ת"א 36433-06-11 המשרד לאיכות הסביבה ירושלים קרן קיימת לישראל אגף הלשכה המשפטית נ' זועבי

מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובעת" או "המינהל") מנהל על פי חוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960 את מקרקעי ישראל, כהגדרתם בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, וביניהם המקרקעין שבבעלות קרן קיימת לישראל הידועים כחלקה 1 בגוש 17095 והנמצאים בתחום המועצה האזורית הגלבוע באזור הישוב "טמרה יזרעאל" (להלן: "המקרקעין").

התובעת עותרת לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין ולהריסת המבנה הבנוי עליהם בטענה, כי האחרון פלש למקרקעין שלא כדין וללא קבלת הסכמתה של התובעת. מדובר בבית מגורים ודיר צאן שנבנו על חלק מהמקרקעין בשטח של כ- 830 מ"ר.

החלקה הנ"ל רשומה בלשכת רישום המקרקעין בבעלות התובעת. בהתאם לנסח רישום מקרקעין שצורף לכתב התביעה, קרן קיימת לישראל רשומה כבעלים על כל שטח החלקה 1 בגוש 17095 במועצה האזורית הגלבוע, על פי הליכי הסדר הרשומים מיום 31.07.1942. מדובר במקרקעין מסוג מירי.

גרסת התובעת

על-פי הנטען בתביעה, ביום 6.10.10 ערך המפקח מטעם התובעת, מר יובל סגל, ביקורת במקרקעין במהלכה התברר, כי הנתבע פלש למקרקעין, הקים עליהם בית מגורים ודיר צאן בשטח של 830 מ"ר. לתיעוד הפלישה, צילם המפקח את הבית ודיר הצאן הממוקמים במקרקעין דנן.

לטענת התובעת, הקמת המבנה, שעל פי בדיקת המינהל נבנה בשנת 2002 או בסמוך לכך, נעשתה ללא הסכמת המינהל, מבלי שניתנה לנתבע הרשאה להחזיק ולהשתמש בהם וכאשר לנתבע אין כל זכויות במקרקעין. משכך, נשלחה מטעם המינהל התראה ביום 10.10.10 ובה נדרש הנתבע לסלק את ידו מהמקרקעין ולהרוס את המבנים שהוקמו על ידו במקרקעין אלה.

על יסוד האמור, טוענת התובעת כי משהוכח, שהנתבע מחזיק ומשתמש במקרקעין ללא רשות של המינהל, הרי שהוא בחזקת מסיג גבול במקרקעין שבבעלותה ולתובעת הזכות לדרוש את סילוקו.

עוד עותרת התובעת לחיוב הנתבע בתשלום דמי שימוש ראויים עבור השימוש שעשה הנתבע במקרקעין שבבעלותה ללא היתר וללא תשלום תמורה בגינו. מחמת התיישנות, מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בתשלום דמי שימוש עבור השנים 2005-2011. להוכחת גובה דמי השימוש, צירפה התובעת חוות דעת של מומחה מטעמה, ערוכה ע"י גב' תמר אברהם, שמאית מקרקעין, אשר העריכה את דמי השימוש הראויים בגין התקופה הנ"ל בסך של 69,578 ₪ (להלן: "חוות הדעת").

בגדר התביעה עותרת התובעת לקבלת מספר סעדים: להורות לנתבע לסלק ידו מהמקרקעין; ליתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לעשות כל שימוש במקרקעין; ליתן צו הריסה ועקירה ביחס לכל בנוי ו/או מחובר ו/או נטוע שנבנו , ניטעו או הוקמו על ידי הנתבע על המקרקעין; לחייב את הנתבע להשיב את החזקה במקרקעין לרשות התובעת, כשהם פנויים מכל אדם ו/או חפץ ו/או נטיעה או בניה ו/או תשתית שהוטמנה ו/או הונחה במקרקעין; לחייב את הנתבע לשאת על חשבונו בעלויות פינוי המקרקעין; להורות כי אם וככל שהנתבע לא יפנה את המקרקעין במועד שיקצוב בית המשפט, תהיה התובעת זכאית לבצע בעצמה, על חשבון הנתבע, את הפינוי וההריסה והעקירה המבוקשים; לחייב את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים עבור השימוש במקרקעין בסך 69,578 ₪.