ת"א 39179-04-13 גבור נ' בע"מ ואח'

1.המבקש הגיש לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני. במסגרת הבקשה עתר המבקש כי בית המשפט יוציא מלפניו את הצו במעמד צד אחד. הבקשה מתייחסת להסכם למכירת מניות בחברה – המשיבה 1 (להלן: "החברה"), במסגרתו התיימרו המשיבים 3-7 (להלן: "קבוצת לוי") למכור את מניותיהם בחברה למשיב 2 (להלן: "מררי").

2.בבקשה פירט המבקש את ההליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, ובכלל זה את ההליכים נושא התביעה דנן, במסגרתה מונה לפני כשנה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון ולחקור "את כל ההיבטים הפיננסים הקשורים לחברה ולספריה, ובכלל זה את אמיתות כרטסות הנהלת החברה והדוחות הכספיים שלה, ואת ההתחשבנות בין בעלי המניות בחברה כתוצאה מכך" (ר' ההחלטה מיום 2.8.2015, נספח 6 לבקשה). המומחה טרם הגיש את חוות הדעת מטעמו לצדדים ולבית המשפט.

3.לגישת המבקש, שלחו אליו המשיבים 3-7 (שיכונו יחד להלן: "קבוצת לוי") מכתב ביום 1.5.2016, אליו צורפה – לגישתו "כביכול" הצעת רכישה (מכתב זה יכונה להלן: "מכתב לוי"). מכתב לוי נשלח אל המבקש מכוח ס' 19(3) לתקנון החברה הקובע זכות סירוב ראשון לבעלי המניות בחברה, למקרה שאחד מבעלי המניות מבקש למכור את מניותיו בחברה למאן דהוא אחר. משהמבקש לא נעתר להצעת הרכישה שצוינה במכתב לוי, הודיעה לו קבוצת לוי ביום 9.6.2016 כי הם רואים בו כמי שאינו מעוניין לרכוש את מניותיהם, וכי הם ימכרו לכן את המניות לרוכש איתו הם הגיעו להסכמה, הוא המשיב 2 – מר דוד מררי (שיכונה להלן: "מר מררי"). ההסכם של קבוצת לוי עם מררי מיום 17.6.2016, כונה על ידי המבקש "ההסכם המפר" והוא יכונה להלן "הסכם לוי– מררי".

4.בבקשה הנוכחית העלה המבקש מספר טענות כנגד הסכם לוי - מררי. כך לטענתו עסקת מכירת המניות מכוח הסכם זה שונה באופן מהותי מהעסקה נושא "הצעת הרכישה" שנמסרה למבקש במכתב לוי. לגישתו, התנאים המסחריים שהוצעו לו במכתב לוי היו שונים וטובים פחות מאלה שניתנו בסופו של דבר למררי. זאת – בניגוד גמור להוראת ס' 19 לתקנון החברה, שמכוחה היה על קבוצת לוי לפנות אל המבקש בהצעת רכישה בתנאים זהים (לפחות) לאלה שניתנו לרוכש האחר. לכן – כך טוען המבקש – מדובר בהסכם המפר את זכות הסירוב שלו, הסכם פסול המנוגד להוראות תקנון החברה, שאין לחברה אפשרות לאשרו כאשר המבקש מתנגד לכך.

5.המבקש הוסיף וטען כי מכתב לוי הוא מכתב פגום, שאינו מהווה "הצעת רכישה". זאת לאור העובדה שהמומחה מטעם בית המשפט שמונה במסגרת התביעה דנן טרם מסר את חוות דעתו, כך שלא כל הנתונים הפיננסים הקשורים למלון שבבעלות החברה התבררו, ולא ניתן אם כן לטעון כי החברה חייבת לקבוצת לוי סכום כלשהו. קל וחומר שלא ניתן לטעון כי התשלום של 3,248,000 ₪ הנקוב בהצעת הרכישה מהווה החזר חלקי של הלוואות בעלים נטענות. לא ניתן גם במסגרת הצעת הרכישה להביא להחזר הלוואות בעלים נטענות, כאשר יש מחלוקת הן בדבר נכונות הרישום של הלוואות הבעלים בספרי החברה והן בדבר שיעורן העדכני.

המבקש העלה בתביעה גם טענות ביחס להעברת מניות משנת 1999 – העברה מכוחה הועברו 30% מהמניות שהוחזקו על ידי אבי המבקש, מר אהרון גבור ז"ל, לידיו של מררי. המבקש טען כי "קבוצת גיבור"(קרי הוא עצמו ויורשיו של מר אהרון גבור ז"ל) מחזיקה 40% ממניות החברה ולא 10% כפי שעולה לכאורה ממרשם בעלי המניות. המבקש הוסיף כי עמדתה של קבוצת לוי בנושאים הללו היתה כעמדתו, ורק לאחרונה – לאחר הסכם לוי - מררי, היא שינתה את טעמיה.

6.לגישת המבקש, לאור הפגמים במכתב לוי ובהזמנות לאספה הכללית שנועדה להתקיים ביום 7.7.2016, לא ניתן לקיים את האסיפה הכללית המיוחדת ואת אספות הסוג של בעלי המניות בחברה. לגישתו, משרד בא כוחו קבל הזמנות שנועדו ל"עזבון המנוח אהרון גבור", כאשר משרד בא כוחו אינו מייצג ומעולם לא ייצג את העיזבון. לכן, ההזמנות שנשלחו עבור העיזבון כלל לא הגיעו ליעדן, ויש לשלוח אותן ליורשי המנוח אהרון גבור ז"ל. עוד ציין המבקש כי ההזמנות אינן עומדות בתנאים הנדרשים בדין ובתקנון החברה. מטעמים אלה לא ניתן לכנס את האספות במועד הנקוב, ואם יתקיימו האספות, הן תהיינה פסולות ופגומות. עוד ציין המבקש כי להזמנה לאספות צורף הסכם רכישת המניות ללא נספחיו, באופן שאינו מאפשר את בחינתו כדבעי.

7.המבקש טען כי הוא קופח כבעל מניות מיעוט בחברה בהתייחס להסכם לוי – מררי לאור כל האמור לעיל. לכן הוא זכאי לסעד בשל הפרת הקיפוח. הוא הוסיף כי הוא זכאי למתן הצו הזמני המבוקש על ידיו, וזאת משום שהוא הציג ראיות מהימנות לכאורה לטענותיו בבקשה, וכן משום ששיקולי מאזן הנוחות נוטים לזכותו.

8.המבקש הגיש מלכתחילה בקשה לצו מניעה ארעי שהוא עתר שיינתן במעמד צד אחד. מכוח ההחלטה מיום 6.7.2016, הוצא צו ארעי במעמד צד אחד שתוקפו הותנה בכך שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט סכום של 50,000 ₪.