פס"ד בתביעה בעניין כתבי אופציה ויישום כלל שיקול הדעת העסקי

1.עניינה של התביעה בכתבי אופציה שהונפקו על-ידי הנתבעת 1 (להלן: "החברה").

בחודש יוני 2013 מוזגה לחברה חברה אחרת בשם דרמיפסור בע"מ (להלן: "דרמיפסור"), חברה שהיתה באותה עת שלד בורסאי ריק מתוכן. בהמשך, ביום 20.11.2013, פרסמה החברה תשקיף להנפקת כתבי אופציה (סדרה 2). מחיר כל אופציה בהנפקה עמד על 0.0225 ₪ והחברה דיווחה כי השווי הכלכלי הוא 0.04 ₪ לכל אופציה. החברה הנפיקה 34,500,000 כתבי אופציה תמורת סך כולל של 776,000 ₪ שהחברה גייסה מהציבור. כתבי האופציה הקנו למחזיקיהם זכות לרכוש מניות בחברה תמורת סכום של 20 אג' למשך תקופה של כ-3 חודשים (עד יום 2.3.2014). לטענת התובע היה מחיר המניה ביום ההנפקה 20-24 אג' למניה.

התובע רכש כתבי אופציה שהחברה הנפיקה, וזאת הן בהנפקה עצמה והן במהלך המסחר בבורסה לאחר מכן. לגישתו, הוא עשה כן על סמך דיווחי החברה לציבור, דיווחים שהוא טוען שהיו מטעים. התובע התייחס בכתב התביעה בהקשר זה לשני נושאים – לגישתו, החברה לא דיווחה לציבור אודות הסיכון שמי שהיה מנכ"ל החברה – מר אורי אקרמן (להלן: "אקרמן"), יתפטר מתפקידו ויותיר את החברה ללא כוח-אדם. עוד הוא ציין כי החברה התרשלה בהארכת כתבי האופציה, כאשר, כך נטען, אף התרשלות זו גרמה לו לנזק.

2.התובע המשיך ופירט את מהלך העניינים הרלוונטי - ביום 24.12.2013 דיווחה החברה כי באסיפת בעלי מניות מיום 23.12.2013, לא אושרה מדיניות התגמול לנושאי המשרה בה לרבות המנכ"ל, ולא אושרו ביטוח ושיפוי נושאי משרה בחברה. ביום 29.12.2013 הודיעה החברה כי מר אקרמן חדל לשמש מנכ"ל בחברה. ביום 13.2.2014 מונתה מנכ"לית חדשה לחברה – הגב' נועה שלח.

ביום 2.3.2014 פקעו כתבי האופציה של החברה כשהן "מחוץ לכסף". זאת לאחר שבית-המשפט דחה את בקשת החברה להארכת תקופת הפקיעה של האופציות עד ליום 30.4.2014, וזאת בהחלטתו של בית-המשפט (כב' השופט ברנר) מיום 26.2.2014.

3.הנתבעת 2 (להלן: "קפיטל") היא חברה ציבורית השולטת בחברה. כעולה מכתב התביעה, מר יוסי תמר ומר שי ליאור, (שהם הנתבעים 3 ו-4 והם יכונו להלן: "תמר" ו"ליאור") הם נושאי משרה בקפיטל שכיהנו כמנכ"לים משותפים של קפיטל. כעולה מכתב התביעה, הנתבעים 5-10 (שיכונו להלן: "הדירקטורים") כיהנו בתקופה הרלוונטית זו כדירקטורים בחברה.

טענות התובע בסיכומים

טענות כלליות ביחס למערך הקשרים והאינטרסים בחברה

4.התובע טען כי השליטה האפקטיבית בחברה היא שליטה של מספר גורמים שפעלו בשיתוף פעולה זה עם זה: מר דרור עצמון (להלן: "עצמון"), וכן ה"ה תמר וליאור. התובע התייחס לקשרים המסועפים של מר עצמון - שהיה בעל ענין בחברה בתקופה הרלוונטית - עם הקבוצה. לטענתו, קפיטל, תמר וליאור מפעילים השפעה על חברות לא רק באמצעות שליטה פורמאלית אלא גם דרך קשרים עסקיים מסועפים עם נושאי משרה ובעלי ענין בחברות. הוא פירט בסיכומיו שורה של קשרים עסקיים בין קפיטל, ליאור ותמר או מי מהם לבין יו"ר החברה, מר ישראל (להלן: "ישראל"); מר שיר רויכמן שהיה בעל ענין בקפיטל (להלן: "רויכמן"); מר הדן אורנשטיין (נתבע 7, שהיה דירקטור בחברה); חברות שונות בשליטתם של ליאור ותמר וגורמים נוספים.

התובע ציין כי ביום 16.5.2013 (מספר ימים לפני ההודעה על מיזוג החברה עם דרמיפסור), אישר דירקטוריון דרמיפסור מיליוני אופציות באופן אישי לה"ה תמר, ליאור, ישראל ולמר אבי קצב (להלן: "קצב"), שהיה סמנכ"ל הכספים של קפיטל. לטענת התובע, עובדה זו מעידה על כך כי תמר וליאור פעלו שלא במסגרת תפקידם כמנכ"לים משותפים בקפיטל (שאילו זה היה המצב היתה קפיטל עצמה זכאית לכתבי האופציה). התובע אף ציין בסיכומים כי רויכמן ואדם נוסף בשם יהודה כהנה אישרו במסגרת אסיפת בעלי המניות של קפיטל את תנאי השכר של ליאור ותמר.