ת"א 40580-02-14 צברי נ' סופר

זה, גב' רחל סופר, והן כנגד חדשות ערוץ 10; ערב ישיבת ההוכחות הגיע התובע להסכמה עם חדשות ערוץ 10, לפיה התביעה כנגדה תדחה. ומשכך, יש לדון בפסק דין זה אך ורק ביחס לתביעה כנגד הנתבעת, גב' סופר.

טוען התובע בכתב התביעה כי ביום 8.4.13 שודרה בערוץ 10 כתבה ובו ריאיון עם הנתבעת, שבה הוזכר גם התובע וגם חובה של הנתבעת כלפיו, כשעילת הכתבה היא כי כב' השופטת אלשיך החליטה לקיים דיון בביתה של הנתבעת, בשל אי תשלום חוב פיגורים. במסגרת הריאיון טענה הנתבעת את הדברים המפורטים בסעיף 15 לכתב התביעה, בהם לאחר שנשאלה לגבי זהות הנושה אמרה כך:

"קוראים לו יונתן צברי. הוא היום נהיה עו"ד, פשוט אף אחד לא העסיק אותו אחרי שהוא התפטר מאצלי, אז הוא הלך ולמד משפטים"..

"... הוא עבד אצלי 6.5 חודשים באחד הסניפים שלי בהודו.. וכשהוא סיים לעבוד.. גיליתי שהוא השתמש לי בכרטיס האשראי בכל מיני בתי מלון 5 כוכבים עם כל מיני דיילות שהוא היה טס איתן הודיות וכאלה, וזה עצבן אותי... ותבעתי אותו בפני בורר והוא תבע אותי תביעה שכנגד, אבל הוא והבורר נפגשו במהלך הבוררות, ובאורח פלא הוא זכה בבוררות".

טוען התובע שבניסיון לייתר את ההליך דנן, פנה לנתבעת בתחילת ההליך בדרישה להתנצלות ולקבל פיצוי כספי אולם היא דחתה בקשה זו.

מנגד, טוענת הנתבעת בכתב ההגנה שהגישה כי אין המדובר אלא בשימוש לרעה בהליכי בית משפט כנגדה, ובסעיף 4 לכתב ההגנה הדגישה כי כל שאמרה הוא אמת לאמיתה, ניתן להוכחה באופן ברור ואין אף לא בצל צילם של הדברים ולו אבק לשון הרע, וכל הדברים שנאמרו על ידה אינם רק אמת, אלא גם נדרשו להיאמר עקב האינטרס הציבורי, לא רק בשל המקרה הפרטני של הנתבעת שעורר עניין ציבורי, אלא אף בשל התמונה הגדולה והבנת העומד מאחורי הרס חייה.

עוד מציינת הנתבעת בכתב הגנה מפורט כדבעי כאשר בו אין אבן שלא נהפכה, שלא נדונה ומפורטת בהרחבה כאשר היא מגוללת את עיקר הסכסוך בינה לתובע, שאינו אלא סכסוך ארוך ומר שמעסיק ערכאות שונות ונערמים בו תילי תילים של מילים ונכתבים בו תילי תילים של החלטות, כאשר נדמה שסופו אינו נראה לעין.

ביחס לטענות ההגנה ציינה מסעיף 50 ואילך כאמור כי עומדות לה טענות של אמת בפרסום והאינטרס הציבורי שבו וכי עומדת לטובתה, כך פורט בסעיף ג' 3 בכתב ההגנה, סעיפים 75 ואילך, הגנת תום הלב אולם טענה זו נזנחה בסיכומים, אולם גם בטענה זו אדון במסגרת פסק הדין.

טענת הגנה נוספת היא זכות החובה לחופש הביטוי. ראוי לחזור כבר בנקודה זו לאמור בסעיף 57 לכתב ההגנה כאשר הנתבעת מסכמת את טענותיה המקדמיות, ומציינת "בכדי לא להקדים את המאוחר יצויין כבר עתה כי הדברים שנאמרו ופורסמו על ידה, היו אמת וכי בפרסום הדברים ישנו עניין ציבורי ממשי וכנדרש".

כאמור, התפרסמה כתבה בערוץ 10 וזאת מאחר ובית המשפט המחוזי החליט לקיים דיון בביתה של הנתבעת, במסגרת הליך אותו יזם התובע בגין תביעת חוב על סכום של למעלה מ 3 טרליון ₪.

בהליך בהתאם לחוק, על התובע להוכיח ראשית את הפרסום וכי כי הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, ולאחר מכן עובר הנטל לנתבעת על מנת להראות שיש הגנות בדין.

בתיק זה, התובע הגיש תמלול של תוכנית הטלויזיה אולם בהתאם להחלטה שניתנה על ידנו במהלך ההוכחות כאשר הוריתי על הוצאת התמלול, לכאורה התובע לא הוכיח לא את הפרסום ולא את הדברים שנאמרו ע"י הנתבעת.