פרסום בנפרד.
לאחר שבית המשפט התרשם מהנתבעת ומהעדים, המסקנה היא כי זו פעלה ללא לאות, בכוונת מכוון, על מנת לפגוע בתובעים ובפרנסתם. הנתבעת בחרה שלא להקשיב לגורמים אובייקטיביים אחרים, כמו הורים שחלקם צפו בקלטות, למשטרה שהודיעה לה השכם והערב שאין מקום להמשיך בהליכים. כמו כן, חרף אזהרות המשטרה, שבאו אף בכתובים, במסגרת דחיית הערר שהגישה על ההחלטה לסגור, מחוסר אשמה, את תלונתה, כי יש להיזהר, עת פוגעים בפרנסתם של אחרים, המשיכה זו במסעה נגד התובעים.
הנתבעת המשיכה במסע הפרסום, על מנת להפעיל לחץ על המשטרה ואף לאחר שהוציאה את הפעוטה מהגן וכן, לאחר שתלונתה נסגרה מחוסר אשמה.
כאמור, במקרים בהם מוכח פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, הפיצוי יכול להגיע עד לסך של 100,000 ₪, בגין כל פרסום בנפרד.
- בענייננו, קיים פרסום המכוון לפגוע. הפרסום במקומון הינו פרסום עצמאי ועל כן, על פניו, נוכח הממצאים לעיל, זכאים התובעים לפיצוי של עד סך של 100,000 ₪. כמו כן, יש לראות בכל פרסום לכל אם, כפרסום נפרד. מאחר ובוצע פרסום לשש אימהות, זכאים התובעים לפיצוי של עד סך של 600,000 ₪, זאת נוכח הממצאים שהפרסומים בוצעו בכוונה לפגוע, בחוסר תום לב.
יודגש, כי מסע הפרסומים העקבי, בו פעלה הנתבעת, הן במקומון והן לאימהות, בהזדמנויות שונות, חרף התראת המשטרה, שיש להיזהר בפרסומים כאלה, לאחר שהפעוטה הוצאה כבר מן הגן, יש בו כדי חומרה יתרה. אין המדובר בפרסומים סתם, הטוענים נגד תקלה כזו או אחרת, בהתנהלות הגן. הפרסומים הינם פרסומים קשים, הפוגעים בליבת התנהלות גן ילדים ויש בהם ואכן פגעו פגיעה ממשית בכבודם ובפרנסתם של התובעים, שמטה לחמם נשען על הגן.
- אולם, על מנת שלא לפגוע פגיעה קשה, כלכלית, בנתבעת ובמשפחתה, מוחלט כי זו תשלם לתובעים, סכום כולל של 200,000 ₪ וכן, את כל הוצאות המשפט, דהיינו, שכר המומחים והעדים, אגרת בית המשפט וכן שכ"ט עו"ד, בסך של 35,400 ₪ (כולל מע"מ).
פסק-הדין מותר לפרסום לאחר מחיקת הפרטים המזהים של הצדדים.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשע"ה, 10 יוני 2015, בהעדר הצדדים.