ת"א 39179-04-13 גבור נ' בע"מ ואח'

1.המבקש הגיש לבית המשפט בקשה למתן צו מניעה זמני. במסגרת הבקשה עתר המבקש כי בית המשפט יוציא מלפניו את הצו במעמד צד אחד.

הבקשה מתייחסת להסכם למכירת מניות בחברה, היא המשיבה 1 (להלן: "החברה"), במסגרתו התיימרו המשיבים 3-7 (להלן: "קבוצת לוי") למכור את מניותיהם בחברה למשיב 2 (להלן: "מררי").

2.בבקשה פירט המבקש את ההליכים השונים שהתנהלו ומתנהלים בין הצדדים, ובכלל זה את ההליכים נושא התביעה דנן. במסגרת התביעה דנן, מונה לפני כשנה מומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון ולחקור "את כל ההיבטים הפיננסים הקשורים לחברה ולספריה, ובכלל זה את אמיתות כרטסות הנהלת החברה והדוחות הכספיים שלה, ואת ההתחשבנות בין בעלי המניות בחברה כתוצאה מכך" (ר' ההחלטה מיום 2.8.2015, נספח 6 לבקשה). המומחה טרם הגיש את חוות הדעת מטעמו לצדדים ולבית המשפט.

3.לגישת המבקש, שלחה אליו קבוצת לוי מכתב ביום 1.5.2016, אליו צורפה – לגישתו "כביכול" הצעת רכישה (מכתב זה יכונה להלן: "מכתב לוי"). מכתב לוי נשלח אל המבקש מכוח ס' 19(3) לתקנון החברה הקובע זכות סירוב ראשון לבעלי המניות בחברה, למקרה שאחד מבעלי המניות מבקש למכור את מניותיו בחברה למאן דהוא אחר.

משהמבקש לא נעתר להצעת הרכישה שצוינה במכתב לוי, הודיעה לו קבוצת לוי ביום 9.6.2016 כי הם רואים בו כמי שאינו מעוניין לרכוש את מניותיהם, וכי הם ימכרו לכן את המניות לרוכש איתו הם הגיעו להסכמה, הוא מררי. ההסכם של קבוצת לוי עם מררי מיום 17.6.2016, כונה על ידי המבקש "ההסכם המפר".

4.בבקשה הנוכחית העלה המבקש מספר טענות כנגד ההסכם בין קבוצת לוי לבין מררי. כך לטענתו עסקת מכירת המניות מכוח הסכם זה שונה באופן מהותי מהעסקה נושא "הצעת הרכישה" שנמסרה לו במכתב לוי. לגישתו, התנאים המסחריים שהוצעו לו במכתב לוי היו שונים וטובים פחות מאלה שניתנו בסופו של דבר למררי. זאת – בניגוד גמור להוראת ס' 19 לתקנון החברה, שמכוחה היה על קבוצת לוי לפנות אל המבקש בהצעת רכישה בתנאים זהים (לפחות) לאלה שניתנו לרוכש האחר. לכן – כך טוען המבקש – מדובר בהסכם המפר את זכות הסירוב שלו, הסכם פסול המנוגד להוראות תקנון החברה, שאין לחברה אפשרות לאשרו כאשר המבקש מתנגד לכך.

5.המבקש הוסיף וטען כי מכתב לוי הוא מכתב פגום שאינו מהווה "הצעת רכישה". זאת לאור העובדה שהמומחה מטעם בית-המשפט שמונה במסגרת התביעה דנן טרם מסר את חוות דעתו, כך שלא כל הנתונים הפיננסים הקשורים למלון שבבעלות החברה התבררו, ולא ניתן אם כן לטעון כי החברה חייבת לקבוצת לוי סכום כלשהו. קל וחומר שלא ניתן לטעון כי התשלום של 3,248,000 ₪ הנקוב בהצעת הרכישה מהווה החזר חלקי של הלוואות בעלים נטענות. לא ניתן גם במסגרת הצעת הרכישה להביא להחזר הלוואות בעלים נטענות כאשר יש מחלוקת הן בדבר נכונות הרישום של הלוואות הבעלים בספרי החברה והן בדבר שיעורן העדכני.

המבקש העלה בתביעה גם טענות ביחס להעברת מניות משנת 1999 – העברה מכוחה הועברו 30% מהמניות שהוחזקו על ידי אבי המבקש לידיו של מררי. המבקש טען כי "קבוצת גיבור" מחזיקה 40% ממניות החברה ולא 10% כפי שעולה לכאורה ממרשם בעלי המניות. גם טענות אלה טרם התבררו, וגם מטעם זה לא ניתן להוציא את העסקה בין קבוצת לוי לבין מררי אל הפועל. המבקש הוסיף כי עמדתה של קבוצת לוי בנושאים הללו היתה כעמדתו, ורק לאחרונה היא שינתה את טעמיה.