לפניי תובענה בעילה שטרית, שראשיתה – בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעת, א.פ.י נתיב פיתוח בע"מ (להלן: "אפי נתיב" או "הנתבעת") משכה שיק על סך כ-784,000 ₪ לפקודת חברת אמיר שחאדה – לבנין ופיתוח בע"מ (להלן: "אמיר שחאדה"), אשר שימש כקבלן משנה בפרויקט בנייה שביצעה אפי נתיב. לטענת אפי נתיב, אמיר שחאדה לא ביצעה את העבודות שנדרשה לבצע, ולחלופין – ביצעה אותן ברמה ירודה ביותר, תוך שהיא גורמת נזקים כבדים לאפי נתיב. מכאן טוענת אפי נתיב לכישלון תמורה מלא, ולחילופין – לזכות קיזוז על מלוא סכום השיק.
ייאמר מיד, כי דין הטענה המועלית מכוח חוק ההסדרה – להידחות. אכן, קיימת מחלוקת בפסיקת הערכאות הדיוניות האם עסקת ניכיון שטר היא, מיניה וביה, עסקת הלוואה. עמדתי שלי בעניין זה הובאה בהרחבה בפסק דיני בתא"מ 14823-03-13 א.ס. איילון ייעוץ ושירותים פיננסיים בע"מ נ' אדיר כהן (2015), אולם בין שמקבלים את גישתי ובין שלא, הרי לשונו הברורה והחד-משמעית של חוק ההסדרה בנוסחו דהיום מוציא עסקאות הלוואה שבהן הגורם הלווה הוא תאגיד מתחולת החוק (וראו לעניין זה הגדרת "לווה" בסעיף 1 לחוק ההסדרה).
הנתבעת הקדישה עמודים רבים בסיכומיה לטיעון מפורט ומסודר בסוגיית חוק ההסדרה, אולם היא התעלמה התעלמות מלאה ומוחלטת מאי-תחולתו של חוק זה על תאגידים, ולא הציעה כל קונסטרוקציה משפטית המאפשרת להתגבר על הגדרה מפורשת וברורה זו של החוק.
ודוק: בענייננו, לא רק הנפרע בשיק הוא תאגיד, אלא גם המושך הוא תאגיד, כך שגם הטענה העולה לעתים, כאילו מקום שבו המושך הוא אדם פרטי והנפרע הוא תאגיד, יש להחיל את הוראות חוק ההסדרה גם לגביו (טענה שאינה מקובלת עליי, וראו לעניין זה פסק הדין בעניין א.ס. איילון), אינה יכולה לעמוד.
אשר על כן, אני קובע כי לחוק ההסדרה אין כל תחולה וכל נפקות להליך זה. ממילא, בהעדר נפקות לחוק ההסדרה, אין עוד כל צורך לקבוע את סיווגה האמיתי של העסקה: האם עסקת הלוואה או עסקת ניכיון.