גולן ואח' נ' קוניאל ואח'

לפני בקשה להורות על גביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ("וידאו קונפרנס"). יצוין כבר עתה, כי הבקשה הוגשה תחת הכותרת "בקשה לגביית עדות בחוץ לארץ", אך בהמשך הציע התובע לגבות את העדות באמצעות היוועדות חזותית, ובכך לחסוך בפרוצדורה מורכבת ויקרה.

רקע – כללי

1.בכתב התביעה נטען כי התובע 1 (להלן: "גולן"), באמצעות התובעת 2 שבשליטתו ובניהולו (להלן: "אשדוד סחר", המוחזקת ע"י חברת אחזקות שאף היא בבעלותו – ניאור אחזקות (1984) בע"מ, להלן: "ניאור"), פעל מאז אמצע שנות השמונים בשיתוף פעולה עם הנתבעת 3 – חברה איטלקית לייצור רעפי חרס (להלן: "קוניאל") לייבוא רעפים לישראל. לטענת גולן, בשלהי שנות ה-90 התקשרו אשדוד סחר וקוניאל להקמת חברה בפורטוגל (להלן: "סולפג'ו"), כדי שבאמצעותה תתבצע העברת הרעפים מהיצרן האיטלקי ליבואן הישראלי (ככל הנראה משיקולי מס). מי שניהל את ענייני סולפג'ו הוא הנתבע 2 (להלן: "מונג'לו").

2.על פי כתב התביעה, בסביבות שנת 2001 ובעקבות חילופי גברי בהנהלת קוניאל, שבמסגרתם מונה כמנהלה הנתבע 1 (להלן: "מריו"), חלה הרעה במערכת היחסים מול גולן. מוקד הסכסוך היה טענות הדדיות הקשורות בפעילות מפעל לייצור רעפי חרס שהקימו ניאור וקוניאל בירוחם, עניין שנדון והוכרע בהליך אחר (ה"פ 1583/04 ו-ה"פ 204/05).

3.התביעה דנן היא לתשלום חלקם של התובעים ברווחים שהניבה לטענתם סולפג'ו בשנת 2001 – תשלום שנטען כי נמנע בזמנו על ידי מונג'לו בהוראת מריו. על פי הנטען, במהלך שנות הפעילות המשותפת בסולפג'ו, מי שהיה מכין רישום של חלוקת הרווחים היה מנהל מסחרי בקוניאל בשם סרג'יו פסקוולאטו (Sergio Pasqualato, להלן: "פסקואלטו") ולאחר אישורו על ידי גולן היה מועבר חלקו של גולן מסולפג'ו לחשבון בנק בשוויץ של גולן. ואולם, במהלך שנת 2002 ובעקבות הסכסוך בעניין המפעל בירוחם, לא בוצעה העברת הכספים לגולן עבור רווחי שנת 2001, וזאת על אף שפסקוולאטו כבר העביר לגולן את רישומיו בעניין חלוקת הרווחים עבור שנה זו (לכתב התביעה צורף מסמך שנטען שהוא רישום חלוקת הרווחים לשנת 2001 שנערך ע"י פסקוולאטו). התובעים מציינים, כי בזמן אמת לא הזדרזו לדרוש את התשלום, שכן באותה עת טרם הוסדרו ענייני המס בהקשר רווחים אלה. עוד מציינים התובעים, כי למיטב ידיעתם חברת סולפג'ו נסגרה זה מכבר.

4.עם הגשת התביעה, הגישו הנתבעים בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות – בקשה שהתקבלה בהחלטתי מיום 6.11.2013. התובעים ערערו על החלטה זו וביום 19.2.2015 הורה בית המשפט המחוזי על השבת התיק לפניי בקבעו כי המקום לבירור ראייתי של טענות הצדדים, לרבות בעניין ההתיישנות, הוא בשלב ההוכחות ולא בשלב הסף.

5.הנתבעים הגישו כתב הגנה. בראש ובראשונה, שבו וטענו כי התביעה התיישנה, והדגישו כי שאלה זו עודנה נתונה לבירור. לגופו של עניין הנתבעים מכחישים את הטענות בנוגע להסכם השתתפות ברווחים כלשהם, טוענים כי אין בידיהם כל מידע בעניין ומדגישים כי לא הוגש כל תיעוד התומך בטענות אלה. אשר לחברת סולפג'ו נטען, כי במשך השנים גולן הפעיל לחצים על קוניאל על מנת שתמכור לו את רעפיה בדרך עקיפה באמצעות חברות הממוקמות במקלטי מס. כך, קוניאל מכרה רעפים לסולפג'ו, וזו מכרה אותם לאשדוד סחר – אך לטענת הנתבעים הם לא היו מעורבים בקשר שבין סולפג'ו לתובעים ואינם יודעים פרטים על מהותו. מונג'לו בפרט טוען כי מעולם לא ניהל את סולפג'ו, לא שלט בה או בכספיה ולא פעל כנאמן של מי מהתובעים, בעניין סולפג'יו או בכלל.

6.הנתבעים הקדישו בכתב ההגנה פרק נפרד לפסקוולאטו. לטענתם, המסמך שצורף לכתב התביעה אינו חתום, נעדר כל פרטי זיהוי ובוודאי שאינו מסמך של קוניאל. בנוסף, לא מצוין כי הסכום הנקוב בו "מגיע לגולן", ושמו אינו מוזכר כלל במסמך. אשר לפסקוולאטו עצמו, נטען כי אמנם עבד בקוניאל שנים רבות, אך מעולם לא ניתנה לו זכות חתימה בשמה, ולמעשה עבודתו הופסקה בשנת 2001 לנוכח חוסר האמון בו. כן נטען, כי פסקוולאטו הוא ידיד קרוב של גולן ואף הגיש תצהיר בתמיכה לתביעה קודמת של גולן נגד קוניאל, והנתבעים מעריכים כי חבר לגולן במטרה לפגוע במעסיקו הקודם לאחר פיטוריו.

הבקשה

7.ביום 8.6.2016 הגישו התובעים "בקשה לגביית עדות בחוץ לארץ" (להלן: "הבקשה"). העדות שגבייתה מבוקשת בבקשה היא מפי פסקוולאטו, והתובעים עומדים על חשיבותה בהליך בשל כך שיחסי הצדדים בנושא התביעה לא נקבעו בהסכם בכתב, והמסמך שערך פסקוולאטו הוא הכתב המתעד היחידי בעניין. לטענת התובעים, בעדותו המבוקשת יוכל פסקוולאטו לאשר את הרקע להקמת סולפג'ו, את ההסכם בעל פה שנערך עם גולן ואת שאר העובדות הנטענות לגביו בתביעה. בבקשה נטען, כי פסקוולאטו הדגיש בפני גולן, בשיחות טלפוניות רבות, כי מריו איים עליו פן יעיד בהליך, שכן עדותו תביא להפללת קוניאל ומריו בשימוש ב"כסף שחור", ולכן אם יעיד ירדוף אותו מריו ויביא לנקיטת הליכים פליליים נגדו. גולן צירף תצהיר לבקשה בו הבהיר כי ניסה להיפגש עם פסקוולאטו, ללא הועיל, וצירף לתצהיר תכתובות דוא"ל שנטען כי אלה מתעדות את האיומים של מריו ואת חששו של פסקוולאטו (להלן: "הודעות הדוא"ל").