1. בכתב התביעה נטען כי התובע, בן 65, נשוי ואב לשנים-עשר, מהנדס מטוסים בהכשרתו, היה מהפעילים הבולטים והמובילים בישראל למען המאבק לשמירת רמת הגולן בריבונות ישראלית. לטענתו, מאז התיישב בישוב נוב שברמת הגולן בשנת 1975, הוא השתתף במאות פעולות הסברה ציבוריות על מנת לשכנע כי רמת הגולן היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. בשלהי 1991, עם כינוסה של ועדת מדריד, חשש התובע כי ממשלת ישראל תסכים לוותר על ריבונותה ברמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה כפי שהסכימה לכך בחצי האי סיני, והוא החליט לנהל מערכה ציבורית רחבה על בסיס הרעיון שרמת הגולן חיונית לישראל. לטענת התובע, הוא השקיע זמן ומאמצים רבים בחיפוש אחר סיסמה שתשדר מסר זה. נטען, כי לאחר ניסיונות שונים במסגרתם הועלו על ידי התובע שמות שונים אשר לא זכו להתלהבות ותמיכה בקרב בני משפחתו, הוא הגה את הסיסמה "הגולן – המים של המדינה", וזאת ברוח אמירתו של לוחם גולני בני מסס אשר, עת נשאל על ידי כתב צבאי במלחמת יום הכיפורים מדוע הסתער קדימה, השיב כי "אמרו לנו שהחרמון הוא העיניים של המדינה". התובע טוען כי גרפיקאים הכינו לו 5 כרזות הנושאת את הסיסמה, בהן השתמש במהלך המערכה הציבורית. עם תחילת כהונתו של יצחק רבין ז"ל כראש ממשלת ישראל, התעורר חששו של התובע מחדש, והוא חידש – כך נטען – את המערכה הציבורית. לטענת התובע, במסגרת זו, ולאחר שביקש רשות לכך, הוא שירטט כתובת ("גרפיטי") ענקית בגודל של למעלה מ-6 מטרים בסיסמה "הגולן – המים של המדינה' על בריכת מים בכביש הכניסה הראשי לדרום רמת הגולן.
הנתבעת היא אגודה שיתופית העוסקת באספקת מים לישובי רמת הגולן, קידוחי מים ובנייה ותחזוקה של מאגרי מים (להלן: האגודה; הנתבעת קרויה בידי הצדדים גם בשם מי גולן). הנתבע עובד באגודה משנת 2009, ומכהן בה כמנהלה הכללי. לטענת התובע, מזה מספר שנים עושים הנתבעים שימוש שוטף בסיסמה שהגה, בין היתר על גבי שלטי פרסום של האגודה ברחבי רמת הגולן, ועל גבי כל המסמכים הרשמיים שלה ובמצגות שהיא מציגה באתרה במרשתת. לטענת התובע הוא פנה בשנה שקדמה להגשת התביעה לנתבעים בדרישה להסדיר את עניין שימושם בסיסמה; הוא הציע להעניק רשיון בלתי חוזר לשימוש בסיסמה בכפוף לתשלום תגמולים. לטענת התובע, פניותיו נענו בשלילה, תוך שהנתבעים טוענים כי הם, ולא התובע, אשר הגו את הסיסמה לפני כעשרים שנה. לטענת התובע הנתבעים משתמשים בסיסמה לכל היותר במשך שנים בודדות (פס' 21 לכתב התביעה). התובע טוען לעילות בדיני זכות יוצרים, בדיני קניין הכלליים, בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובדיני נזיקין.
2.בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות על הסף מפאת התיישנות, שיהוי, וחוסר ניקיון כפיים, שכן התובע קבל חשבוניות מהנתבעת שעליהן מתנוססת הסיסמה החל משלהי שנת 2000 ואף חתם על הסכם מולה בשנת 2006 שגם עליו מתנוססת הסיסמה, והודה כי הוא מבקש פיצוי רק כי נקלע למצוקה כלכלית; התובע אף מסכים שהאגודה תמשיך להשתמש בסיסמה, כי שימוש זה מקדם את מטרותיו (שימור הגולן). לגוף העניין טענו הנתבעים, כי למיטב ידיעת האגודה, הסיסמה "הגולן – המים של המדינה" נהגתה באחת מישיבות ועד הגולן לפני כעשרים שנה (בזמן כהונת יצחק רבין ז"ל כראש הממשלה), ולאחר מספר שנים הוחלט לרתום אותה לצורך המאבק של האגודה הנתבעת עצמה לשימור רמת הגולן (מאבק אשר חוּדש לאור עלייתו של אהוד ברק לשלטון). לטענת הנתבעים, האגודה עושה שימוש תדיר ונרחב כדין בסיסמה זו במשך כחמש עשרה שנים. נטען כי לנתבע, אשר מכהן כאמור באגודה במשך רק כ-3 שנים, אין כל ידיעה אישית לגבי רוב רובן של טענות התובע. עוד טוענים הנתבעים כי הם אינם מפיקים כל רווח כלכלי מהשימוש בסיסמה. שכן, האגודה אינה עומדת בביקוש צריכת המים בגולן; אספקת המים נעשית בכפוף לרישיון מטעם רשות המים ואסור לספק מים ל"לקוחות מזדמנים"; ועל כן האגודה אינה נוקטת בפעולות פרסום ושיווק, להן היא אינה נדרשת. נטען, כי אין לתובע זכות יוצרים בסיסמה. נטען כי מדובר בסיסמה פוליטית שהפכה זה מכבר לנחלת הכלל. לחילופין טוענים הנתבעים כי הם בגדר "מפרים תמימים" לפי סעיף 58 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007, שכן הם לא ידעו, וכי גם כיום אין הם יודעים, כי לתובע זכות יוצרים כנטען על ידו.
התיישנות
3.לטענת הנתבעים, מרוץ ההתיישנות מתחיל בדין האזרחי כאשר מתגבש בידי התובע "כוח התביעה", ומבחן זה חל גם בדיני זכויות יוצרים. התובע ידע על שימוש מי גולן כבר בתחילת שנות האלפיים, ולטענת הנתבעים במועד זה כבר היה בידו "כוח התביעה" להגיש את התביעה דנן. משלא עשה כן וחלפו 7 שנים לפני הגשת התביעה, התביעה – התיישנה.
4.בכל הנוגע לשימוש הנתבעים בסיסמה בשבע השנים שקדמו ליום הגשת התביעה, דין טענת ההתיישנות להידחות. לפני חקיקת חוק זכות יוצרים נקבע בפסיקה כי סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] חל בדיני זכויות יוצרים ובלבד כי "החלתה של דוקטרינה פלונית מהפקודה מתיישבת עם יסודותיה, עם מהותה, עם בניינה של העוולה שבה מדובר, ועם המסגרת שבה היא נמצאת" (ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פ"ד לט(1) 393 (1985); כיום, לאחר חקיקת חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 קובע סעיף 52 שבו כי "הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית היא עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליה, בשינויים המחויבים ובכפוף להוראות חוק זה". סעיף 89 לפקודת הנזיקין קובע:
|
תחילת התיישנות
|
89. לענין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות – 'היום שנולדה עילת התובענה' הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או מחדל נמשך והולך – היום שבו חדל;
....
|
הנתבעים הפנו ל-ת"א (מחוזי ת"א) 2050/04 רוקה נ' הוצאת ספרים יבנה בע"מ, פס' 20 (11.4.2006) בו, בתביעת זכויות יוצרים בקשר לסדרת ספרים, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ר' רונן) את הטענה שמדובר ב"עוולה מתמשכת". נקבע, כי ההחלטה להוציא את סדרת הספרים היא המעשה המפר ופרסומים שנעשו לאחר מכן הם אך התוצאה שלו, ומאחר וההחלטה להוציא את הסדרה התקבלה למעלה מ-7 שנים לפני הגשת התביעה שם, התביעה התיישנה. אולם, בפסק דין מאוחר יותר של אותו בית משפט, ת"א (מחוזי ת"א) 2062/02 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' האולפנים המאוחדים בע"מ (25.3.2008), קבע כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני, בתביעה בקשר ליומני חדשות ישנים, כי –