1.התובעת הגיש כנגד הנתבעת תביעה לפיצוי בסך של 75,000 ₪, בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק").
2.כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שהתובעת הינה תושבת חיפה, בת 60 שנים. היא תיארה עצמה כאישיות ציבורית וידועה ברחבי העיר חיפה, בקרב אנשי ציבור, מוסדות חינוך (משגיחה בבחינות בגרות) והמשטרה. לטענתה, עיקר פרנסתה ממיסטיקה ואנשים רבים מכירים אותה מתחום זה ומבקשים את ייעוצה.
התובעת טענה, כי ביום 21.7.2015 היא הגיעה לסניף הנתבעת - שהינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק מוצרי מזון - ברמת הנשיא, חיפה, לצורך קניות שגרתיות. נטען, כי מדובר בסניף חדש של הנתבעת אשר פוקדים אותו הרבה מאוד אנשים, סניף צפוף עם תורים ארוכים. התובעת נטלה את כל המצרכים הנדרשים לרכישה ובמקום לעמוד בתור ארוך בקופה רגילה, היא פנתה לקופה עצמאית כדי לחסוך מזמנה. נטען, כי גם בקופה העצמאית אנשים עמדו בתור והמתינו בסבלנות והתובעת המתינה לתורה. פקחיות מטעם הנתבעת פיקחו במקום ועבדו על פי ההנחיות שניתנו מאת מנהל הסניף. נטען, כי מדובר בסניף חדש יחסית והעובדים ככל הנראה חדשים ואינם מיומנים מספיק, על כן השירות היה איטי והצטברו תורים בקופות, לרבות בקופה העצמאית.
התובעת טענה, כי כאשר הגיע תורה לקופה, התחילה לשים את המצרכים על המדפים הקטנים בצד שמאל של הקופה, החזיקה בשיניה את כרטיס האשראי ובשתי ידיה העבירה את המצרכים על חלונית התשלום. לאחר שסיימה, הושיטה את ידה הימנית עם כרטיס האשראי כדי להעבירו לתשלום. לפתע, פקחית אחת שעברה במקום, דחפה את ידה של התובעת אשר החזיקה בכרטיס האשראי בגסות, חסמה דרכה של התובעת, העבירה את כרטיס העובד שלה והחלה להעביר את המוצרים פעם נוספת אחד אחרי השני בכיוון הפוך. התובעת טענה, כי קפאה במקומה המומה מהתנהגות זו. אנשים אשר היו בקופות מסביב, מעל כ - 15 אנשים, בהו בה ותהו במתרחש ובתובעת שנשארה בפה פעור. היא ביקשה מהפקחית הסבר. הפקחית השיבה בקול רם עם הדים: "אני רוצה להיות בטוחה אם העברת את כל המוצרים". התובעת טענה, כי עמדה המומה ורועדת כאשר כל המבטים מופנים אליה ומזהים אותה כ"הגנבת" מהסופר. היא טענה, כי שאלה את הפקחית בקול רועד אם היא חושדת כי גנבה את המצרכים. הפקחית הסתכלה לה בעיניים, הסתובבה והלכה משם ללא שהגיבה ו/או הכחישה ו/או פסלה את עובדת היותה של התובעת "גנבת".
התובעת טענה, כי נקלעה למצב של בושה, לעג ובוז מצד הלקוחות במקום, שחשבו שאכן היא "גנבת". התובעת קפאה, רעדה והחלה לבכות. נטען, כי התנהגותה של הפקחית אוששה לכל הסובבים את העובדה כי אכן מדובר ב"גנבת". פקחית אחרת אשר ראתה את המתרחש, ניסתה לתרץ ולהרגיע את התובעת ולהסביר לה בצורה מגומגמת כי המדובר בנוהל, וכי עושים את זה לכל הלקוחות.
התובעת הדגישה, כי היא - אישיות ידועה ברחבי העיר חיפה, אזרחית למופת - נאלצה לעמוד באמצע הסניף, להתמודד עם טענה של הפקחית כי "נגנבו על ידיה מצרכים", בשעה שהרבה אנשים נכחו במקום, הסתכלו עליה ואמרו "זו הגנבת", בעוד הפקחית סובבה את גבה והלכה ללא כל הסבר ללקוחות כי אכן מדובר בנוהל ולא בגניבה. לטענתה, "הדבר גרם לה נזק עצום במיוחד ואנשים אלה מזהים אותה ברחוב כשוטרת מתנדבת שומרת חוק, מגינה על אנשים, פוסלת נהגים שיכורים ומוסרת אותם למשפט, כיום הינה 'גנבת ועבריינית בעצמה'".
התובעת טענה, כי חרף מצבה הנפשי באותו מעמד, היא ניסתה להגן על שמה הטוב ופנתה לדבר עם הפקידה הראשית שהייתה עסוקה מאוד בטלפון הסלולארי האישי שלה. התובעת בכתה ורעדה למשך זמן רב מחוץ לסניף, יצרה קשר עם בעלה ובנה וסיפרה להם על המקרה תוך כדי בכי. העלבון והטראומה לא הרפו ממנה במשך תקופה ארוכה והיא נמנעה מלהיכנס לסופר, לערוך קניות בו ולשלם בקופות עצמאיות.
התובעת טענה, כי בעקבות האירוע הנ"ל, הסבל, עוגמת הנפש והפגיעה בשמה הטוב, היא פנתה במכתב להנהלת שופרסל דיל ליידע אותם על המקרה. בעקבות אותה פנייה, מנהל סניף רמת הנשיא יצר עמה קשר, התנצל על המקרה, אך הוסיף מלח על הפצעים, כאשר הציע לה בקבוק יין טוב לשבת וכאשר סירבה, מאחר והיא לא שתיינית, הציע לה עציץ.
נוכח מעשיה של המפקחת, עוצמת הדיבה וחריפותה, העדר תום הלב והזדון שבמעשים, עתרה התובעת להורות לנתבעת לפצותה, בגין פגיעה בשמה הטוב, ביזויה והשפלתה, בסך של 75,000 ₪.