ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
38697-02-15, 39098-02-15, 38960-02-15, 38988-02-15, 39535-02-15, 39194-02-15, 39391-02-15, 38754-02-15, 38891-02-15, 38840-02-15, 40675-02-15, 40729-02-15, 40699-02-15, 40749-02-15, 40777-02-15, 40793-02-15
30/10/2015
|
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן
|
| - נגד - |
התובעים:
1. עבדלרחמן (Abdelrahman)
2. קיול (Kyol)
3. אחמד (Ahmed)
4. אלסדיק (Alsadik
5. חמדון (Hamdon)
6. חמדון (Hamdun)
7. חוסיין (Husein)
8. עבדללנור (Abdlelnour)
9. ברהה (Berehe)
10. מוחמד (Mohamed)
11. מוחמד (Mohamad)
12. אדם (Adam
13. אוקי (Oki)
14. אידריס (Idris)
15. איברהים (Ibrahim
16. אוסמן (Osman)
עו"ד תמיר שטינוביץ
|
הנתבעת:
מדינת ישראל – ממשלת ישראל; כנסת ישראל; שר הביטחון; השר לביטחון פנים; שר הפנים; מנהל רשות האוכלוסין וההגירה
עו"ד מורן בראון (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))
|
| פסק דין |
התובעים בתביעות הנדונות, נתיני סודן ואריתריאה, הם מסתננים על-פי הגדרת "מסתנן" בסעיף 1 בחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן – חוק למניעת הסתננות או החוק), אשר שהו במרכז השהייה בחולות (להלן גם – חולות) בהתאם להוראות החוק כפי שהיה בתוקף בעת שהייתם שם.
ביום 22.9.2014 ניתן פסק הדין בבג"ץ 7385/13 איתן – מדיניות הגירה ישראלית ואח' נ' ממשלת ישראל (להלן – בג"ץ איתן), אשר קבע את בטלותן של הוראות תיקון מס' 4 של החוק למניעת הסתננות, שמכוחן שהו התובעים בחולות (החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון מס' 4 והוראת שעה), התשע"ד-2013 (ס"ח תשע"ד 2419, 11.12.2013, עמ' 74) (להלן – תיקון מס' 4)).
בעקבות פסק הדין בבג"ץ איתן, הגישו שישה-עשר התובעים ביום 17.2.2015 את התביעות הנדונות, שבהן עתר כל אחד מהם לחייב את המדינה לשלם לו פיצוי כספי בסך 100,000 ₪. פיצוי זה נתבע בשל כך שעל-פי טענת התובעים, המדינה באמצעות אורגניה (ממשלת ישראל, כנסת ישראל, שר הביטחון, השר לביטחון פנים ומנהל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן – המדינה)), עוולה כלפיהם עוולה של כליאת שווא. לחלופין טענו התובעים, כי המדינה עוולה כלפיהם ברשלנות, שעניינה הליכי החקיקה שהובילו לתיקון מספר 4 של החוק.
ביום 14.6.2015 הגישה המדינה בקשות ביחס לכל אחת מהתביעות, שבמסגרתן עתרה לסילוק כל התביעות הנדונות על הסף. במקביל ביקשה להתיר לה להגיש את כתבי ההגנה רק לאחר הכרעה בבקשות לסילוק התביעה על הסף. תגובות התובעים לשתי בקשות אלו הוגשו ביום 15.7.2015.
לבקשת שני הצדדים הורה הרשם ביום 22.7.2015 על איחוד הדיון בכל התביעות הנדונות, והן הועברו לשמיעתן לפניי ביום 13.10.2015. בהתאם להחלטה מאותו יום הורשתה המדינה להשיב לתגובת התובעים עד יום 21.10.2015, אך נראה כי ויתרה על הגשת תשובה.
בהחלטה מיום 29.10.2015 נקבע כי החלטה בעניין הגשת כתבי ההגנה תינתן לאחר שתוכרע הבקשה לסילוק התביעות על הסף.
לשלמות הדברים יוער, כי תביעות דומות נוספות הוגשו בין השאר, אל בית משפט השלום בבאר-שבע וגם במסגרתן עתרה המדינה לסילוקן על הסף, אך טרם ניתנה החלטה.
א.רקע – עיקרי הוראות החוק ועיקרי פסיקת בג"ץ
2.הרקע העובדתי והמשפטי העומד ביסוד התביעות הנדונות, הובא בהרחבה בבג"ץ איתן, שנדון לפני הרכב מורחב של תשעה שופטים (כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקאות 10-1 (ההפניות שיובאו להלן מתוך בג"ץ איתן הן אל חוות-דעתו של כבוד השופט ע' פוגלמן)), שאף תוצאתו מהווה חלק נכבד מרקע זה. לפיכך נעמוד תחילה בקצרה על עיקרי הדברים.