פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

תביעת נזק גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים).

עובדות היסוד ונקודות המחלוקת

1. התובע, יליד 1962, נפגע לטענתו בתאונה ביום 31.10.16 עת נפל בזמן ירידה ממשאית. בהתאם לגרסתו, התאונה התרחשה עת הגיע לסייע לחברו בהובלת משלוח פרי. התובע התכוון לנהוג במשאית ולספק את משלוח הפרי, אך טרם יציאתו מבית האריזה נזכר ששכח לקחת את תעודות המשלוח וכאשר ירד מהמשאית למטרה זו, החליק על מדרגות המשאית ונפל ארצה (להלן – התאונה).

    

2. עקב התאונה נגרם לתובע שבר מורכב בברך שמאל, הוא נותח ואושפז למשך 11 ימים. מומחה מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לו עקב התאונה נכות רפואית בשיעור של 15% לפי סעיף 35(1) (ב-ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

    

3. הנתבעת חולקת על עצם קרות התאונה ומדגישה כי מדובר בתאונה "עצמית" שלא היו לה עדי ראיה זולת התובע. כן, טוענת היא שככל שכך קרה, הרי שמדובר בתאונת עבודה על כל המשתמע מכך. בעניין זה טוענת הנתבעת כי אין לקבל את גרסת התובע לפיה נהיגתו במשאית חברו הייתה במסגרת עזרה ללא שכר, אלא במסגרת עבודה בשכר עליה לא דווח לרשויות. משכך, ביקשה היא שככל שגרסת התובע ביחס לעצם קרות התאונה תזכה לאמון, ייקבע שמדובר בתאונת עבודה ויבוצע ניכוי רעיוני של תגמולי המל"ל להם היה זכאי התובע. בנוסף, חולקת היא על אופן חישוב הפיצויים להם עותר התובע. יודגש כי הנתבעת אינה חולקת על כך שנסיבות האירוע, כטענת התובע, מהוות תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

    

    

    

   גרסת התובע באשר לקרות התאונה– האם הוכחה ?