ת"א 32670-12-14 אבישלום נ' סגל

1.תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב – אופנוע שהיה נהוג על ידי התובע ורכב פרטי (להלן: "הרכב") שהיה בבעלות נתבעת 2 ונהוג על ידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע") – בתאונה שארעה ביום 17.04.14 בכביש החוף לכיוון צפון, ליד שמורת נחל אלכסנדר (להלן: "השמורה"). כל אחד מהצדדים טען לאחריותו של הנהג השני להתרחשות התאונה.

2.מטעם התובע העיד נהג אופנוע שנסע בעקבותיו ומטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו ואביו שנסע ברכב שלו לאחר רכבו של הנתבע. התובע עצמו לא ידע לומר דבר אודות התאונה שכן בשל פגיעתו הקשה בתאונה הוא לא זכר ממנה דבר.

3.למעשה, לא הייתה מחלוקת של ממש באשר לנסיבות התאונה. בנתיב נסיעת הרכב נוצר פקק תנועה והתובע, על מנת לעקוף את הפקק, ירד לשול הדרך הימני ונסע עליו. בשלב מסוים, הנתבע פנה ימינה לשמורה כשהוא חוצה את הקו הצהוב המסמן את שול הדרך. או אז, ארעה התאונה כשהאופנוע פגע בדלת הימנית קדמית של הרכב והועף לעבר עמוד חשמל שעמד בסמוך. המחלוקת העובדתית היחידה נגעה למהירות נסיעת התובע. העד מטעם התובע, שכאמור נסע באופנוע מאחורי התובע, טען כי מהירות הנסיעה שלו ושל התובע הייתה כ-30-20 קמ"ש. מנגד, אביו של הנתבע שכאמור, נסע מאחורי הנתבע, טען כי פתאום עבר מימינו אופנוע במהירות מאוד גבוהה ולאחר מכן הוא שמע "בום חזק", אך לא ראה את פגיעת האופנוע ברכב של בנו.

4.בנוסף לאמור, הצדדים היו חלוקים בשאלת זכותו של האופנוע לנסוע על שול הדרך ועל זכותו של הנתבע לפנות לשמורה על גבי הפס הצהוב המסמן את שול הדרך. כפועל יוצא משאלות אלו, נחלקו הצדדים באשר לאחריות שיש לייחס לכל אחד מהנהגים להתרחשות התאונה.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת טיעוניהם, אני סבור כי יש לייחס את החלק הארי של האחריות לתאונה לתובע, נהג האופנוע.

6.לא יכולה להיות מחלוקת כי חל איסור על כלי רכב, בכלל זה אופנועים, לנסוע בשול הדרך. תקנה 33 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") קובעת כי במקום שיש כביש לא ייסע נוהג רכב אלא בכביש. ב"כ התובע טען כי גם אם הדבר אסור, דבר ידוע הוא כי המשטרה אינה אוכפת איסור זה על נהגי אופנועים הנוסעים בשול הדרך כדי לעקוף פקק תנועה. ואולם, לא זו בלבד שעניין זה לא הוכח, אלא שגם אם יש ממש בדבר, אין בכך כדי להסיר את האחריות מהתובע באופן משמעותי. אדרבה, ברי כי גם אם קיימת הסכמה של המשטרה שלא לאכוף את איסור הנסיעה בשוליים על אופנועים, אזי אופנוע הנוסע בשול חב בחובת זהירות מוגברת, דווקא נוכח העובדה כי כלי הרכב הנוסעים בכביש אינם מודעים בהכרח ל"נוהל" זה המאפשר נסיעה בשוליים. זאת ועוד. במקרה זה, יש מקום לייחס אחריות רבה יותר לתובע, שכן התמונות שהוגשו (נ/1) מלמדות בעליל כי במקום בו ארעה התאונה יש מעבר מהכביש הראשי אל תוך השמורה, דבר שחייב מתן תשומת לב מיוחדת מצד התובע לכלי רכב שביקשו לחצות את שול הדרך אל תוך השמורה. לא זו בלבד, אלא שבסמוך לכניסה לשמורה יש שלט אזהרה בו צוין במפורש "זהירות! רכבים מאיטים בימין". שלט זה היה צריך להביא את נהג האופנוע שנסע בשוליים לזהירות גדולה יותר. באשר למהירות בה נסע התובע, אני סבור כי ככל שיש להעדיף מי מהעדויות בעניין זה, הרי שאני מבקר את עדותו של נהג האופנוע שנהג מאחורי התובע על פני עדותו של אבי הנתבע שלמעשה כל שידע לומר הוא שהאופנוע עבר מימינו במהירות מאוד גבוהה אך לפי עדותו שלו הוא לא ראה את התאונה עצמה שארעה בחלוף שנייה אחת, שכן הוא נסע מרחק רכב אחד מאחורי בנו.

7.מאידך, אין מקום לקבל את הטענה כי הנתבע פנה לתוך השמורה בניגוד לדין. התקנות אינן אוסרות ירידה לשול הדרך לצורך כניסה לשטח שנמצא מצדו השני של השול. אדרבה, תקנה 38 לתקנות שכותרתה "מעבר על פני מדרכה או שולי הדרך" קובעת בסעיף קטן א' כי "לא ינהג אדם רכב ... על פני מדרכה, שביל או נתיב שיועד וסומן לסוג מסויים של רכב... אלא לשם חצייתם כדי להיכנס לחצרים או לצאת מהם". במקרה זה ניתן גם לראות בתמונות שהוגשו (נ/1) כי מדובר בכניסה מוסדרת לשמורה. מעקה הבטיחות שלצד הדרך מסתיים לקראת הכניסה לשמורה והוא ממשיך רק לאחריה. כאמור, ישנו שלט המזהיר מפני רכבים המאטים בימין לתוך הכניסה לשמורה, ואף ישנו שלט מאיר עיניים המלמד על הכניסה לשמורה.

8.עם זאת, חזון נפרץ הוא כי נהגי אופנוע, ולא פעם גם מכוניות, נוהגות בשול הדרך. הנתבע בעצמו ציין במפורש בעדותו כי הוא היה מודע לכך שנהגי אופנועים נוהגים לנסוע על שול הדרך. בנסיבות אלו מצופה היה ממנו כי ייתן דעתו בטרם יפנה לתוך השמורה לאפשרות כי נהגי אופנוע נוסעים על השול אותו הוא מבקש לחצות. חרף עדותו של הנתבע כי הביט במראה הימנית בטרם פנה, יש רגליים של ממש לסברה כי הוא לא עשה כן, שכן לו הביט במראה, בוודאי היה מבחין, לכל הפחות, באחד מהאופנועים שנסעו על השול, גם אם אחד מהם היה ב"שטח מת" שלו. התמונות אינן מלמדות על עיקול סמוך בדרך לפני הפנייה שלא איפשר לראות את הנוסעים בשול.