ת"א
בית משפט השלום ירושלים
|
33243-05-13
13/11/2014
|
בפני השופטת:
תמר בר-אשר צבן
|
| - נגד - |
התובעת:
סלקום ישראל בע"מ
|
הנתבעים:
1. אליאס רושרוש
2. דני השקעות בע"מ
|
| פסק דין |
עניינו של פסק-דין זה בשתי בקשות ובהשלכת תוצאת ההחלטה בכל אחת משתי הבקשות על שלוש התביעות שבכותרת.
שתי הבקשות הנדונות הן אלו: האחת, בקשתם של אליאס רושרוש ודני השקעות בע"מ (להלן יכונו שניהם – רושרוש) לאיחוד שלוש התובענות שבכותרת (למען הנוחות, התביעות תכוננה כלהלן: ת"א 33243-05-13 – תביעת סלקום; תא"ק 48431-05-13 – תביעת רושרוש; ת"א 17593-08-13 – תביעת פלאפון). השנייה, בקשתן של סלקום ישראל בע"מ (להלן – סלקום) ושל פלאפון תקשורת בע"מ (להלן – פלאפון) לסילוקה על הסף של תביעת רושרוש.
א.רקע ועיקרי העובדות הרלוונטיות
2.פלאפון וסלקום וכן פרטנר תקשורת בע"מ (להלן – פרטנר וכן חברות התקשורת, בהתאמה) הציבו מתקני תקשורת בחלקה 4 בגוש 30933, המצויה ביער גילה בירושלים (להלן – המקרקעין). הצבת מתקני התקשורת נעשתה בהתאם להסכמים שנכרתו בין כל אחת מחברות התקשורת לבין סעיד דרוויש, שלימים העביר את זכויות השימוש במקרקעין לחברת שירין עסקי נדל"ן בע"מ ולבתו, נסרין דרוויש (ההסכם בין סעיד דרוויש לבין פלאפון נחתם בשנת 1999, ההסכם עם סלקום נחתם בשנת 2001 ומאוחר יותר נחתם גם ההסכם עם פרטנר).
לימים הוגשו אל בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים כתבי אישום נגד חברות התקשורת בשל הצבת מתקני התקשורת מבלי שניתנו היתרי בניה להצבתם. כפי שעולה מכתבי טענות הצדדים, חברות התקשורת הורשעו וניתנו צווי הריסה להריסת מתקני התקשורת, אשר מועד ביצועם נדחה מעת לעת וזאת כדי לאפשר להן לפעול לקבלת היתרי בניה מתאימים (יוער, כי חרף העובדה שבשלוש התביעות הגישו הצדדים עשרות מסמכים, לא נמצאו ביניהם המסמכים המתייחסים להליכים אלו. גם רושרוש, שבכל כתבי הטענות טען שצירף מסמכים אלו כ"נספח ד3", בפועל נמנע מצירוף המסמכים. כך או כך, הדבר אינו שנוי במחלוקת).
חברות התקשורת, שפעלו לקידום הוצאת היתרי בניה למתקני התקשורת, נתקלו בהתנגדותו של רושרוש, שטען כי הוא בעל זכויות בעלות במקרקעין שעליהם הוצבו מתקני התקשורת.
במקביל, הגיש רושרוש תביעה אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א 9484/07), שבה עתר לסעד הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של 3/8 חלקים בשטח נרחב של מקרקעין (כפי שעוד יובהר בהמשך הדברים), הכולל גם את חלקה 4 שבה הוצבו מתקני התקשורת. תביעה זו הוגשה נגד סעיד דרוויש ועוד שישה מבני משפחתו ובהן גם נסרין דרוויש, נגד חברת שירין עסקי נדל"ן בע"מ (בני משפחת דרוויש הנתבעים וחברת שירין יכונו כולם להלן – דרוויש) וכן נגד שלוש חברות התקשורת.
בהתאם להסכמים שנחתמו בין פלאפון לבין רושרוש ובין סלקום לבין רושרוש, ביום 18.11.2009 ניתן פסק-דין חלקי הדוחה את התביעה נגד פלאפון ונגד סלקום. באשר לשאר הנתבעים, ניתן פסק-דין ביום 27.1.2011 שבו קבע בית המשפט (כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי), כי רושרוש לא הוכיח שהוא בעל זכויות בעלות בכל המקרקעין שעניינם נדון באותה תביעה, לרבות חלקה 4 (להלן בהתאמה – התביעה בבית המשפט המחוזי וכן פסק הדין של בית המשפט המחוזי).
על פסק-דין זה הגיש רושרוש ערעור אל בית המשפט העליון (ע"א 2163/11), שנדון ביום 7.1.2013. בדיון זה הגיעו הצדדים להסכמה, שאושרה בפסק-דינו של בית המשפט העליון (כבוד השופטים ס' ג'ובראן, י' דנציגר ונ' סולגברג), אשר בכל הנוגע למקרקעין הנדונים, משמעותה היא שהערעור נדחה (להלן – פסק הדין בבית המשפט העליון).