אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 36800-09-12 גלעדי נ' עמר (עמיר) ואח'

ת"א 36800-09-12 גלעדי נ' עמר (עמיר) ואח'

תאריך פרסום : 12/08/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
36800-09-12
10/10/2014
בפני השופט:
דוד גדעוני

- נגד -
התובע:
יצחק גלעדי
עו"ד שחל יריב
הנתבעים:
1. בתיה עמר (עמיר)
2. ישראל גמליאל

עו"ד אהרון שטכלברג
החלטה
 

 

לפניי בקשת התובע להגיש ראייה מטעמו – קלטת שיחה שהתקיימה עם מי מהנתבעים ותמליל השיחה – עד לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים.

 

עיינתי בבקשה ובתשובות שהוגשו לאחריה. האזנתי להקלטת השיחה ועיינתי בתמליל וזאת לאחר שבעקבות ההחלטה מיום 15.9.14 אלה הוגשו במעטפה סגורה לעיון בית המשפט בלבד.

 

על יסוד כל אלה – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

 

כידוע, לבית המשפט מסור שיקול דעת לסטות מהכלל המורה על העמדת כלל המסמכים לעיון כבר בשלב ההליכים המקדמיים ולהורות על דחיית המועד העיון במסמכים מסוימים אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עלול להביא את התובע לשיבוש ראיותיו או להתאים את גרסתו באופן שלא יסייע לחשיפת האמת. בפסק הדין המנחה בעניין זה ברע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב – חברה לביטוח פ"ד נה(1) 515, 526 נקבע כי "שיקול-דעתו של בית-המשפט בישראל, אם לדחות את העיון בראיה למועד אחר אם לאו, הוא בלתי מוגבל והוא תלוי בנסיבות העניין, במחלוקת בין בעלי-הדין כפי שהיא נתגבשה בכתבי-הטענות ובצפי של בית-המשפט – לפי החומר שלפניו – לגבי הסתברות קיומן של נסיבות שבהן ניתן לשער שעיון מוקדם במסמכים על-ידי בעל-דין לא ישרת את מטרות הצדק" (וראו לעניין שיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית בכגון דא גם רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד. בע"מ בפסקה ז(2) להחלטת כבוד השופט א' רובינשטיין (21.1.07); רע"א 5422/12 פינקלשטיין נ' הפול – המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, בס' 5 להחלטת כבוד השופט ז' זילברטל (12.8.12)).

 

אולם, נקודת האיזון משתנה כאשר התובע הוא שמבקש לדחות את מועד העמדתה לעיון ואת מועד הגשתה של ראיה מטעמו עד לאחר הגשתן של ראיות הנתבע. במצב דברים זה יש בדחייה כאמור לא רק סטייה מסדרי הדין הנוהגים ביחס להליכים המקדמיים אלא גם שינוי מסדר הבאת הראיות במשפט. אכן, נפסק כי "ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע" (רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני בפסקה 5 להחלטת כבוד המשנה לנשיאה, כבוד השופט א' ריבלין, וההפנייה שם (15.8.10)). אולם, כפי שנקבע שם "ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות" (שם, ההדגשה הוספה). לעניין זה נפסק כי "הסיכון שחשיפת הנתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים 'זכותו' של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינה נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה מקצת ראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו... ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל" (שם, ההדגשה הוספה). היות שדחיית מועד הצגתן של ראיות התובע עד לאחר הצגת ראיות הנתבע מביאה עמה פגיעה כפולה, הן בסדרי הדין הנוגעים להליכי הגילוי המוקדם, הן בסדרי הדין הנוגעים לסדר הבאת הראיות, נקבע גם כי אין להצדיקה אלא "לעיתים רחוקות ביותר" (עניין פלוני, בפסקה 5).

 

בחנתי את גדרי המחלוקות שבין הצדדים כפי שאלה נתחמו בכתבי טענותיהם. עניין לנו במחלוקת בין התובע שהוא בעליה של חנות מסוימת לבין הנתבעת 1, אלמנתו של מי שהיה דייר מוגן בחנות והנתבע 2, שהוא חתנהּ של הנתבעת 1 ומי שלו נמסרה – כך לפי הטענה – החזקה בחנות. טענות התובע, בתמצית, הן כי מזה שנים הרבה לא משולמים דמי שכירות כלשהם בגין החנות וזאת כתוצאה ישירה ממחדליה של הנתבעת 1 ולא בשל סירובו של התובע; כי הנתבעת 1 העבירה את המושכר לחזקתו המלאה של הנתבע 2 וכי הוא שמקיים בפועל את בית העסק במקום והכל ללא רשותו של התובע ובניגוד להוראות הסכם השכירות; כי הנתבעים עשו במושכר שינויים שאסור לעשותם וכי מתקיימים גם יסודותיה של עילת הנטישה. הנתבעים הכחישו בכתב הגנתם את טענות התובע וטענו, בין היתר, כי התובע מסרב משך שנים לקבל את דמי השכירות וכי על רקע זה אף פעלו הנתבעת 1 ובעלה המנוח להשליש את דמי השכירות לחשבון בנק עם הוראות מתאימות המאפשרות לו למשוך את הסכומים, כשבהקשר זה צירפו מכתבים ומסמכים שונים לתמיכה בטענותיהם. כן טענו, כי הנתבעת 1 היא עודנה בעלת העסק, כי לא נטשה אותו מעולם וכי אף שהנתבע 2 מנהל את העסק בפועל, נעשים הדברים על דעתה ובעבורה. באשר לשינויים שנעשו במושכר טענו הנתבעים כי אין מדובר בשינויים של ממש ומכל מקום אלה נעשו על רקע דרישות של עיריית ירושלים.

 

על רקע גדרי המחלוקת שבין הצדדים בחנתי את הקלטת השיחה והתמליל שהועמדו לעיוני.

 

בנסיבות העניין לא מצאתי כי עלה בידי התובע להצביע על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת ראיותיהם של הנתבעים ולהראות כי ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים ביותר המצדיקים לסטות מסדר הבאת הראיות. טענתו היחידה של התובע בבקשתו היא כי חשיפת ההקלטה עלולה לגרום לנתבעים "להתאים את גרסתם לאמור בשיחה". כפי שהובא לעיל, חשש כזה לבדו אין בו די כדי להצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. מעבר לכך, בענייננו לא הסתפקו הנתבעים בהכחשה כללית של טענות התובע. בגדרי הגנתם מסרו גרסה עובדתית ברורה, תוך התייחסות מפורטת לטענות התובע. בכך יש כדי להקרין על עוצמת החשש כי הנתבעים יתאימו את גרסתם לאמור בהקלטה. גם כאשר בוחנים באורח ספציפי את הדברים שנאמרו בהקלטה ואשר נוגעים במישרין לנקודות המחלוקת שבין הצדדים, בשים לב לטענות שהועלו בכתב ההגנה, ובכלל זה ביחס לטענות בדבר המאמצים שנעשו לשלם את דמי השכירות ובאשר למידת מעורבותה של הנתבעת 1 במושכר כיום, גם כאשר שוקלים את טענות התובע בדבר שינויי גרסה מסוימים אצל הנתבעים במהלך הליכי הגילוי, וכאשר מביאים בחשבון שלמצער בחלק מנקודות המחלוקת ממילא ניתן יהיה להיזקק גם לראיות אובייקטיביות חיצוניות דוגמת מסמכי הבנק, המסקנה היא כי לא הונחה תשתית מספקת לקיומו של חשש ממשי לכך שהעמדת ההקלטה לעיון הנתבעים תביא להתאמת גרסה באופן שיסכל את עשיית הצדק. אשר לפסיקה שהובאה על ידי התובע בתשובה לתשובה, לא מצאתי כי יש בה כדי לשנות בנסיבות העניין. חלק ניכר ממנה ניתן קודם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין פלוני. גם פסקי הדין שציין התובע ושניתנו לאחר ההחלטה בעניין פלוני לא התייחסו אליה. בחלק מהמקרים שם דובר בנתבעים שבשונה מענייננו לא שטחו את הגנתם והסתפקו בהכחשה גורפת. כך או כך, אין באסמכתאות שהובאו כדי לשנות מן המסקנה בענייננו.

 

נוכח כל האמור – הבקשה נדחית. התובע יעמיד את ההקלטה והתמליל לעיון הנתבעים בד בבד עם הגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו. לא נעלם מעיני כי התובע ציין בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו לצד גילוי דבר קיומם של "הקלטה ותמליל שיחה" את המילה "חסוי". אכן, אין עסקינן בטענת חיסיון. אף לא הובא טעם לקיומו של חיסיון מהותי וראוי היה לדייק. עם זאת, לא מצאתי כי יש בכך כדי לחסום את התובע מהגשת ההקלטה והתמליל כראיה, שכן בנסיבות העניין ברור כי התובע כיוון לדחיית מועד הגשתם של אלה ותו לא.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ