ת"א 35278-06-14 א.ד. געש בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

התובעת הגישה תביעה בגין נזקים שנגרמו לה בשל העיכוב בהשלמת בניית מבנה על מגרש שנרכש על ידה במסגרת מכרז שפורסם ע"י הנתבעות. לטענת התובעת, העיכוב נגרם בשל קו ביוב וקו ניזוק שעברו בתחום המגרש נושא המכרז, אשר דבר קיומם לא צוין במסמכי המכרז ואשר מנעו התחלת הבנייה עד להעתקת קו הביוב ושינוי התוכנית כדי לבצעה למרות קיומו של קו הניקוז. הנתבעות טוענות כי יש לסלק את התביעה על הסף בשל התיישנותה.

רקע עובדתי

המכרז נושא הליך זה, פורסם ביום 05.04.06. התובעת זכתה במכרז ביום 05.07.06 ולטענתה, במהלך חודש יולי 2006, במקרה ועקב התפרצות מי ביוב במגרש, התגלה קיומם של קווי התשתית. התובעת ביררה את הסוגיה וביום 9.8.06 קיבלה מכתב עם פירוט של המצב, לרבות הערכה כי לא ניתן יהיה להתחיל בבניית המבנה על קווי התשתית. בעקבות הגילוי והבנת התובעת כי לא תוכל להתחיל בבנייה, החלה התובעת לפעול להעתקת קווי התשתית מן המגרש. במסגרת בירור שערכה, התברר לתובעת כי ניתן להעתיק את קו הביוב לשטח ציבורי (כפי שאכן נעשה), אולם לא ניתן להעתיק את קו הניקוז, נוכח היותו קו ראשי שהעתקתו כרוכה בהשקעה כספית עצומה וזמן רב.

לטענת התובעת, הנתבעת 2 (להלן: "משרד השיכון"), יצא במכרז להעתקת קו הביוב ובסופו של יום הועתק קו הביוב מן המגרש במהלך שנת 2009. התובעת נדרשה להשתתף בעלות ההעתקה, בסכום של 24,000 ₪. לטענת התובעת נבע הדבר מסיום התקציב של משרד השיכון לצורך ביצוע ההעתקה ועל מנת להימנע מעיכוב נוסף בביצוע העבודה.

אשר לקו הניקוז, לטענת התובעת, על מנת לבנות למרות קיומו במגרש, נאלצה לבצע הליך מואץ של שינוי תב"ע נקודתי וכן טענה כי עבודות הביסוס והבנייה הפכו ליקרות יותר ומסובכות יותר, אם כי התובעת לא תבעה בגין עלויות נוספות אלה. התב"ע הנקודתית אושרה ביום 5.12.07, אולם היתר בנייה קיבלה התובעת רק לאחר שמשרד השיכון סיים את עבודות העתקת קו הביוב, וזאת ביום 8.6.09. הבנייה הושלמה באפריל 2010 וביום 22.06.10 נתקבל טופס 4 למבנה.

טענות הצדדים

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות, כטענה מקדמית, כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות וזאת מאחר וכפי שעולה מן העובדות המתוארות בכתב התביעה, היה על התובעת לדעת על עילת התביעה ביום 05.04.06, מועד פרסום המכרז והיא ידעה עליה לכל המאוחר ביום 09.08.06, היום בו נודע לה על קיומם של קווי התשתית. לשיטת הנתבעות, גם אם נוצרה עילת התביעה ביום 09.08.06, הרי שתקופת ההתיישנות חלפה.

התובעת בתגובתה טענה כי עוד בטרם זכתה במכרז, חתמה על זיכרון דברים עם מחסני השוק בע"מ (להלן: "השוכרת"), על פיו, אם תזכה במכרז, תבנה במקום סופרמרקט עבור השוכרת בהתאם למפרט של השוכרת אשר תשכור אותו בדמי שכירות שסוכמו. לטענת התובעת, חל בענייננו, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ( להלן: "הפקודה"), מאחר שהנזק שנגרם התגבש רק עם קבלת טופס 4 על ידי התובעת, ביום 22.6.10 ועל כן לא חלה התיישנות בענייננו. עוד טוענת התובעת כי אף העילה החוזית בגינה היא תובעת לא התיישנה, שכן עילה זו נוצרה ביום התגבשות הנזק. על כן "כוח התביעה" התגבש בידיה רק עם מתן טופס 4 ועל כן יש לדחות טענת הסף של הנתבעות.

הנתבעות בתשובתן טוענות כי מדובר בתביעה נזיקית, שכן כך הוגדרה על ידי התובעת והסעד שנתבקש בה הוא של פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת. לטענת הנתבעות במקרה זה יש לומר כי עילת התביעה התגלתה לתובעת לכל המאוחר ביום 9.8.06 ועל כן חלפו למעלה משבע שנים ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה. אבחן אם כן טענות הצדדים בעניין זה.