פלוני נ' פולג תעשיות פלסטיק (1998) בע"מ ואח'

התובע נפגע במהלך עבודתו במפעל הנתבעת 1 בעת שמכסה מתכת כבד נפל מגובה על כף ידו ונגרמו לו נזקי גוף.

בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלת החבות והנזק.

רקע וטענות הצדדים בתמצית:

1. התובע יליד 05/10/1966 עבד ועובד כאיש אחזקה במפעל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת או המפעל).

2. בהתאם לנטען בכתב התביעה, בתאריך 30/09/2015 במהלך עבודתו של התובע במפעל, נפל מכסה מתכת כבד מגובה על כף ידו, וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף.

3. התובע טוען בתמצית כי הנתבעת 1 התרשלה וחבה בנזקיו (בין היתר), מחמת שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה במפעל; לא ווידאה שחפצים כבדים לא יפלו מגובה על העובדים; לא הדריכה את התובע אודות הסיכונים הקיימים בעבודה ולא הזהירה מפני סיכונים אלה. עוד נטען כי הנתבעת 1 אחראית גם באחריות שילוחית למעשי העובד שהיטה את המכונה על צידה, ובעקבות זאת נפל המכסה שפצע את התובע.

4. הנתבעת טוענת כי התאונה אירעה בשל אחריותו הבלעדית של התובע ולכן דין התביעה נגדה להידחות. לעמדתה, חומר הראיות בתיק מצביע על כך שהתובע היה זה שהשאיר את המכסה על המכונה, בעת שעסק בפירוק המכונה, כחצי שנה קודם לתאונה. לחילופין, נטען שיש להטיל על התובע אשם תורם משמעותי בשיעור שלא יפחת מ-50%.

5. אשר לנזק, כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת מומחה בתחום האורתופדיה. בהעדר הסכמה על שיעור הנכות שנותרה לתובע בעקבות התאונה מונה ד"ר אמיר אורון כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה בדק את התובע והעריך בחוות דעתו כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה מצטברת בשיעור 22% (בגין שברים ודפורמציה בגלילים המקורבים של אצבעות 2-3-4 בכף יד שמאל). הצדדים לא חולקים על מסקנות המומחה מטעם בית המשפט.

6. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 03/02/2022 העידו מטעם התביעה, התובע ורעייתו, ד"ר תמיר לוי (אקטואר) ומר אלכס שטיינברג (להלן: אלכס) – איש אחזקה במפעל. בדיון הוכחות נוסף שהתקיים ביום 06/04/2022 העיד מטעם התובע מר יהודה רויזמן ( להלן: יהודה) – איש אחזקה במפעל ומטעם הנתבעת- העיד מר שלמה הולנדר (להלן: הולנד) – מנהל טכני במפעל.

7. הצדדים הגישו סיכומים ונותר אפוא לדון ולהכריע במחלוקת.

8. הצדדים האריכו בחקירות ובטיעונים ואין בכוונתי לדון בכל טענה מטענות הצדדים, אלא לפרוס את הנימוקים המרכזיים שהביאו לתוצאת פסק הדין.

   נסיבות קרות התאונה: 

9. טרם נפרט אודות אירוע התאונה. נדרש פירוט קצר ביחס לאירועים רלוונטיים שקדמו לתאונה.

10. התובע עבד כאיש אחזקה במפעל החל מחודש אפריל 2013. במפעל עבדו, בין היתר, אנשי אחזקה נוספים. הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור יריעות פלסטיק (סעיף 3 לתצהירו של מר הולנד). לעיתים בתהליך הייצור יריעות הפלסטיק נפגמות ולכן רכש המפעל כשלוש שנים עובר לתאונה מכונת מיחזור (להלן: המכונה הישנה) שתפקידה להפוך את יריעות הפלסטיק הפגומות לחומר גלם חדש (סעיף 5 לתצהירו של מר הולנד). כחצי שנה לפני התאונה רכש המפעל מכונת מיחזור חדשה (להלן: המכונה החדשה; עמ' 14 ש' 7 לפרוטוקול מיום 6/4/22).

11. על החלק העליון של מכונת המיחזור אמור להיות חלק נוסף שנקרא: "מושכן" או "מכלול". תפקידו של המושכן הוא למשוך את יריעות הפלסטיק אל תוך מכונת המיחזור (תמונת המושכן צורפה כמוצג 41 למוצגי התובע, סעיף 6 לתצהירו של מר הולנד ועדותו בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 06/04/22 ש' 30-33 ובעמ' 13 ש' 12-13).

12. היות שהמושכן יקר ועלותו נאמדת ב-10,000 דולר (סעיף 7 לתצהירו של מר הולנד), המפעל לא הזמין מושכן חדש אלא בחר להעביר את המושכן ממכונת המיחזור הישנה למכונת המיחזור החדשה.

13. להשלמת התמונה יצוין כי המושכן מתחבר למכונת המיחזור דרך פתח עילי שקיים במכונת המיחזור. כל עוד המושכן לא מחובר למכונת המיחזור, הפתח העילי של המכונה סגור במכסה מתכת כבד (להלן: המכסה; מוצגים 45 ו- 46 לתיק מוצגי התובע). כאשר נרכשה מכונת המיחזור החדשה, אנשי המפעל (זהותם שנויה במחלוקת, כפי שיפורט בהמשך) פתחו את המכסה והרכיבו במקומו את המושכן על גבי מכונת המיחזור החדשה. המכסה נותר על מכונת המיחזור הישנה, "משום שלא היה בו צורך" (סעיף 9 לתצהירו של מר הולנד).

14. מכונת המחזור הישנה שעליה הונח מכסה המתכת (מבלי שהוא מחובר למכונה בברגים) נשארה במפעל במשך חצי שנה עד לתאונה, מבלי שנעשה בה שימוש (תצהיר תשובות מר הולנד תשובות 9 +31). במהלך תקופה זו עברה המכונה הישנה טיפולי אחזקה שונים ואף חלקים פורקו ממנה. מטרת המפעל הייתה, ככל הנראה, למכור את המכונה הישנה (עדותו של מר יהודה בעמ' 8 לפרוטוקול מיום 6/4/22 ש' 5-16).

15. בתאריך 30/09/2015 התבקשו התובע ומר יהודה על ידי מר הולנד שהיה האחראי על עבודתם, להחליף רצועות במכונת המיחזור הישנה. על מנת להגיע אל אזור הרצועות במכונה יש צורך להטות את המכונה על צידה, באמצעות מנגנון חשמלי שקיים במכונה (מוצג 47 לתיק מוצגי התובע, סעיף 9 לתצהיר התובע וסעיף 6 לתצהירו של מר יהודה).

    מר יהודה ניגש למכונה הישנה על מנת להטות אותה על צדה באמצעות המנגנון, כאשר התובע עומד לצדו ואינו נוטל כל חלק בהטיית המכונה או בטיפול בה. המכונה הישנה החלה לנטות על צידה עוד ועוד, ולפתע המכסה שהיה על המכונה ( כמפורט בסעיף 14 לעיל) נפל על ידו של התובע והתובע נחבל באצבעותיו (להלן: התאונה).

16. עדות התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה לא נסתרה ומצאתי אותה הגיונית ומהימנה. גרסתו מתיישבת היטב עם גרסת העובד יהודה וכפי שייראה להלן גם עם דיווח שמסר המפעל על נסיבות קרות התאונה.

17. בטופס "דיווח על תאונת עבודה" בהתאם לפקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945, ציין המפעל ביחס לנסיבות התאונה: "במהלך עבודת תחזוקה החליק מכסה מתכת כבד ופגע ביד שמאל של העובד" (מוצג 29 במוצגי התובע). בטופס "חבות מעבידים – דו"ח תאונת עבודה" שמולא לצורך הפעלת פוליסת הביטוח, נרשם: "במהלך עבודת תחזוקה במכונת גרעון ישנה תוך הטיית מיכל המושכן החליק מכסה כבד ממתכת שהיה מונח על גבי התא. נפגע ביד שמאל" (מוצג 31 למוצגי התובע).

    הנתבעת לא העלתה כל טענה ביחס לרישום המופיע בטפסי הדיווח על התאונה (מוצגים 29 ו-31 לתיק מוצגי התובע) ובנסיבות אלה, יש לראות את חתימת המעביד (המפעל) על הטפסים הנ"ל כהודאת בעל דין (ראו: רע"א 7218/20 פלונית נ' עמינח תעשיות רהיטים ומזרנים בע"מ (02/12/20)).

18. עד כאן, דומה שהצדדים מסכימים לאופן התרחשות התאונה ואף לאירועים שקדמו לה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזהות הגורם שהשאיר את מכסה המתכת על המכונה הישנה (ככל הנראה, כחצי שנה קודם לתאונה או בכלל). התובע טוען כי הוא לא היה זה שהניח את מכסה המתכת על גבי המכונה הישנה ואף אין לו ידיעה מי עשה כן. הנתבעות טוענת בתורן כי התובע היה זה שהניח את מכסה המתכת על גבי המכונה הישנה ולכן יש להטיל עליו את האחריות לקרות התאונה.

19. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי איני יכול לקבוע כפי שמבקשות הנתבעות כי התובע היה הגורם שהניח את מכסה המתכת על גבי המכונה הישנה, כחצי שנה עובר לתאונה. גרסת התובע ולפיה (סעיף 15 בתצהירו) "אני לא פירקתי את המסה המתכת ולא הנחתי אותו שם ואין לי מושג מי שם אותו שם ומדוע. ומדוע היה שם ללא ברגים כאשר הוא מונח", לא נסתרה, הגיונית ומקובלת עליי. ואנמק:

    • טענת הנתבעות ולפיה התובע יחד עם עובד אחזקה אחר (שפרטיו לא נמסרו בתצהיר) פירקו את המושכן מהמכונה הישנה והניחו את מכסה המתכת על גבי המכונה הישנה לא נטענה בכתב ההגנה ואף לא בתצהיר תשובות לשאלון שמסר העד הולנד והיא נסמכת על תצהיר עדותו של העד הולנד. בדיון ההוכחות מסר העד הולנד – לראשונה – כי התובע ביצע את עבודה הנ"ל יחד עם מר יהודה (עמ' 14 ש' 9-11 לפרוטוקול מיום 6/4/22). ברם, כאשר עומת הולנד בחקירתו עם המידע שמסר העד יהודה ולפיו באותה עת היה יהודה בברזיל ולכן לא יכול היה לבצע את העבודה (שם, עמ' 10 ש' 2-4), השיב העד הולנד כי "יש לי פגיעה, אני לא זוכר מה היה לפני שבע שנים" ועוד הוסיף: "אני לא זוכר מה היה לפני שבע שנים. אין לי שום פגיעה, אני מתנהג כמו אדם, אני אומר לך במפורש אני לא זוכר מה היה לפני 7 שנים לפרטים. מה לא בסדר? (שם, עמ' 16 לפרוטוקול ש' 18-26).

    • אף לשיטת עד הנתבעות, לא ניתן לסמוך על זכרונו, ככל שהדברים נוגעים לעבודת פירוק המושכן. לבטח כאשר התברר שהעד הולנד טעה בעת שייחס את העבודה גם למר יהודה (שהיה באותה עת בחו"ל) ואינו זוכר מה היה במועד התאונה.

    • עוד יש לציין בהקשר זה, מחומר הראיות שהונח לפניי עולה כי גורמים נוספים עבדו על המכונה הישנה לאחר פירוק המושכן ועד למועד קרות התאונה. בנסיבות שכאלה לא ניתן לשלול כי גורמים אחרים אלה שעבדו על המכונה הישנה הניחו את מכסה המתכת על גבי המכונה, מבלי שחיברו אותו בברגים. למשל, התברר שהיו עובדי חשמל שעבדו על המכונה הישנה בתקופה זו (עדותו של יהודה בעמ' 8 ש' 16 ועדות התובע בעמ' 20 ש' 15-16 לפרוטוקול). בנוסף, העד יהודה מסר בחקירתו שייתכן שאלכס היה זה שהחליף את המושכן (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 24) וגם מעדותו של הולנד עולה כי הוא בעצמו איש אחזקה וידע כיצד יש לבצע את העבודה, הגם שהכחיש כי החליף את המושכן (עמ' 15 ש' 27-33 לפרוטוקול).

    • מעבר לצורך יצויין כי הנתבעות נמנעו מלהגיש לתיק את תחקיר התאונה שערך ממונה הבטיחות במפעל לאחר התאונה, הגם שהעד מטעמן – מר הולנד – העיד שאין לו "שום ספק" שנעשתה בדיקה (עמ' 22 ש' 14-22 לפרוטוקול הדיון מיום 06/04/2022). ממונה הבטיחות הנזכר אף לא הוזמן לדיון ההוכחות. הימנעות זו, ללא כל הסבר, מחזקת בהתאם להלכה את גרסת התובע גם בעניין זהות הגורם שהניח את המכסה על גבי המכונה. שכן לא ניתן לשלול שאם היה מוגש התחקיר ניתן היה ללמוד גם על זהות הגורם שהשאיר את המכסה על גבי המכונה מבלי שחיבר אותו באמצעות ברגים )ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614).

    • אחר האמור, גרסת התובע ביחס לנסיבות קרות התאונה הוכחה ואני מקבל אותה במלואה. התאונה אירעה בעת שהתובע עמד ליד עובד שהיטה את המכונה על צדה ואז נפל מכסה המתכת הכבד ופצע את אצבעות כף ידו השמאלית של התובע.

      הנתבעות נושאות באחריות לתאונה:

20. קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעסיק לעובד הוכרה בפסיקה ענפה ועקבית. כך, נקבע כי על המעסיק לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ולבריאותו של העובד, הנובעת מאותו סיכון, אם אכן יתממש (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225); ע"א 9073/09 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' שרף, [פורסם בנבו] פס' 9 והאסמכתאות שם, (14.6.2011)).

21. תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים), תשנ"ט–1999, מבטאות את החובה למסור לעובד מידע עדכני בדבר הסיכונים הקיימים במקום העבודה ולהדריכו בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם; החובה היא חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים, כדי לוודא שהעובדים יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. המעסיק אינו יוצא ידי חובתו אך מעצם אספקת האמצעים המגנים והעברת ההדרכה. עליו לפקח גם באופן יעיל על בצוע ומילוי כראוי של כל ההנחיות (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה(2) 209 (1980); ע"א 5425/97 עיריית קרית מוצקין נ' דביר, פ"ד נג(3) 172 (1999); ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345 (1993); ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592 (1982)).

22. עם זאת, קיימים גם סיכונים רגילים שיש להכיר בהם ולחיות איתם בחיי היום יום, אשר המעסיק אינו נושא באחריות בגינם, שכן החובה המוטלת על המעסיק היא למנוע סיכונים בלתי סבירים שניתן וצריך היה לצפות ולמנוע אותם (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72 (1984)). ההוראות הקבועות בחקיקה מהוות אמצעי עזר לבירור האמצעים שעל מעביד לנקוט כדי ליצור עבור עובדיו הגנה סבירה מפני תאונות, אם כי לעיתים יידרש המעביד לנקוט סטנדרט זהירות גבוה אף יותר (ת"א 21543-05-17 פלוני נ' השרון (1987) מפעל אלומיניום ונגרות לבניין בע"מ ואח' (06/02/2020)).

23. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, באתי לכלל מסקנה שהנתבעת לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה במפעל, לכל הפחות, ביחס לטיפול במכונה הישנה ולא דאגה להדריך את העובדים ביחס לטיפול במכונה ובכלל זה – כיצד לא להשאיר את מכסה המתכת באורח מסוכן על גבי המכונה, מבלי שהמכסה מקובע בברגים למכונה.

24. כפי שהעיד העד הולנד לא ניתנו הנחיות בטיחות לעובדים ביחס לעבודה על המכונה הישנה (עמ' 24 ש' 5-8 לפרוטוקול). הפוך והפוך בתצהירו של הולנד או בעדותו בבית המשפט ולא תמצא כל טענה ולפיה ניתנו הסברים והוראות בטיחות לתובע וליתר העובדים באורח שהיה יכול למנוע את התאונה. למעשה, טענת התובע בעניין העדר הנחיות והוראות בטיחות לא נסתרה במאום.

25. שוכנעתי כי הותרת מכסה מתכת כבד על גבי מכונה, מבלי שהמכסה מחובר בברגים, כאשר מדובר במכונה שקיים בה מנגנון הטייה (ויש צורך לעשות שימוש במנגנון לצורך טיפול במכונה), הוא סיכון בלתי סביר שהיה על המפעל לצפות עובר לקרות התאונה. את הסיכון שאכן התממש, ניתן היה למנוע בנקל באמצעות מתן הוראות ברורות היכן וכיצד יש לאחסן את מכסה המתכת באורח בטוח ומבלי שיגרום נזק.

26. אחר האמור, הנתבעת התרשלה בעת שלא דאגה לסביבת עבודה בטוחה ולא מנעה את המפגע שגרם לתאונה. בנסיבות אלה הנתבעות נושאות באחריות לפצות את התובע בגין נזקיו.

    התובע אינו נושא באשם תורם לקרות התאונה:

27. בפסיקת בתי המשפט השתרשה הלכה לפיה כאשר נפגע עובד בתאונת עבודה יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל עם העובד בייחוס רשלנות שתרמה לתאונה. הטעם לכך הוא שהמעביד הוא זה המופקד על מקום העבודה או על העבודה שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע את מלאכתו. עם זאת, נקבע שיש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, שמא גם העובד נושא באחריות לקרות התאונה (ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו(2) 592).

28. בענייננו, התובע עמד ליד עובד אחר שהיטה את המכונה ונפגע ממכסה מתכת שנפל מהמכונה. לא הוכח שהתובע ידע או צריך היה לדעת כי המכסה נמצא על המכונה ואינו מחובר בברגים. לא הוכח שהתובע יכול היה לצפות את התאונה או להימנע ממנה באורח כלשהו ולכן לא שוכנעתי שיש להטיל על התובע אשם תורם בגין התאונה.

29. אכן, התובע היה במועד התאונה וגם היום, עובד מקצועי ובעל ניסיון. ברם, מיומן ומקצועי ככל שיהיה, התובע אינו יכול ואינו צריך לצפות אפשרות לנפילה מגובה של חלקים כבדים, מבלי שהוא מודע לקיומם ויכול להבחין בהם.

30. משהוכרעה סוגיית האחריות יש לבחון את מצבו הרפואי של התובע, את פגיעתו התפקודית ולדון לאחר מכן בשיעור הפיצוי המגיע.

    הפגיעות והנכות הרפואית:

31. מהמסמכים הרפואיים (מוצג יא בתיק מוצגי התובע) ומחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט עולה כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע שברים מורכבים באצבעות 2, 3 ו- 4 בכף ידו השמאלית (שאינה דומיננטית). השברים קובעו בניתוח בבית החולים ברזילי והושג חיבור של השברים עם קישיון של האצבעות המעורבות. לאחר הניתוח באצבעות המעורבות, התובע טופל באמצעות אנטיביוטיקה ולאחר מכן החל בהליך ריפוי בעיסוק ובהמשך היה במעקב רפואי במסגרת קופת חולים כללית.

32. המומחה מטעם בית המשפט סקר את התיעוד הרפואי, בדק את התובע והעריך בחוות דעתו מיום 03/05/2020 כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות יציבה בשיעור 22%, בהתאם לפירוט שלהלן:

    • 7% נכות לפי סעיף 44(3) לתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות), בגין קישיון נוח באצבע מס' 2.

    • 10% נכות לפי סעיף 44(1) המפנה לסעיף 43(3)(ב) לתקנות הנכות, בגין קישיון שאינו נוח באצבע מס' 3.

    • 5% נכות לפי סעיף 44(4) לתקנות הנכות, בגין קישיון נוח באצבע מס' 4.

33. המומחה הבהיר בחוות דעתו כי הנכות אינה משוקללת אלא מצטברת (כאשר מדובר בנכויות באצבעות אין לשקלל את הנכויות אלא יש לסכום אותן בהתאם לתקנה 45 סיפא לתקנות הנכות).

34. בחוות דעתו העריך המומחה כי התובע היה באי כושר מלא (100%) במשך חצי שנה לאחר התאונה ("שיקום ארוך המגובה בחופשת מחלה") ובאי כושר חלקי (50%) במשך שלושה חודשים לאחר מכן.

35. הצדדים לא חולקים על שיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה ולא הזמינו את המומחה לחקירה על חוות הדעת. בנסיבות אלה, אני מאמץ את מסקנות המומחה במלואן. נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה עומדת אפוא על שיעור 22%, כפי שהעריך המומחה בחוות דעתו.

    הפגיעה התפקודית:

36. התובע יליד 1966 (בן 49 במועד התאונה ובן 56 כיום), נשוי ואב לילדים, עבד במועד התאונה וגם היום כאיש אחזקה במפעל הנתבעת. לטענת התובע נכותו התפקודית גבוהה משיעור הנכות הרפואית, ויש להעמיד אותה על 50% נכות תפקודית. לעמדתו בתמצית: נותרה לו מגבלה קשה מאוד בכף ידו השמאלית (שלוש אצבעות בכף היד נמצאות בקישיון וקיימת גם מגבלת כיפוף באצבע מס' 5 שאינה מזכה בנכות); התובע חסר השכלה פורמלית והתפרנס כל חייו מעבודות פיזיות וגם כיום הוא נזקק לעזרה במטלות הדורשות שימוש בשני מכשירים בשתי הידיים בו זמנית בעבודה ובבית (למשל: פטיש ואיזמל, שני פליירים או שני מפתחות ברגים, אחיזת חפצים קטנים (בורג) ביד שמאל וביד השנייה לבצע פעולה נדרשת אחרת (אחיזת מברג) קילוף מלפפון, סחיטת סמרטוט רצפה, רחיצת כלים, הוצאת דף מקלסר, שידוך דפים באמצעות מכלב תוך אחיזת הדף, מגבלה בסחיבת דברים כבדים ופעולות רבות נוספות).

37. הנתבעת בתורה טוענת כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה משיעור הנכות הרפואית. לעמדתה, לתובע נותרה נכות ביד הלא דומיננטית; התובע שב לעבודתו הפיזית במפעל לאחר תקופת אי כושר והוא עובד באותה עבודה במשך שנים רבות ואף מבצע שעות נוספות; שכרו של התובע השביח ועלה משמעותית לאחר התאונה.

38. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).

39. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חומר הראיות שהונח לפניי, את גילו של התובע, השכלתו וכישוריו, את תפקודו לאחר התאונה בבית ובעבודה ואת מכלול נסיבות העניין, אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע, אינה עומדת על 50% כפי שטוען התובע, ואף לא נמוכה משיעור הנכות הרפואית, כפי שטוענת הנתבעת, אלא בשיעור 35% וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן:

    • לתובע נותרה מגבלה משמעותית בכף יד שמאל המקשה עליו לתפקד כאיש אחזקה ואף לתפקד בחיי היום יום. התובע הדגים במהלך דיון ההוכחות כיצד הוא מתקשה בביצוע פעולות שגרתיות של איש אחזקה והתרשמתי בבירור שאכן התובע מוגבל באורח משמעותי בתפקוד. כך למשל, הוכח שהתובע מתקשה לאחוז בשני כלי עבודה ולעבוד איתם במקביל. כף ידו השמאלית של התובע אינה מתפקדת באורח תקין, מעוותת וברור שהתובע אינו יכול לעבוד עם פטיש ואיזמל או להבריג בורג כאשר הוא נדרש לאחוז את הבורג והמברג. התובע מתקשה בקילוף ירקות כאשר הוא צריך לאחוז ביד שמאל את הירק וביד השנייה את הקולפן, מתקשה לשטוף כלים, מתקשה באחיזת חפצים קטנים ובנסיבות שכאלה, לבטח לאור מקצועו של התובע כאיש אחזקה – קיימת לתובע פגיעה תפקודית משמעותית.

    • התובע אומנם עובד באותו מקום עבודה מאז התאונה בשנת 2015 ועד היום ואולם תפקודו לקוי והוא נדרש לעזרה של אחרים בביצוע עבודתו, כפי שהעידו גם העד מטעם הנתבעות וגם עדיי התובע (כפי שיפורט מיד). בנסיבות שכאלה בהן התובע נעזר באחרים כדי לבצע את עבודתו, לא ניתן לקבוע כפי שמבקשת הנתבעת כי לא נותרה לתובע פגיעה תפקודית משמעותית. באורח דומה לא ניתן להסיק מהעובדה שהתובע חזר לעבוד במפעל ועובד במפעל במשך שנים על שיעור הפגיעה התפקודית.

    • טענת התובע בתצהירו ולפיה הוא נעזר בעובדים אחרים כדי לבצע את מטלותיו בעבודה (סעיף 28 לתצהירו) לא נסתרה ומצאתי אותה מתיישבת עם התיעוד הרפואי, מסקנות המומחה בחוות דעתו, ההדגמה שערך התובע באולם בית המשפט ועם תצהירו של מר אלכס – איש אחזקה במפעל בעבר, ואף עם עדותו של עד הנתבעות מר הולנד.

    • העד אלכס שעבד כאיש אחזקה לצד התובע במפעל סיפר בתצהירו על המגבלות מהם סובל התובע בעבודתו ומצאתי את טענותיו מהימנות והגיוניות. לדבריו, התובע מתקשה בעבודה אבל הוא "מאוד משתדל לעשות מה שהוא יכול", מתקשה להרים דברים כבדים ולבצע פעולות עדינות הדורשות שימוש בשתי הידיים, כמו לחזק דברים. העד מסר בנוסף כי לתובע אין אחיזה טובה עם יד שמאל, קשה לו לעבוד עם שני כלי עבודה יחד וכי התובע ביקש פעמים רבות עזרה מהעד ומאחרים.

      גם עד הנתבעות מר הולנד אישר בדיון ההוכחות כי התובע נזקק לעזרה בביצוע עבודתו במפעל (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 29-33):

      "ב"כ התובע: נכון הוא מבקש הרבה עזרה והחברים עוזרים לו, אמר פה אלכס.. נשמה .. כולם אוהבים אותו זה נכון אתה מתחבר לזה?

      העד הולנד: בוודאי.

      ב"כ התובע: עוזרים לו?

      העד הולנד: בוודאי"

      ובהמשך עדותו הוסיף עד הנתבעות מר הולנד בעניין זה: (עמ' 17 ש' 17-20 לפרוטוקול):

      "אני רואה את התובע ביום יום, אני עובד איתו ביום יום, אנחנו נפגשים לפחות פעם אחת ביום, אני רואה את ההגבלות שיש לו, אני רואה שאני צריך לתת לו עזרה מידי פעם, על מנת שהעבודה תעשה כמו שצריך. אני רואה את הפגיעה, אני כן, אני רואה את זה.  

40. אם כן, שוכנעתי שהתובע נזקק לעזרתם של אחרים כדי לבצע את עבודתו שלו. עוד שוכנעתי שלתובע נותרה מגבלה תפקודית משמעותית בשים לב למקצועו ולגילו. התובע מוגבל ומתקשה בפעולות שגרתיות הנדרשות מאיש אחזקה ואף במטלות שונות ושגרתיות בבית. נכון להיום התובע מצליח להסתדר בעבודתו תוך שהוא נזקק לעזרת עובדים אחרים בביצוע מטלות שונות, ובבית- נעזר באנשי מקצוע ובבני משפחתו. עם זאת איני יכול להניח שגם בעתיד התובע יוכל להסתייע באחרים, לבטח כאשר יתבגר או חלילה אם יפוטר מעבודתו במפעל. מגבלות התובע חייבות לבוא לידי ביטוי בקביעת שיעור הנכות התפקודית.

41. אחר האמור, אני מעמיד את שיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע בעקבות התאונה על 35% נכות. קביעה זו מתיישבת עם המגבלות שנותרו לתובע, בשים לב למקצועו גילו והשכלתו, ואף צופה את האפשרות (הנטענת בסיכומי התובע) ולפיה התובע עלול בעתיד להיות מפוטר מעבודתו ולבטח יתקשה למצוא עבודה שתתאים למגבלותיו.

42. משקבעתי את שיעור הנכות התפקודית אפנה לכימות הנזק.

     

    ראשי הנזק:

43. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

    התובע יליד:5/10/1966;

    מועד התאונה: 30/09/2015;

    גיל התובע בעת התאונה: 49;

    גיל התובע כיום: 56;

    שיעור נכות רפואית: 22%;

    שיעור נכות תפקודית: 35%.

    בסיס השכר:

44. הצדדים חלוקים ביחס לבסיס השכר של התובע במועד התאונה. התובע מחשב את בסיס השכר במועד הרלוונטי בהתאם לממוצע שכרו בתקופת 12 החודשים שקדמה לתאונה ואילו הנתבעת מחשבת את בסיס השכר לפי ממוצע שלושת החודשים שקדמו לתאונה.

45. במחלוקת שבין הצדדים נחה דעתי שיש להעמיד את בסיס בשכר לפי ממוצע 12 החודשים שקדמו לתאונה. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי שכרו השתנה מחודש לחודש בתקופה זו וככל הנראה הושפע משעות נוספות וממשימות שהתובע נדרש לבצע. בנסיבות אלה סביר יותר בעיני להביא בחשבון את ממוצע שכרו של התובע במהלך תקופת 12 החודשים שקדמו לתאונה כמשקף את שכרו במועד התאונה.

46. לפיכך, שכרו הממוצע של התובע במועד התאונה יחושב לפי שיעור 11,894 ₪ (תלושי השכר צורפו למוצגי התובע – החל מעמוד 191). אשר לתקופת העתיד, חישוב הגריעה מכושר ההשתכרות יחושב לפי שכרו העדכני (בצירוף הפרשת מעסיק לקרן השתלמות שהחל המעסיק לשלם) בסך 13,684 ₪.

    הפסד שכר בתקופת העבר:

47. התובע עותר לתשלום בגין הפסדי השכר בעבר בתקופת אי הכושר הזמני (בתקופה בה לא היה כשיר לעבודה ולא עבד, בתקופה בה שב לעבודה אך נגרמו לו הפסדי שכר ומתום תקופה זו ועד היום באורח גלובלי נוכח הטענה כי שכרו עשוי היה לעלות אף יותר).

48. הנתבעת טוענת בתורה כי למעט הפסדי השכר שנגרמו לתובע עד ששב לעבודה לאחר התאונה לא נגרמו לתובע הפסדי שכר ושכרו אף על עלה במהלך השנים.

49. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב-"נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט (1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה

50. לאחר שעיינתי בראיות שהובאו לפניי נחה דעתי שהתובע הוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר בתקופת העבר כמפורט להלן:

    • בתקופה בה התובע נעדר מעבודתו לאחר התאונה והיה באי כושר מלא (מיום 30/09/2015 ועד ליום 6/03/2016) – התובע לא עבד בתקופה זו ולא היה כשיר לעבודה ( בהתאם להערכת המומחה מטעם בית המשפט). החישוב הוא כדלקמן: 5.2 (חודשים) * 11,894 ₪ = 61,848 ₪, ובצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך בשיעור 65,993 ₪.

    •  החל מחודש 03/2016 ועד לחודש 12/2016 חלה ירידה בשכרו של התובע – שכרו הממוצע בתקופה זו עמד על שיעור 10,121 ₪ ונגרם לתובע הפסד שכר בשיעור 1,773 ₪ בכל חודש. סביר בעיני כי מצבו הרפואי של התובע מנע ממנו לעבוד ולהשתכר כפי שעשה לפני התאונה (בין אם משום שלא יכול היה לבצע את העבודה במלואה ובין אם משום שלא יכול היה לבצע שעות נוספות). הפסדי השכר של התובע בתקופה זו הם כדלקמן:

      10 (חודשים) * 1,773 ₪ (הפסד חודשי ממוצע) = 17,730 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה סך בשיעור 18,907 ₪.

51. מעבר להפסדי השכר שפורטו לעיל, לא הוכח שנגרם לתובע הפסד שכר נוסף בעקבות התאונה. טענות התובע כי העלייה בשכרו נעצרה בעקבות התאונה וכי אלמלא התאונה שכרו היה עולה בשיעור גבוה יותר לא הוכחה.

52. אחר האמור אני פוסק לתובע פיצוי בגין הפסדי השכר בתקופת העבר בשיעור 84,900 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה (12.5%) סך בשיעור 95,512 ₪.

    גריעה מכושר ההשתכרות:

53. התובע עותר לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות בסך 783,128 ₪ (חישוב אקטוארי מלא, נכות תפקודית בשיעור 50% ושכר עדכני בשיעור 13,684 ₪). הנתבעת טוענת שלפגיעה אין השלכה מעשית על תפקודו של התובע, שכרו של התובע לא נפגע מאז התאונה ואף עלה והשביח ולכן היא מציעה פיצוי גלובלי בשיעור 50,000 ₪.

54. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.

55. בנדון שקלתי בין השאר את אופי הפגיעה האורתופדית והשלכותיה על התובע בכלל ועל עיסוקיו בפרט, היום ובעתיד. לאחר איזון כלל השיקולים, מקובל עלי, נוכח המגבלות שנותרו לתובע; אופי עבודתו; המשך העבודה במפעל תוך הסתייעות באחרים והסיכוי לאתר מקום עבודה אחר אם חלילה יפטור ממקום עבודתו, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות.

    התובע נותר עם מגבלה משמעותית בכף יד שמאל. מגבלה זו מקשה עליו לתפקד בעבודתו כיום ועשויה לפגוע בכושרו להשתכר גם בעתיד, לבטח אם יפוטר ממקום עבודתו ויידרש למצוא מקום עבודה שמתאים למגבלותיו.

    משכך, וכפי שנפסק לא פעם, גם אם פגיעה ממשית בכושר השתכרותו של התובע אינה צפויה בטווח הקרוב, אפשר שתהיה לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בעתיד, ובכלל זה אם יאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית ולהשתלב בעבודה אחרת.

    יש אף לזכור כי על-פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23.11.94)).

56. בנסיבות אלה, הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי, שייקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו (השווה: ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537).

57. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע, לעיסוקו ולמקצועו, לשנות העבודה שנותרו לו ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותו לאור טיבה וטבעה ובהנחת עבודה עד גיל 67 (שכן המדובר בעובד שכיר) ולתחשיב האקטוארי, מצאתי שיש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 416,680 ₪ (הפיצוי הוא בגבולות 70% מתחשיב אקטוארי, שכר בשיעור 13,683 ₪ ונכות תפקודית בשיעור 35%, בצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%).

    עזרת הזולת

58. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח(1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.

59. בהתאם לנתונים שהוכחו, התובע נפגע פגיעה משמעותית במספר אצבעות בכף יד שמאל, עבר ניתוח ונותר עם מגבלה משמעותית בכף יד שמאל. התובע מוגבל כיום בביצוע עבודות הדורשות מאמץ פיזי של יד שמאל, מוגבל בעבודות הדורשות הפעלה בו זמנית של שתי הידיים, מוגבל בנשיאת חפצים כבדים, מתקשה בפעולות שגרתיות בבית (לרבות- רחיצת כלים ועוד פעולות שגרתיות, כפי שתיאר לפניי באורח מהימן בדיון).

    זאת ועוד, התובע נזקק היום להזמין אנשי מקצוע לצורך בנייה ותיקונים נדרשים בביתו, דבר שהיה עושה בעצמו עובר לתאונה.

60. אשר לתקופת העבר – התובע היה בתקופת אי כושר ממושכת ולבטח נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחתו בתקופה זו. אשר לתקופת העתיד - לאור טיב הפגיעה והמגבלה שנותרה לתובע בכף היד, סביר בעיני שהוא יזדקק לעזרה גם בעתיד, לבטח בחלק ממטלות הבית (ר' הנטען בתצהירי התובע ורעייתו). עוד יש לזכור בהקשר זה, כי הצורך בעזרה לבטח יגבר בעת שהתובע יתבגר ומגבלותיו בעקבות התאונה יכבידו באורח משמעותי יותר על תפקודו.

61. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט(1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד (3) 720, 730) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.

62. במכלול נסיבות העניין, בשים לב לתקופות אי הכושר ולשיעור הנכות התפקודית שנותרה לתובע, אני מוצא לנכון להעמיד את עזרת הצד ג' לעבר ולעתיד (לרבות בגין הצורך בעזרת בעלי מקצוע) על סכום של 120,000 ₪.

    הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

63. התובע נפגע בתאונה שהוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ולכן בעיקרון מכוסות כל הוצאותיו הרפואיות ע"י המוסד לביטוח לאומי, מכוח הוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, ועל אף האמור, אין ההוצאות הרפואיות מכוסות במלואן ע"י המוסד לביטוח לאומי וקופת החולים "עד השקל האחרון" ולעיתים ישנם פערים בין ההוצאות בפועל לבין תשלומי השיפוי. 

64. לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח לפניי ובנתוני התיק, אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה (מעבר למל"ל) על דרך האומדנה סך בשיעור 7,000 ₪, לתקופת העבר והעתיד. נזק לא ממוני:

65. בעת שקילת הנזק הלא ממוני, ראוי לתת ביטוי לתהליך שעבר התובע לאחר התאונה ועד היום, לכאבים שסבל וסובל, ולתקופות בהן לא היה מסוגל לתפקד ולדאוג לעצמו ולחיים הצפויים לו לצד המגבלות והכאבים. עיון בתיעוד הרפואי ובחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מעלה כי ללא ספק התאונה גרמה וגורמת לתובע סבל.

66. בהתאם להנחיות בפסיקה בנוגע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין, ובשים לב לסבל שהיה מנת חלקו של התובע ולנכות שנותרה לו, אני מעמיד את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 125,000 ₪.

    ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי:

67. אין חולק שיש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו וישולמו לתובע בעקבות התאונה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למענק בשווי מהוון של 36 קצבאות שאותו יוכל התובע לקבל בגיל הפרישה אם ייבחר לעבור מאגף נכות מעבודה לאגף זקנה (להלן: המענק הרעיוני או המענק). המענק הוא בסך 40,765 ₪.

68. התובע טוען שאין לנכות את המענק הרעיוני הן משום שהנתבעת לא הוכיחה את המקור בחוק המאפשר לקבל את המענק בגיל הפרישה והן משום שהנתבעת לא הוכיחה כי התובע יהיה מוכן בעתיד לעבור מאגף נפגעי עבודה לאגף זקנה ולוותר על האפשרות לטעון להחמרת מצב רפואי. לעמדת התובע יש "לצלם" את מצב הגמלאות המל"ל כפי שהוא במועד מתן פסק הדין ואין לנכות גמלאות שאולי יינתנו לתובע בעתיד ואולי לא.

69. הנתבעת טוענת בתורה כי יש לנכות את המענק הרעיוני שכן בהתאם לחוות דעת האקטוארית מטעם הנתבעת התובע יהיה זכאי בגיל פרישה לקצבת זקנה (2,394 ₪) בשיעור גבוה משיעור קצבת הנכות מעבודה (1,795 ₪), ולכן לעמדתה ברור שהתובע יבחר בגיל הפרישה בקצבת הזקנה.

70. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שאין מקום להורות על ניכוי רעיוני של המענק. הנטל להוכיח שהמענק האמור ישולם לתובע מוטל על כתפי הנתבעת בהיות הטענה מקדמת את עניינה (רע"א 8744/08 קרנית נ' דוד ויצמן (21/11/2010)). בענייננו, לא הורם הנטל ואף לא מקצתו. ראשית, לא הוכח שהתובע יהיה זכאי למענק שכן הוא בחר לקבל את תגמולים מענף נכות מעבודה והצהיר שאין לו כוונה לעבור לענף זקנה. שנית, כבר נפסק לא אחת כי ניכויי תגמולי המל"ל נפסקים על פי חזקת ההמשכיות, ולפיה אין מקום להתחשב בשינויים הצפויים במצבו של התובע או בפרמטרים העשויים להשפיע על גובה הקצבה אלא בנסיבות מיוחדות (ע"א 7625/11 אבירם אסולין נ' בן ישי (27/3/2012); ע"א 2149-11-19 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עמר ניסני (17/11/20)).

71. אחר האמור, יש לנכות מהפיצוי שנפסק לתובע את התגמולים ששולמו וישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות התאונה, פרט למענק הרעיוני ותוך עדכון נדרש בשל שינוי הגיל (עדות אקטואר התובע בעמ' 6 ש' 10 לפרוטוקול). סך ניכויי המוסד לביטוח לאומי עומד אפוא על 356,216 ₪.

    סוף דבר

72. התביעה מתקבלת.

73. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

    הפסד שכר בעבר (כולל הפסד פנסיה) גריעה מכושר ההשתכרות (כולל הפסד פנסיה) הוצאות רפואיות ונסיעה	95,512 ₪ 416,680 ₪ 7,000 ₪
    נזק לא ממוני	125,000 ₪
    עזרת צד ג'	120,000 ₪
    סה"כ פיצוי	764,192 ₪
    ניכוי תגמולי המל"ל סה"כ פיצוי לאחר הניכויים	356,216 ₪ 407,976 ₪

74. אחר כל האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובע פיצוי בסך 407,976 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ וכן בצירוף הוצאות משפט בסך 14,600 ₪.

75. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום.

76. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 ימים מהיום.

    המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

     

    פסק הדין מותר בפרסום שעה שאינו כולל פרטים מזהים של התובע.

     

    ניתן היום, ח' טבת תשפ"ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.