ת"א 40720-01-13 חופש נופש וספורט בע"מ נ' חברה לפיתוח בית-אריה בע"מ

בפניי בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

קבעתי דיון בבקשה, ולאחר שקיבלתי את עמדות הצדדים, אפשרתי לתובעת להמציא מסמכים נוספים וקבעתי מועד לחקירת רואה החשבון מטעם התובעת.

הנתבעת הודיעה על ויתור חקירתו, הוגשו מסמכים חשבונאיים לשנים 2010-2013, וקבעתי כי הצדדים יוכלו להשלים טיעוניהם.

החלטתי זו ניתנת לאחר קבלת טיעוני הצדדים והשלמתם בכתב.

כאשר התובעת הינה חברה הוראות סעיף 353א לחוק החברות הן המחייבות, ראה קביעת כב' השופטת חיות בעניין רעא 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, (פורסם בנבו):

"... כבר נפסק בעבר כי כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות (כבעניינו) גוברת הוראת סעיף 353א לחוק החברות על הוראת תקנה 519 לתקנות (ראו: עניין ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בפסקה 11 לפסק-הדין). עוד נפסק כי סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה רבדים; ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. שנית, יש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; לבסוף יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה הוא נטל המוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. עם זאת, גם משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין."

בענייננו, הנתבעת, שהגישה את הבקשה לחיוב בערובה, כשנה וחצי לאחר תחילת הדיו בתובענה זו, טוענת, כי המסמכים החשבונאיים שצורפו על ידי התובעת מלמדים כי מצבה של התובעת עגום, וכי בקופתה אין כל רוש וחובותיה עולים על הכנסותיה.

כאמור הנתבעת ויתרה על חקירת רואה החשבון למרות שקבעתי מועד לצורך כך, ורואה החשבון הוזמן.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי לא ניתן להגיע למסקנות שהנתבעת מגיעה על יסוד המסמכים החשבונאיים שהוצגו על ידי התובעת.

התובעת לשנים 2010-2011 מהם עולה הן עליה בגידול המחזור וההכנסות הון עליה ברווח.

בשנת 2012, הוצג דו"ח שהוגש למס הכנסה ממנו עולה כי קיים רווח ניכר לחברה התובעת, וממאזן הבוחן לשנת 2013, עולה כי הכנסות התובעת גדלו.

הניתוח שעורך ב"כ הנתבעת בטיעוניו את המאזן אינו יכול להתקבל על דעתי, שכן המדובר במסקנות שייתכן ורואה החשבון היה יכול להפריכן, ולהסבירן בצורה שונה ממסקנותיה של הנתבעת.