-
לפני בקשת הנתבעת 1, לה הצטרפה הנתבעת 2, לחייב התובע בערובה לתשלום הוצאותיהן, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.
-
עניינה של התובענה היא רשלנות רפואית נטענת של הנתבעות במהלך טיפולן בתובע, אשר עבר שלושה ניתוחי גב, ובמיוחד בגין איחור נטען של כחמש שנים, משנת 2006 ועד שנת 2011, בבצוע ניתוח הגב השלישי. נטען כי בגין התרשלות זו סובל התובע מנכות רפואית גבוהה בשל הגבלה קשה בתנועות עמוד השדרה המתני ובשל פגיעה עצבית. התובע נסמך על חוות דעתו של פרופ' משה רופמן. הנתבעות הכחישו כל טענות התובע ונסמכו, מטעמן, על חוות דעת רפואיות של פרופ' יגאל מירובסקי וד"ר דוד הנדל.
-
נוכח המחלוקות שעלו מחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים מונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי מטעם בית המשפט, ד"ר נסים אוחנה. במסגרת חוות דעת מפורטת ומקיפה מיום 15.4.16, דחה המומחה, אחת לאחת, את כל טענות התובע ואת קביעות המומחה מטעמו. ד"ר אוחנה קבע באופן חד משמעי כי אין כל דופי בהתנהלות הרופאים מטעם הנתבעות אשר טיפלו בתובע במהלך השנים וכי לטענות המועלות על ידי פרופ' רופמן לא נמצאו כל תימוכין עובדתיים. עוד קבע כי הנכות הרפואית ממנה סובל התובע כיום היא פרי תחלואה טבעית ממנה סבל התובע בגבו טרם הניתוח הראשון בגבו והנכות אינה נובעת, לא כגרימה ולא כהחמרה, מרשלנות כלשהי של הרופאים אשר ניתחו את התובע או של הרופאים אשר עקבו אחר מצבו לאורך השנים.
-
ומכאן הבקשה. הנתבעות טוענות כי חוות דעתו של מומחה בית המשפט היא נחרצת וברורה וקובעת באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לא קיימת עילה לטענת רשלנות רפואית כנגד הנתבעות וכי לא קיים קשר סיבתי בין ההחמרה במצבו של התובע ובין התנהלות רופאי הנתבעות. מדובר בתביעת סרק שסיכוייה קלושים, במיוחד לאחר קבלת חוות דעת המומחה. נטען כי ניתן כעת לאמוד את סיכויי התביעה באופן כמעט וודאי. בשל סכום התביעה, מורכבות הראיות, טענותיו הייחודיות של התובע והשנים שעברו מאז הארועים הנטענים תאלצנה הנתבעות להשקיע בניהול הגנתן סכומים גבוהים, מעבר להוצאות שהוצאו עד כה. באשר למצבו הכלכלי של התובע, מציינות הנתבעות, התובע עצמו טוען במסגרת כתב תביעתו כי אין באפשרותו לעבוד כלל, כי הוא חי בצמצום ובדוחק וכי מצבו הכלכלי אינו איתן. זכותן של הנתבעות לא לצאת בחסרון כיס. לאור כלל האמור, נטען, יש לחייב התובע להפקיד ערובה בגובה ממשי ורציני, התואם את טיב והיקף התביעה וההתדיינות.
-
התובע טוען כי אמנם מומחה בית המשפט קבע כי לא הייתה רשלנות במעשי הנתבעות, אך, עדיין, אין בכך כדי לסתום את הגולל על תביעתו והוא מבקש את יומו בבית המשפט. הוא טוען כי יש לאפשר לו לחקור את מומחה בית המשפט על חוות דעתו ולאפשר למומחה לחזור בו מקביעותיו. נטען כי לא ניתן לקבוע בשלב זה כי סיכויי התביעה קלושים. הפקדת ערובה היא צעד חריג שעשוי לפגוע בזכות הגישה לערכאות ואין לחייב תובע להפקידה רק בשל עוניו, כאשר עד כה הוא עמד במלוא התשלומים שנדרשו לצורך ניהול ההליך.
-
התכלית הניצבת בבסיס חיובו של תובע בהפקדת ערובה היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאות הנתבע כאשר סיכויי התביעה קלושים. הדבר מהווה, למעשה, איזון בין זכות הגישה של התובע לבית המשפט, זכות בעלת אופי חוקתי, ובין החובה למנוע תביעות סרק, להגן על זכות הקניין של הנתבע ולהבטיח כי לנתבע יהיה ממי להיפרע את הוצאותיו אם תידחה התביעה. על בית המשפט לשקול שיקולים שונים בדונו בבקשה להפקדת ערובה ובהם סיכויי התביעה, מורכבות ההליך והתנהלות הצדדים. עוד יש לתת את הדעת לכך שאינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע, אלא הוא ממלא תפקיד חשוב בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לתביעות בעלות משמעות ובכך תומך אינטרס זה, גם הוא, בזכות הגישה לערכאות (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 [1990]; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז(3) 846 [1993]; רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח(5) 856 [2004]; רע"א 6353/12 יובל אברהם נ' טל יגרמן, 16.1.13; רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין, 13.11.14; רע"א 5738/13 שרה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית, 14.11.13; רע"א 8575/14 אשרף עזיז גודה חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ, 30.12.14; רע"א 6562/14 פלונית נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות, 4.12.14; רע"א 9934/16 אירג' קרמנשהצ'י נ' טיזאבי ביזאן, 18.1.17).
-