ת"א
בית משפט השלום חיפה
|
37537-09-15
15/02/2016
|
בפני השופט:
יואב פרידמן
|
- נגד - |
תובעים:
1. אורי בן ציון 2. שלמה שעיה 3. ציפורה שעיה 4. אלכסנדר עברי 5. יאנה עברי 6. סימון מרדכייב 7. ליאת מרדכייב 8. יגאל אוסיפוב 9. אפרת אוסיפוב 10. הראל מכלוביץ 11. דנית מכלוביץ 12. לאל גרשגורן 13. ביאנקה ברוריה רוזנברג 14. מיכל אסתר וירטהיים 15. אלון מימון 16. רוית מימון 17. אינה קרייזלמן 18. גבריאל רינלד 19. חנה רבקה רינלנד 20. נתי דביר
|
נתבעים:
1. מ.ח.פרוייקטים בע"מ 2. מיכל שמחה חייט 3. אסף גסטפרוינד
|
החלטה |
1. הנתבעת 2 הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה נגדה. לטענתה ההתקשרות של התובעים בפרויקט בו עסקינן היתה מול החברה נתבעת 1, ולא עמה כבעלת השליטה, ומכוח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת – אין יריבות ואין עילת תביעה נגדה.
2. כתב התביעה כולל טענה לערבות אישית של הנתבעת 2 לחיובי החברה נתבעת 1, בחוזה שבין הצדדים (סע' 3(ב) ו 9 לכתב התביעה).
3. אין חולק כי החוזה שצורף לתביעה כולל אכן טענה לערבות אישית של הנתבעת 2 (סע' 10 לחוזה).
4. אין חולק כי התביעה אינה להרמת מסך כלפי הנתבעת 2 (שכעולה מן התגובה הנה בעלת 100% ממניות הנתבעת 1). התובעים מודים בכך בתגובתם – אך מציינים כי עילת התביעה נסמכת על חיוב אישי לחובות החברה מכוח הערבות שנטלה על עצמה נתבעת 2. הם מוסיפים כי הבהירו אף בעל פה שלא יתקשרו בהסכם בלא מתן ערבות בעלים של הנתבעת 2.
5. הנתבעת מצדה טוענת בבקשתה כי התבקשה אכן לתן ערבות אישית וסירבה לכך. היא מפנה לכך כי עותק ההסכם שצירפו התובעים לתביעה ובו מופיעה אותה ערבות אישית שלה, אינו חתום על ידה, אלא על ידי התובעים בלבד. וכי הופתעה לגלות שלתביעה צורף נוסח הסכם הכולל סע' ערבות אישית שלה.
לטענת הנתבעת 2 נוסח ההסכם המחייב שנכרת בין הצדדים הוא זה שהעבירה לתובעים במייל לאחר שלב המו"מ, ובנוסח זה אין בכלל סע' ערבות אישית שלה לחובות חברתה, נתבעת 1. ההסכם אליו מתייחסת הנתבעת 2 לא צורף לבקשה, אולם צורף כנספח ב' לכתב הגנתה. לא מופיע בו אכן סע' ערבות אישית של נתבעת 2.
6. מדובר בטענות עובדתיות הטעונות ליבון, ולו על מנת להכריע בשאלה איזהו נוסח ההסכם המחייב שנכרת בין הצדדים (מהי הורסיה המחייבת). לא למותר לציין כי גם הנתבעת אינה מציגה הסכם בנוסח שלטענתה שלחה במייל (בלא סע' הערבות) , כשהוא חתום על ידי התובעים. התובעים אינם חתומים על הנוסח שהנתבעות 1-2 טוענים שהנו הנוסח המחייב. הנתבעת טוענת כי סוכם שהנתבע 3 יחתים את התובעים על הנוסח ששלחה במייל, שאינו כולל סע' ערבות, אך מטעם לא ידוע הוא לא עשה כן.
7. כידוע, סילוק על הסף הוא סעד דרסטי שייעתר בחיוב אך לעתים נדירות, רק כאשר על פני הדברים אין לתביעה כל סיכוי. מקרה מתאים לכך הנו כאשר גם אם נכונות כל העובדות הנטענות בתביעה – עדיין אין היא מגלה עילה או יריבות. זה כמובן לא המקרה שכן התובעים טוענים שנוסח ההסכם המחייב שנכרת בין הצדדים הוא זה שצורף לתביעה , בחתימתם, וכלל סע' ערבות אישית של הנתבעת.
8. בסופו של יום הרי אין חולק כי התקשרות בין התובעים לבין הנתבעת 1 – היתה גם היתה. קשה להלום כי ההתקשרות בפרויקט מעין זה היתה רק על סמך הבנות שבעל פה. כל צד אוחז הסכם שלא נחתם על ידי הצד השני (במקרה של הנתבעת – גם לא על ידה אך מדובר במסמך שנשלח על ידה במייל). ואכן לא התובעים מחד, ולא הנתבעת 2 מאידך, מתיימרים לטעון כי אין נוסח חוזה כתוב ומחייב באמצעותו הייתה ההתקשרות. השאלה כאמור איזהו הנוסח המחייב, גם אם לא נחתם על ידי הצדדים כולם: זה לו טוענים התובעים, או זה לו טוענת הנתבעת 2.