ת"א 38593-11-12 נייגס נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפניי תובענה כספית בסך של 92,535 ₪ שעניינה תגמולי ביטוח ונזקים עקיפים.

התובע בעל מונית מסוג מרצדס (להלן – הרכב או המונית). הנתבעת מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח מקיף. ביום 3.7.2011 הרכב היה מעורב בתאונת דרכים (להלן – התאונה).

לטענת התובע, סך נזקיו כתוצאה מהתאונה עומד על 130,236 ₪ בעוד ששולם לו סך של 124,376 ₪ בלבד (להלן – תגמולי הביטוח). לפיכך, היתרה לתשלום היא 5,860 ₪. בנוסף, עותר התובע לתשלומים בגין הפסד השתכרות וכן תשלומי הצמדה וריבית בגין איחור בתשלום תגמולי הביטוח.

הנתבעת טוענת, שמעת פניית התובע טופלה תביעתו במהירות הנדרשת והיא שילמה לתובע את מלוא הסכום המגיע לו בגין התאונה בסך של 95,321 ₪. סכום זה נקבע בהתאם לחוות דעת שמאי, בהסתמך על מחירון "לוי יצחק" בניכוי ערך השרידים. ביחס לערך השרידים טוענת הנתבעת, שבהתאם לחוות דעת שמאי ערכם הוא 34,590 ₪ בעוד, שהתובע מכרם בסך של 29,055 ₪, היינו בסכום נמוך מזה שהגיע לו בפועל ולכן, בעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו. באשר לעתירת התובע לתשלום הפסדי השתכרות מציינת הנתבעת, שרכיב זה אינו מכוסה על ידי פוליסת הביטוח, לא הייתה סיבה להשבתת עבודת התובע, הוא לא הקטין את נזקיו ואף לא הוצגה ראייה להפסד בפועל.

דיון

עובדות מוסכמות

רכב התובע ניזוק בתאונה ונגרר למוסך "גלוסקא" (להלן – המוסך).

הרכב נבדק על ידי שמאי רכב מטעם משרד כחלון שמאות רכב בע"מ. חוות הדעת, נושאת תאריך 9.8.2011 (להלן – חוות הדעת) הכריזה על הרכב כ"אובדן להלכה". בנוסף קבע השמאי, כי בשלב זה של הבדיקה לא נכללו נזקים סמויים, שיש סבירות גבוהה לגלותם בהמשך. עוד נקבע, שלאור היקף הנזקים אין כדאיות כלכלית לתקן את הרכב ויש לפצות את התובע בהתאם לתנאי הפוליסה. באשר לאומדן הכספי קבעה חוות הדעת ביחס לניצולת הרכב (להלן – הניצולת או השרידים), שהועברה למוסך כך: "שווי הניצולת כ- 44% מערך המונית, דהיינו סך של 63,800 ₪. תשלום בגין הניצולת יועבר ישירות ע'י גלוסקא למבוטח". חוות הדעת קובעת, כי ערך הנזק לתשלום בניכוי ערך שרידים מסתכם בסך של 81,200 ₪.

ביום 8.9.2011 קיבל התובע מהנתבעת המחאה ראשונה בסך של 66,111 ₪.

הרכב פורק במוסך וביום 26.1.2012 התקבלה "תוספת לחוות דעת" שקבעה, כי עתה הרכב הוא בבחינת "אובדן גמור" והנזק מסתכם במלוא ערכו. באשר לשרידים נכתב כך: "שווי הניצולת כ- 10% מערך המונית, דהיינו סך של 34,590 ₪. תשלום בגין הניצולת יועבר ישירות ע'י גלוסקא למבוטח". בפרק הסיכום נכתב: "היות ובדוח הראשוני שהועבר עליכם המלצנו על פיצוי בסך של 81,200 ₪ לפיכך יש להוסיף לסה'כ סך של 29,210 ₪".

ביום 23.02.2011 קיבל התובע מהנתבעת המחאה שנייה בסך של 29,210 ₪.

ביום 4.4.2012 קיבל התובע המחאה נוספת מהמוסך עבור שרידי הרכב בסך של 29,055 ₪.

תגמולי הביטוח

לטענת התובע, תגמולי הביטוח ניתנו לו בחסר. טענה זו נחלקת לשני ראשים עיקריים:

האחד, לא שולם לו על פי ערך הרכב בהתאם לקביעת השמאי דהיינו, החישוב נעשה על פי ערך רכב של 135,880 ₪ תחת הסכום המצויין בחוות הדעת העומד על 145,000 ₪ (סעיפים 11, 39 לסיכומיו).

השני, לא היה מקום להפחית מתגמולי הביטוח השתתפות עצמית בסך של 5,405 ₪.

טענות התובע דינן להידחות.

באשר לטענה בדבר ערך הרכב המהווה בסיס להתחשבנות, טרח התובע וצרף לתצהירו את נספח ה'. נספח זה הוא מחירון "לוי יצחק" ממנו עולה, כי ערך הרכב בהפחתת מספר הק"מ הוא 135,880 ₪. בתצהיר התובע מציין: "קיבלתי סכום כולל של 124,376 ₪, כאשר שווי רכבי ליום התאונה על פי מחירון 'לוי יצחק' לחודש 7/2011 היה 135,880 ₪ *** רצ"ב, תדפיס מחירון של 'לוי יצחק', מסומן כנספח ה'" (סעיף 23 לתצהיר, הדגשות במקור). בחקירתו הנגדית עמד התובע על כך, שהיה אמור לקבל תגמולים על פי ערך של 145,000 ₪: "אני קיבלתי משמאי חוות דעת שהם צריכים לשלם לי 145,000 ₪, להתראות" (עמ' 11, 14 לפרוטוקול). טענת ערך המונית סותרת את האמור בתצהירו ומאוחרת לו.