ת"א 38119-07-12 אדמסקי נ' ש.ל. אור מסעדות בע"מ ואח'

הצדדים הגישו תחשיבי נזק . בחנתים.

יליד 6/10/67. ת.ע מיום 21/7/09. לטענתו- החליק במסעדה, שהייתה בבעלות אחיו, ואף הוא ואמו עבדו בה. היה אחראי על ספקים ושירות המשלוחים. התובע טוען כי נעל נעלי התעמלות, כי נכנס למטבח כשהוא אוחז קרטון בשר וכי החליק על רצפה רטובה שנשטפה לפני כן, ובשל כך הוסרו שטיחים ע"י העובדים והוא לא ידע ששטפו ולא ראה זאת. יתר הפרטים בתצהירו ובפרוטוקול ק.מ בו העיד.

שאלת החבות אינה נקיה מבעייתיות, ולטעמי, כפי שאני רואה את תמונת הסיכונים/סיכויים לצורך ההצעה, לכל הפחות- יש לזקוף לחובת התובע א"ת משמעותי.

פגיעה בכף יד ימין, הדומיננטית. גבס עד ליום 1/9/09.

מל"ל קבע 10% נ"צ ונכויות זמניות (3 ח' אכ"מ, 20% למשך 9 ח' ושבוע, הוכר כנכה נזקק. נכות של 10% לחדשיים והחל מיום 1/12/10- נכות צמיתה בשיעור של 10%. לא הופעלה תק' 15).

הצדדים הגישו חוו"ד לצורך ההליך. נכות רפואית מוסכמת- 10%.

גרוש ואב לילדה כבת 7.5 הנמצאת במשמורתו. לא חזר בתום א"כ לעבוד במסעדה, שנמכרה בינתיים. עבד בעבודות שונות. תיווך, במועד ק.מ והתצהיר- עבד כקופאי ואחראי על שירות משלוחים בפיצריה. בעבר הרחוק עבד גם כנהג מונית, אך טוען כי רשיונו נלקח עקב חובות והוצל"פ ולכן לא יכול היה לחזור לכך. אין בפני פרטים ומסמכים מתי עבד כנהג מונית, ומדוע לא חזר לנהוג. בכל הנוגע לעצם הכשירות לנהיגת מונית- איני סבורה שיש בנכות נשוא התעונה כדי להגבילו בעיסוק זה. אין בידי לקבל בשלב זה את הדרישה לפסיקת פיצוי על פי ההפרש בין שכרו ערב התאונה ובין הכנסותיו בפועל לאחריה, כאשר עבד ועובד. התובע לא פנה לשיקום במל"ל, תהפוכות עיסוקיו קשורות, על פניו ולכאורה, בגורמים נוספים. אני מוצאת, בשלב זה, שיש להשוות את נכותו התפקודית לשיעור נכותו הרפואית ובשים לב לכך יחושב הפיצוי המוצע בראשי הנזק הרלבנטיים, לעבר אחרי תק' א"כז ולעתיד. באשר לדרישה לפיצוי בשיעור של הפסד מלא לתק' א"כ זמנו:

קביעת המל"ל אינה מחייבת, אך יש בה כדי לשמש "פנס" בבואי לבחון את הנושא.

בתביעה לקביעת דרגת נכות כותב כי הינו עובד כללי במטבח. בדו"ח הוע"ר מצוין שהינו 'עובד כללי'. בטופס הבקשה להכיר בו כנכה נזקק, צוין כי עבד כאחראי מטבח וכי לא הוצע לו ע"י המעסיק לעבוד בעבודה אחרת. בדו"חות ועדת הרשות (שכעקרון אינה מחייבת, אך אני בהחלט מעיינת בקביעותיה ונותנת להן את המשקל הראוי בעיני על פי הנסיבות) לענין תק' א'18- , מצויין שמדובר (באחד) בעובד כללי במסעדה (ובשני) באחראי מטבח. וכן כי 'לאחר תקופת החלמה של שנה מסוגל לחזור לעבודתו ואין מקום להכיר בו כנכה נזקק'. לכאורה- נתונים אלה אינם תואמים את שמסר בק.מ, כי היה "אחראי על המשלוחים והספקים". קיים איפוא חוסר בהירות מסוים, באשר לתפקידו במסעדה ומדוע לא השתלב בה חזרה בתק' א"כ חלקי. יחד עם זאת, סביר בעיני שעבודתו היתה כרוכה במאמץ פיזי (על פי גרסתו- נגע בעת שנשא קרטון בשר) הדורשת שימוש ביד הפצועה ולכן, לא מן הנמנע שלא יכול היה לבצעה באופן מיטבי. העובדה שאחיו היה בעלים של המסעדה ומעסיקו, אינה מחייבת אותו להעסיקו אם מוגבל ביד הדומיננטית. בשקללי את כל אשר לפני, בראי נסיון החיים וההגיון, לצורך השלב בו אנו מצויים, אני סבורה שיש לקחת בחשבון לתקופה הנדונה נכות תפקודית גבוהה מהרפואית, אך לא מלאה.

נתתי את הדעת לכל הנ"ל ועוד. שקלתי כדבעי גם את המחלוקת בשאלת החבות, על קרביה. לאחר שקלול הנ"ל לתוך ההצעה, ע"ד של הפחתה מאומדן הנזק, יצרת הסכום המוצע הינה הסך של 194,000 ₪. מסכום זה ינוכו תקבולי המל"ל, במלואם. ליתרה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל והוצאות משפט.

הצעתי אינה מחייבת אף את בית-המשפט. למרות שהיא מועלית לאחר מחשבה ועיבוד יסודי של המצוי בפני כרגע, היא נכונה לשלב זה בלבד של הדיון אך יש בה לטעמי ולו לכאורה, כדי לאפשר לצדדים הערכת וקניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לעת הזו.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובע, עד לא יאוחר מיום 30/11/14. תשובת התובע לנתבעת תינתן (ישירות לב"כ) עד ליום 23/11/14. הנתבעת תשיב (ישירות לב"כ התובע) עד ליום 28/11/14.

אבקש להמנע מהגשת הודעות ביניים לתיק. בהצלחה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים- בפקס. ב"כ התובע יעקבו אחר קבלת תשובת הנתבעת וירשמו לפניהם ת.פ להגשת ההודעה לתיק.