אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ת"א 31965-03-13 שחר ואח' נ' מושב ברק ואח'

ת"א 31965-03-13 שחר ואח' נ' מושב ברק ואח'

תאריך פרסום : 05/11/2015 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי נצרת
31965-03-13
29/10/2015
בפני השופט הבכיר:
זיאד הווארי

- נגד -
התובעים:
1. איילת דהן - שחר
2. טל שחר

עו"ד אלי קדמי
הנתבע:
מושב ברק
עו"ד אילן מירון ואח'
פסק דין
 

 

1.בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי ואכיפת הסכם מקרקעין, על פיה עתרו התובעים להצהיר כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות של מגרש בגודל של 500 מ"ר כל אחד, וזאת בתוך הקו הכחול של מושב ברק בתכנית מס' 10508/ג' בגוש 20770 חלק מחלקות 36, 72, 71, 70, וכן בחלקות 26, 58, 64, כל זאת בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19/01/08.

 

2.רקע עובדתי והעובדות שאינן שנויות במחלוקת:

 

א.התובעים הינם אחים, יורשיו של המנוח שחר אדמונד ז"ל (להלן: "המנוח"), שנפל במילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל.

ב.הנתבע מס' 1 (להלן: "המושב"), הינו מושב בעמק יזרעאל.

ג.רשות מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), מנהל את אדמות המדינה מטעם מדינת ישראל, לרבות המקרקעין נשוא התובענה. המנהל מקצה קרקעות שבניהולו לתושבים לאחר קבלת המלצות האגודות, בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל והנחיות ההנהלה.

ד.המנוח ניהל משא ומתן עם המנהל לרכישת משק 26 אצל המושב טרם נפילתו בשנת 1982. בתיקי המנהל נרשם המנוח כבעל הנחלה, אך ככל הנראה, לאור התצהירים שהומצאו ועמדת הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") שהינה צד להסכם המשבצת, לא בוצעה העסקה, ואילו הנחלה הוקצתה ליורשי המנוח יוסף עטר ז"ל.

ה.על הרישומים בתיקי הסוכנות, לא התבקשה ולא התקבלה כל בקשה להעברת הזכויות במשק 26 במושב על שם המנוח או מי מטעמו. ברשות הסוכנות תצהיר עו"ד נילי הרפז שטיפלה במשא ומתן שנערך בזמנו בין דינה אסייג ז"ל לבין המנוח, על פיהם לא מומשה עסקה למכירת המשק ולא שולמה כל תמורה על ידי המנוח בגין המשק.

 

ו.ביום 13/01/08 נחתם הסכם בין התובעים למושב, לפיו סוכם כי התובעים יהיו זכאים לקבל מהמושב שני מגרשים בגודל של 500 מ"ר במסגרת ההרחבה שעתידה להתבצע בישוב (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם נקבע עוד, כי המגרשים יוקצו בתוך 5 שנים מיום חתימתו, ובאם לא תבוצע ההרחבה עד למועד זה, יוקצו לנתבעים שני מגרשים בהרחבה הנמצאת בתוך "הקו הכחול" של המושב (ראו נספח א' לכתב התביעה).

 

ז.לאחר שעברו 5 שנים מיום חתימת ההסכם, טרם קיבלו התובעים מגרשים כלשהם מהמושב. לאחר דין ודברים בין הצדדים, אשר לא צלח, הגישו התובעים את התביעה שלפניי.

 

טענות הצדדים בתמצית:

3.בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים, כי חרף העובדה שחלפו חמש שנים מיום חתימת ההסכם, לא הוקצה להם כל מגרש, לא בהרחבה ולא בתוך הקו הכחול. לטענתם, הם פנו מספר פעמים למושב, אולם פניותיהם לא נענו ומכאן התביעה לאכיפת ולהצהרה על זכאותם להירשם כבעלי הזכויות של מגרש בגודל 500 מ"ר כל אחד, כל זאת כמפורט בתביעה.

 

4.המושב בהגנתו הכחיש את טענות התובעים וטען בתמצית, כי התובעים מבקשים להירשם כבעלי זכויות בחלקות נשוא תוכנית מס' ג'/10508 אשר כלל לא הוזכרה בהסכם מיום 19/01/08. טען עוד, כי בהסכם שנחתם עם התובעים, כלל לא זוהו המקרקעין המבוקשים, וכי ההרחבה נשוא ההסכם הנ"ל היא הרחבה מכוח תכנית ג'/13843 שהינה תכנית מאושרת במסגרתה קיימים כ- 120 מגרשים בשטח של 500 מ"ר כל מגרש, ואילו תכנית ג'/10508, מכוחה מבקשים התובעים להיבנות במסגרת התביעה, עוסקת בחמישה מגרשים בגודל של 800 מ"ר כל אחד, כאשר בהסכם שנחתם עם התובעים כלל לא הייתה כוונה להחילו על תכנית זו. המושב טען, כי החתימה על ההסכם עם התובעים הייתה לפנים משורת הדין, וכי החלופה השניה נשוא ההסכם המוזכר בסעיף 3(ד) להסכם, נכתבה נוכח תפיסת עולם האומרת כי באם תתעכב האפשרות לעשות שימוש במגרשים בהרחבה, ניתן לעשות במגרשים בתוך תחום הקו הכחול שימוש מהיר יותר, אולם בפועל התברר כי מאחר ויש מספר רב של פעולות לביצוע עד שניתן יהיה לעשות בהם שימוש, הרי שפרק הזמן עד לשיווק המגרשים בתחום הקו הכחול, יעלה על פרק הזמן עד לשיווק המגרשים נשוא ההרחבה.

 

5.במהלך ישיבות קדם המשפט שהתנהלו בתיק, ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים, על פיו נמחקה התביעה כנגד הנתבע 2 (ראה פסק הדין מהישיבה ביום 09/07/14), על כן נותרה התביעה בין התובעים למושב.

 

דיון והכרעה:

 

6.התביעה שלפנינו נשענת על ההסכם אשר נחתם בין התובעים לבין המושב ביום 18/01/08, על פיו סוכם כי התובעים יהיו רשאים לקבל מהמושב שני מגרשים בגודל של 500 מ"ר כל אחד, וזאת בהרחבה שעתידה הייתה להתבצע בו.

הסעיף המהותי בהסכם אשר עליו נתגלע הסכסוך הינו סעיף 3 להסכם. בשל חשיבותו לצורך ההכרעה בתיק, להלן אצטט אותו במלואו:

"א. הפיצוי

האגודה תעמיד לרשות כל אחד מהיורשים מגרש אחד (בגודל של כ- 500 מ"ר כ"א) בהרחבה שתבוצע על ידה ביישוב ברק.

מובהר בזאת, כי במידה וביצוע ההרחבה יעשה בשלבים, ברק תקצה ליורשים את שני המגרשים מתוך שלב א' של הפרויקט (כפי שיוגדר בתוכנית ההרחבה).

ב. המגרשים יהיו מפותחים, למעט תשלום בגין היטלי ביוב, ואגרות בניה, אותם ישלמו היורשים ישירות למועצה, וכן למעט התשלום בגין חכירת המגרשים, אותו ישלמו היורשים ישירות לממ"י.

ג. מיקום המגרשים יבחר על ידי היורשים, מבין המגרשים 20 – 30, ובכפוף לאמור בסעיף 3(א) לעיל.

ד. במידה ובתוך 5 שנים מיום החתימה על הסכם זה ומסיבה ככל שתהיה, הרחבת ברק לא תצא לפועל (המדובר על הרחבה של 120 יח' דיור בגוש הידוע כחלקות ב'), ברק מתחייבת להקצות לכל אחד מהיורשים מגרש אחד של כ- 500 מ"ר בהרחבה המתוכננת להתבצע בתוך הקו הכחול של ברק, ובכפוף לאמור בסעיף 3(א) לעיל".

 

למען השלמת התמונה, ראוי לצטט עוד שני סעיפים בהסכם שיש להם רלוונטיות לצורך הכרעה בתיק והם סעיפים 6 ו- 8.

סעיף 6 כותרתו ויתור על טענות קובע:

ויתור על טענות

"היורשים מצהירים בזאת כי גם טרם קבלת הזכויות במגרשים הנ"ללא היו להם כל תביעות (שזכותם לא התיישנה) כלפי האגודה, אך הם חוזרים ומדגישים כי עם קבלת הזכויות בשני המגרשים כמפורט בהסכם זהאין להם טענות ו/או תביעות ו/או דרישות כלשהן כלפי האגודה ו/או כלפי צד ג' כלשהו."

 

סעיף 8 קובע:

"בחוזה זה, בא לידי ביטוי מלוא אומד דעתם של הצדדים, ולא תהיה כל משמעות לכל זכ"ד ו/או הסכמה ו/או הבנה ו/או מכתב, שהיו אם היו, בכתב ו/או בע"פ בין הצדדים לחוזה זה, עובר לחתימת חוזה זה, כל שינוי, תיקון או תוספת לחוזה זה יעשו בכתב ובחתימת הצדדים".

 

7.המושב בכתב ההגנה המתוקן, העלה טענה מקדמית על פיה יש לדחות את התביעה על הסף מחמת חוסר עילה, מאחר ובהסכם לא זוהו המקרקעין המבוקשים על ידי התובעים בתביעתם. טענה זו דינה להידחות ואלה נימוקיי:

  • על פי סעיף 3(ד) להסכם נקבע, כי ככל והרחבת המושב לא תצא לפועל בתוך 5 שנים, מתחייב המושב להקצות לתובעים מגרשים חלופיים בגודל של כ- 500 מ"ר בתוך הקו הכחול, משמעות הדבר כי מיקום המגרשים החלופיים שנקבעו בהסכם במקום המגרשים בהרחבה זוהו באופן ברור, כאשר נקבע כי הם יהיו בתוך הקו הכחול, אשר נמצא במושב ולא מחוצה לו.

  • מעיון בפרוטוקול הוועד מיום 08/11/07 של המושב שצורף כנספח "ב" לתצהיר של מר רמי אלהרר – יו"ר וועד האגודה של המושב (להלן: "מר רמי") עולה, כי כוונת המושב עת חתימת ההסכם הייתה להקצות לתובעים שני מגרשים בהרחבה המיועדת הגדולה, ובאם הדבר אינו אפשרי, אזי להקצות להם מגרש של בעלי המקצוע שיחולק לשני מגרשים.

    מר רמי בתשובתו לשאלת בית המשפט השיב: "לשאלת ביהמ"ש האם הייתה אלטרנטיבה ולא יקבלו התובעים בהרחבה, אני עונה, האלטרנטיבה הייתה במגרשים של בעלי המקצוע כפי שאמרתי קודם" (עמ' 39 שורות 4 – 5 לפרוט'). הנה מר רמי הודה באופן ברור כי החלופה השניה הינה הקצאת מגרשים של בעלי מקצוע.

    מהאמור עולה, כי המושב הודה כי קיימים מגרשים חלופיים הנמצאים בקו הכחול, דהיינו המקרקעין אכן זוהו, על כן דינה של טענה זו להידחות.

  • למעלה מן הנדרש אציין, כי טענה זו של המושב מקוממת ואף גובלת בחוסר תום לב, הרי אין חולק כי ההסכם נערך על ידי עו"ד מטעם המושב ומטרתו הייתה להבטיח את זכויות התובעים למקרה ולא יקבלו תוך 5 שנים מגרשים בהרחבה הגדולה, אז יקבלו שני מגרשים בקו הכחול בתוך המושב. אף וועד המושב בישיבתו מיום 08/11/07 קבע, כי אכן זו הייתה הכוונה. אם כך פני הדברים, נשאלת השאלה מדוע המושב לא מצא לנכון לפרט בהסכם את פרטי המגרשים אשר אמורים לקבל התובעים בחלופה השניה? העדר אזכור ופירוט מלא של מגרשים אלה, יש לזקוף לרעת המושב, אשר כאמור הוא שניסח את ההסכם. זאת ועוד, הפסיקה כבר קבעה כי על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"), חוזים יש לקיים בתום לב, וכי ניתן להשלים את החסר באמצעות סעיף זה (ראה בהקשר זה את הלכת אפרופים בע"א 4628/93 מדינת ישאל נ. אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום בע"מ (1991) נ. מדינת ישראל. אף בבג"ץ 59/80‏ ‎ ‎שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ‎ ‎נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ''ד לה(1) 828 נקבע:

     

    "משמעותה של החובה לקיים חוזה בתום-לב ובדרך מקובלת הא, כי הצדדים ליחס החוזי חייבים לנהוג זה כלפי זה ביושר, בהגינות ועל-פי המקובל על בעלי חוזה הוגנים. אמת הדבר, אין הצדדים לחוזים מלאכים זה לזה, אך שוב אל להם להיות זאבים זה לזה ("נבל ברשות החוזה" כלשונו של השופט אלון בע"א 148/77 [1], בעמ' 638). על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה זה עם זה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת, תוך נאמנות ומסירות למטרה, שעמדה לנגד עיניהם, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה".

     

    סבור אני כי עת שנחתם ההסכם אשר טרח להבטיח את זכויות שני הצדדים, כאשר מצד אחד נועד להבטיח את זכויות התובעים על פי סעיף 3 דלעיל, ומאידך נועד להבטיח את זכויות המושב בסעיפים 6 ו- 8 להסכם, קיימת הנחה שמדובר במסמך משפטי אשר קובע את זכויות וחובות המשפטיות של כל אחד מהצדדים לו, וכי במקרה של הפרה ניתן לפנות לערכאות לשם אכיפתו. לא מתקבל על הדעת והדבר מנוגד לשכל הישר ולנסיון החיים שהמושב ישכור עו"ד לשם ניסוח הסכם, אשר כלל אינו ניתן לאכיפה.

    נוכח כל האמור, דין טענתו המקדמית של המושב להידחות.

     

    8.לפני שאוסיף לדון בטענות הצדדים, ראוי להכריע בשתי סוגיות שעלו בהרחבה בסיכומי הצדדים, האחת הרחבת חזית או שינוי חזית, והסוגיה השנייה אשר שלובה ונגזרת מהסוגיה הראשונה הינה מה כוללת עילת התביעה של התובעים ומה הסעד לו עתרו בתביעתם המתוקנת.?

    בסעיף 10 לתביעתם המתוקנת, עתרו התובעים: "לאכוף את ההסכם ולהצהיר כי התובעים זכאים להירשם כבעלי הזכויות של מגרש בגודל 500 מ' כל אחד (כך במקור ז. הווארי), וזאת בתוך הקו הכחול של מושב ברק בתכנית מס' 10508/ג' בגוש 20770 חלק מחלקות 36, 72, 71, 70 וכן מחלקות 26, 58, 64, וכל זאת בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 19/01/08".

     

    כלומר, בתביעתם המתוקנת ביקשו התובעים לקבל זכויות בתוך הקו הכחול של המושב, מבלי להביע כל העדפה באשר למגרש אותו יקבלו.

    והנה בסעיף 22 לסיכומיהם טענו התובעים לראשונה כי הם מבקשים להעדיף את המגרשים נשוא תוכנית 10508/ג' על פני מגרשי "בעלי המקצוע". בסעיף 23 פירטו את הסיבות העיקריות אשר לשיטתם יש להעדיף את המגרשים נשוא תוכנית 10508/ג'.

    עיינתי באופן מעמיק הן בתביעה המתוקנת והן בתצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, ולא מצאתי כל אזכור לכך כי התובעים עתרו לקבל דווקא את המגרשים נשוא התוכנית 10508/ג'. בסעיף 17 לתצהיר של התובע 2 ובסעיף 19 לתצהירו של שי דהן צויין, כי מגרשים אלו התווספו כאופציה נוספת, אולם לא נאמר בשום אופן כי בתביעה המתוקנת עתרו התובעים לבכר את המגרשים נשוא התוכנית 10508/ג' כאופציה ראשונה.

    סבור אני כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. יודגש כי עדי התובעים לא נחקרו על ידי ב"כ המושב אודות טענה חדשה זו, כך שלמעשה לא הכשיר המושב את הרחבת החזית בחקירתו הנגדית.

    נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בטענות התובעים אשר מנסים במסגרת סיכומיהם לשכנע את בית המשפט, מדוע יש להעדיף את המגרשים נשוא תוכנית ג'/10508 על פני מגרשי בעלי המקצוע, והנני קובע כי כל טענה של התובעים להעדפת המגרשים נשוא תוכנית 10508/ג' על פני מגרשי בעלי המקצוע מהווה הרחבת חזית אסורה.

    כנגד הטענות של הרחבת חזית המופנות כלפי התובעים, העלו התובעים מספר פעמים את הטענה של הרחבת חזית כנגד המושב. בסעיף 21 לכתב הגנתו המתוקן של המושב, טען כי החלופה השניה אליה התכוון בעת חתימת ההסכם, הייתה למגרשים בגוש 20770 חלקות 26, 58, 64 הקרואים מגרשי "בעלי מקצוע". המושב הוסיף וטען בסעיף 22 לכתב הגנתו המתוקן, כי לא התכוון למגרשים הנמצאים בתכנית 10508/ג', וזאת מהטעם כי מגרשים אלו הם בגודל של 800 מ"ר כל אחד, כאשר מדבר על התחייבות המושב להקצות מגרשים בגודל של 500 מ"ר בלבד. אולם, במסגרת התצהירים וחוות דעת המומחית מטעמו, טען המושב לראשונה כי התכנית 10508/ג' אינה יכולה להוות חלופה על פי ההסכם, וזאת בשל חוסר בשטחי ציבור פתוחים ו/או שטחים למבני ציבור במושב עצמו, כאשר בשל האמור המגרשים שבתכנית זו אשר מיועדים למגורים, יועדו לצורך שטחי ציבור. הוסיף טעם נוסף והוא, כי מגרשים אלו קוטעים לשיטתו את הרצף של שטחי הציבור במושב. לטענות אלו לא היה כל זכר בכתב ההגנה המתוקן. התובעים התנגדו בהזדמנות הראשונה, מייד לאחר הגשת התצהירים ובקדם המשפט הראשון שהתקיים ביום 09/03/15, התנגדו במפורש להרחבת ו/או שינוי חזית. אף בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 07/06/15 טענו במפורש כי עצם העובדה שב"כ התובעים חוקר את המומחית מטעם המושב על העניינים שבחוות דעתה אשר מהווים לטענתם הרחבת חזית, אין בכך כדי להוות הסכמה מטעם התובעים להרחבת חזית.

    כידוע, על פי הכלל בדבר איסור הרחבת חזית, אסור לבעל דין להעלות טענות החורגות מגדר המחלוקת, כפי שזו נקבעה בכתבי הטענות של הצדדים, וזאת אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אלא אם כן נתן בעל הדין שכנגד הסכמתו לכך, במפורש או מכללא. על התכלית העומדות בבסיסו של כלל זה פסק בית המשפט העליון:

     

    "בל נשכח, כי שני צדדים להליך האזרחי. הגיונו של הכלל בדבר שינוי החזית נתחם בשאלת הפלוגתות שהעלו הצדדים בתחילת הדיון, ובצורך לשמור על אינטרס הצד שכנגד, שהכין את מסלול טיעונו בהתאם לטענות שהעלה יריבו. עוד עולה החשש ממצב בו בהיעדר הכלל בדבר שינוי חזית, יתגוננו צדדים מפני טענה שכלל לא הועלתה כנגדם, וכך עלול שיוענק לתובע יתרון בלתי הוגן, שייהנה מיצירתיות חברו." (ראו ע"א 1653/08 ליפץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פורסם באתר נבו). 

     

    בענייננו, שוכנעתי כאמור כי הן התובעים והן המושב נהגו בהרחבת חזית אסורה, כפי שפורט לעיל. בהתאם איני רואה כל מקום לדון בטענות אלו.

     

    9.החלופה הראשונהמגרשים בהרחבה הגדולה שתבוצע ע"י המושב:

    בסעיף 3(ד) רישא נקבע: "במידה ובתוך 5 שנים מיום החתימה על הסכם זה ומסיבה ככל שתהיה, הרחבת ברק לא תצא לפועל ...". בטרם דיון בפרשנות ההסכם, ובפרט לסעיף 3 לאותו הסכם, העלה המושב טענות רבות בדבר נסיבות חתימתו של ההסכם. לשיטתו, לתובעים כלל לא היו זכויות, וכי הקצאת המגרשים בהרחבה עבורם הייתה לפנים משורת הדין. בהתאם הוסיף, כי החלופה למגרשי ההרחבה הקבועה בהסכם לא נולדה על מנת ל"העניש" את המושב במידה ולא יעלה בידו להקצות לתובעים את מגרשי ההרחבה, אלא נולדה מתוך תפיסת עולם האומרת כי במידה וההרחבה לא תצא אל הפועל בפרק זמן הגיוני של מספר שנים, ניתן יהיה לעשות שימוש במגרשי בעלי המקצוע שימוש מהיר יותר. המושב דן באריכות ברקע לחתימת ההסכם וביקש לדחות את טענת התובעים בסיכומיהם לפיה על החוזה להיות "מפורש לרעת מנסחו". בשעה שלתובעים לא הגיע דבר וחצי דבר, וכל מה שקיבלו התובעים מכוח ההסכם דנא הוא מבחינתם "מציאה ממש".

    הנני דוחה בתוקף את טענות המושב בכל שאלה המתייחסת לנסיבות ולרקע חתימת ההסכם כפי שפורטו בסיכומיו, וזאת מהטעם הפשוט שהובהר קודם לכן על פיו אף אם הרציונאל מאחורי חתימת ההסכם תומך בטענות המושב, הרי במישור ה"עקרוני" אין להידרש להן, שכן בסופו של דבר הגיעו הצדדים לידי הסכמה הדדית וחתמו על הסכם המחייב, תוך הבנה מלאה והסכמה לאמור בו. בנסיבות אלו, לטעמי יש לתת עדיפות בראש ובראשונה לניסוח ההסכם בהתאם ללשונו.

    לפני שאדרש לחוק ולפסיקה בעניין, ברצוני להדגיש שוב שאין חולק כי הסכם זה נערך על ידי עו"ד מטעם המושב. כפי שהדגשתי קודם הסכם זה בא לתת ביטוי ולהבטיח את זכויות וחובות של כל צד כלפי רעהו, ומכאן נוסח סעיף 3, אשר בסעיפי המשנה שלו צויינו במפורש שתי החלופות האפשריות העלולות לחול על התובעים, ובאיזה נסיבות תחול כל חלופה.

    בסעיף 2(ב) להסכם הודגש, כי זכות התביעה של התובעים כלפי המושב התיישנה, וכי הפיצוי המוענק להם ניתן לפנים משורת הדין. בסעיף 6 לאותו הסכם שוב הודגש כי טרם חתימת ההסכם, לא היו לתובעים כל תביעות כלפי המושב, וכי עם קבלת הזכויות בשני המגרשים, לא תהא להם כל טענה ו/או תביעה כלשהי כלפי המושב. יוצא, כי שני הסעיפים האלה נועדו להבטיח את זכויות המושב, שעם מתן זכויות בשני מגרשים לתובעים, יסתיימו כל חובותיו כלפי התובעים, ולא תהיינה להם בעתיד כל דרישות כלפיו. זאת ועוד, במטרה שלא להמשיך ולבחוש בעבר ובהיסטוריה של הצדדים קבע סעיף 8 להסכם באפון מפורש וברור, שלא משתמע לשתי פנים, כי: "בחוזה זה, בא לידי ביטוי מלוא אומד דעת של הצדדים, ולא תהיה כל משמעות לכל זכ"ד ו/או הסכמה ו/או הבנה ו/או מכתב, שהיו אם היו, בכתב ו/או בעל פה בין הצדדים לחוזה זה, עובר לחתימת חוזה זה, כל שינוי, תיקון או תוספת לחוזה זה, יעשו בכתב ובחתימת הצדדים".

     

    סבור אני, כי סעיף זה קובע ברחל בתך הקטנה ובאופן חד משמעי וברור, כי כל אומד דעת הצדדים באה לידי ביטוי בהסכם, ולפיכך אין להתחשב כלל וכלל בכל מה שקדם להסכם, לרבות ההיסטוריה שקדמה לחתימת ההסכם ואשר פורטה ע"י המושב. בנסיבות אלה, הנני מתעלם מכל המסמכים והטענות אשר קדמו לחתימת ההסכם, לרבות המסמכים אשר צורפו לתצהירו של מר רמי.

    באשר לנוסח ההסכם, אני מקבל את טענות התובעים כי בפנינו הסכם שניסוחו ברור ומובן, ולטעמי יש להחיל את הוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973. סעיף זה תוקן בשנת 2011 ולשונו של סעיף זה לאחר התיקון קובעת: "(א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, אולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ, נדונה התכלית מאחורי תיקון זה:

     

    "בוארה תכלית תיקון סעיף 25(א) לחוק החוזים, והאופן לפיו יש לפעול בפרשנות חוזים לאחר התיקון, וזאת בזיקה להלכה שקדמה לתיקון כקבוע בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ ובדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון ויזום בע"מ (1991) נ' מדינת ישראל, וכך נקבע בפס"ד זה:

    "חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשניתניתנת לסתירהשלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את פשט הלשון, דהיינו: את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב. החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון; וכי למעשהעשויה היא להתפרש בדרכים אחרות מאלה שנראו ברורות בתחילת הדרך הפרשנות... כללו של דבר, גם התכלית האובייקטיבית של התיקון תומכת בפירוש המאמץ את השיטה הפרשנית שנקבעה בעניין אפרופים ועוצבה בעניין מגדלי הירקות, תוך עיגון החזקה הפרשנית בדבר פשט הלשון. רק כך מושג האיזון הראוי בין רצון הצדדים לבין השאיפה לוודאות משפטית... המחוקק, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק המתוקנת, ומן הפרוטוקולים של דיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, לא ביקש לבטל איזון זה, ולבכר את אחד הערכים עלפניהשני; אלא, ביקש הוא, תחת זאת, אך לחדד ולהבהיר, כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות" (ראו בנוסף: דנ"א 1797/12 ליסטר נ' פרידנברג; חיפה; ע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר; ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, מהם עולה כי הלכת אפרופים לא בוטלה בתיקון לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973.

     

    בענייננו, אוסיף כי בדיון מיום 22/05/14 נתבקשה ב"כ המושב להודיע לבית המשפט מתי יצאה לפועל תוכנית ההרחבה המוזכרת בהסכם. בהודעה שהגיש המושב לבית המשפט ביום 19/06/14 נאמר:

    "בזיקה לדיון מיום 22/05/14 מתכבד הנתבע להודיע לבית המשפט הנכבד, כי לאחר בירור שערך עלה כי אכן ההרחבה במושב ברק לא החלה בתוך 5 שנים, וזאת בשל עיכובים שאינם קשורים אל הנתבע מס' 1".

     

    המושב לא הגיש כל בקשה לתיקון ההודעה, אף לא העלה כל טענה אחרת במסגרת כתב ההגנה המתוקן שהוגש לאחר הגשת ההודעה. מההודעה עולה ברורות, כי האופציה הראשונה של מתן מגרשים בהרחבה, לא ניתנה למימוש, ולכן יש להחיל את החלופה השניה. אף מר רמי, במהלך חקירתו מיום 22/05/14 הנגדית נשאל לגבי כל אחד מסעיפי המשנה של סעיף 3 להסכם, וענה על כל סעיף וסעיף כי הוא ברור ומובן (ראה עמ' 35 ש' 15 - 23, עמ' 36 שורה 1). באשר לסעיף ד' נשאל מר רמי בעמ' 36 שורות 2 – 5 לפרוט':

    "ש. סעיף ד' שזה סלע המחלוקת: במידה ובתוך חמש שנים...., מה פירוש המילה ככל שתהיה, האם לא נכון לפרש אותה בעיות תכנון, תעיות של תוכניות, כל בעיה ולא משנה מה תהיה הבעיה, אשמתכם, לא אשמתכם", מר רמי השיב: "אני חושב שכן".

    אם כן מר רמי מודה כי היה לו ברור כי ככל ותכנית ההרחבה לא תצא לפועל בתוך 5 שנים, ולא משנה מה הסיבה לכך, הרי המושב התחייב להקצות לתובעים שני מגרשים בתוך היישוב. חרף תשובה ברורה זו בהמשך חזר בו מר רמי מהודאתו לעיל והציג גרסה חדשה המנוגדת באופן חזיתי להודעה שמסר המושב לבית המשפט לאחר מכן, לפיה תוכנית ההרחבה יצאה לפועל בתוך חמש שנים (עמ' 37 שורות 8 – 11). המדובר בגרסה תמוהה בעיניי שלא לומר חסרת דיוק לחלוטין, אשר אף מהווה הרחבת חזית אסורה ועומדת לא רק כנגד תגובתו הרשמית של המושב, אלא אף כנגד גרסתו של מר רמי עצמו, שכן אם נכונה טענת מר רמי כי תוכנית ההרחבה יצאה לפועל כבר בתוך פרק הזמן של חמש השנים, מדוע השיב כשנתיים לאחר חלוף חמש השנים, כי הינו מוכן עדיין למסור לתובעים שני מגרשים בהרחבה כפי שהתחייב בהסכם?

    מכל מקום, סבור אני כי יש לדחות גרסה זו של מר רמי מאחר והיא מנוגדת לחלוטין להודעה שמסר המושב לבית המשפט כפי שפירטתי לעיל, ובנוסף המדובר בגרסה חדשה שיש בה שינוי או הרחבת חזית אסורה, ולכן גם מנימוק זה אין להתחשב בה.

    המושב בסיכומיו האריך בטיעוניו תוך נסיון לשכנע את בית המשפט, בהסתמך על חוות הדעת ועדות המומחית מטעמו, כי ההרחבה המדוברת מצויה כיום בהליך של תכנון מפורט לביצוע ושיווק. טענה זו אין בה ממש וזאת מבלי לבחון אם קביעות המומחית מטעם המושב הן בחוות הדעת והן בעדותה בבית המשפט נכונות, זאת מהטעם הפשוט כי כאשר הוכח בפניי כמפורט לעיל כי תוכנית ההרחבה לא יצאה לפועל בתוך חמש שנים מיום חתימת ההסכם, ואין זה משנה מה הייתה הסיבה, הרי על פי סעיף 3 לאותו הסכם התגבשה זכותם של התובעים למימוש החלופה השניה. עם גיבושה של החלופה השניה, אין כל מקום לשוב ולבחון אם אכן תוכנית ההרחבה יצאה לאחר מכן לפועל ובאם לאו, כך שכל הראיות שהביא המושב בנוגע לתוכנית ההרחבה ושווק המגרשים על פיה, אינן רלוונטיות ויש להתעלם מהם לחלוטין.

     

    לסיכום, סבור אני כי הפרשנות שנתתי לסעיף 3 להסכם, הינה פרשנות הגיונית, ומתקבלת על הדעת, אשר הולמת את אומד דעת הצדדים, וכן את ניסוחו ולשונו של הסעיף. מתן פרשנות אחרת, כפי שמבקש לתת המושב, משנה בתכלית את האמור בהסכם עצמו ויש בה כדי לבטל למעשה את משמעות קציבת פרק הזמן של חמש שנים אותו מצאו הצדדים לקבוע כתקופה מקסימלית אשר ניתנת למושב על מנת להקצות לתובעים מגרשים על פי תוכנית ההרחבה. המדובר בתקופה קצובה, ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים. יצויין, כי ב"כ הצדדים דנו באריכות בסיכומיהם והפנו לראיות בכל הנוגע לסיבות אשר בגינן נרשמה בהסכם תקופה של 5 שנים שנועדה לשם הקצאת המגרשים בהרחבה ולא תקופה אחרת. סבור אני כי דיון בשאלה זו מיותר. אין חולק כי פרק הזמן של חמש שנים לא נרשם באופן שרירותי, אלא לאחר דיונים בין הצדדים. מכל מקום, פרק זמן זה נרשם בהסכמה בגוף ההסכם. שני הצדדים הסכימו לו, חתמו על ההסכם ואין זה משנה מה היו מניעיו של כל צד להסכים לפרק זמן זה, לכן יש לצאת מתוך הנחה כי זו התקופה שיועדה למושב על פי הסכמתו להקצות לתובעים שני מגרשים בהרחבה. משלא עמד בתנאי זה, אזי יש לעבור אוטומטית לחלופה השניה והדיון בנוגע לתוכניות הנוגעות למגרשים בהרחבה, אינו רלוונטי לענייננו. משלב זה יש לבחון כאמור את החלופה השניה ותו לא.

     

     

    10.החלופה השניההקצאת מגרשים בתוך המושב: 

    השאלה הנשאלת כעת, איזה מגרשים פנויים בתוך המושב להם זכאים התובעים, האם המגרשים בתוכנית 10508/ג' או המגרשים של בעלי המקצוע. כזכור דחיתי קודם לכן את טענות התובעים בסיכומיהם, על פיהם ביקשו להעדיף את המגרשים נשוא התוכנית 10508/ג' מכל מיני סיבות שפורטו על ידם. נוכח דחיתי טענה זו, נותר להכריע בדרישתם המקורית של התובעים בתביעתם המתוקנת, בה עתרו מבית המשפט לקבוע כי הם זכאים לשני מגרשים מהמגרשים נשוא התוכנית 10508/ג' או שני מגרשים של "בעלי מקצוע".

     

    המושב בסעיף 21 לכתב ההגנה המתוקן טען, כי החלופה השניה אליה התכוון בעת חתימת ההסכם הייתה למגרשים בגוש 20770 חלקות 26, 58, 64 בשטח של כ- 500 מ"ר כל מגרש, אשר נקראים "מגרשי בעלי מקצוע". מגרשים אלה מהווים חלק מהמגרשים הנכללים בכתב התביעה.

    בסעיף 22 לכתב ההגנה המתוקן טען המושב, כי בהסכם לא הייתה כל כוונה למגרשים הכלולים בתוכנית ג'/10508, מאחר וחמשת המגרשים על פי תוכנית זו הינם בגודל של 800 מ"ר, ואילו בהסכם התחייב המושב להקצות מגרשים של כ- 500 מ"ר כל אחד בלבד.

     

    לאחר שבחנתי מכלול טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי ראוי להקצות לתובעים שני מגרשים של בעלי המקצוע, ואלה נימוקיי:

     

    • מאחר והמדובר בשתי אופציות שהינן שוות מבחינת המדרג שלהן, הנני מעדיף את האופציה אשר מצד אחד עונה על החלופה השניה שנקבעה בהסכם, ומאידך אין בה לפגוע בתוכניות המושב ובאופן התפתחותו של המושב.

       

    • המומחית מטעם המושב, אישרה הן בחוות דעתה והן בחקירתה הנגדית, כי התוכנית של בעלי המקצוע הינה חלק מתוכנית המתאר אשר אושרה בשנת 2013 (עמ' 23 שורה 2, 3, וכן חוות דעתה בעמ' 3). המומחית אף הוסיפה בחוות דעתה כי המגרשים של בעלי מקצוע כלולים בתוכנית מתאר המקומית מס' ג'/14304, וזמינים יותר לשיווק (ראה עמ' 3, 8 לחוות הדעת).

       

    • מפרוט' הוועד של המושב 08/11/07 עולה בבירור, כי כוונת האגודה הייתה להקצות לתובעים שני מגרשים בהרחבה, ובאם נושא ההרחבה לא יהיה אפשרי, אזי להקצות לתובעים מגרש בעלי מקצוע שיחולק לשני מגרשים ולא להקצות להם מגרשים ברוח תוכנית ג'/10508. בהקשר זה ראוי לציין, כי הנני ער למסקנה אליה הגעתי קודם לכן, על פיה לשון ההסכם ברורה ומובנת, על כן אין להיזקק לרקע ולנסיבות שקדמו את חתימת החוזה כפי שפורטו באריכות ע"י המושב, אולם מסקנתי זאת התייחסה לעניינים אחרים כפי שפירטתי לעיל. לעניין כוונת הצדדים בשאלה איזה מגרשים לתת לתובעים בחלופה השניה, הרי בעניין זה לשון ההסכם שותקת ואין כל התייחסות. בנסיבות אלה ולאור הפסיקה והוראות סעיף 25 לחוק החוזים, יש להידרש לאומד דעת הצדדים עובר לחתימת ההסכם ולנסיבות המקרה. ההסכם נחתם ביום 19/01/08 ופרוט' הוועד של המושב הינו מתאריך 08/11/07 כחודשיים וחצי ימים לפני חתימת ההסכם, הפרוט' מדבר במפורש על מגרשים של בעלי המקצוע, דבר המלמד באופן ברור כי הכוונה בהסכם הייתה בחלופה השניה ולמגרשים של בעלי המקצוע, כאשר המגרשים נשוא התוכנית 10508/ג' לא הוזכרו כלל וכלל בפרוט' הוועד. זאת ועוד, התובעים לא הביאו אף ראיה שיש בה כדי לסתור או להזים את האמור בהחלטת הוועד של המושב מיום 08/11/07.

       

    • התובע טל שחר העיד כי: "כשחתמנו על החוזה... ושאלנו באמת על הסעיף הזה מה זה הקו הכחול ואיפה זה בדיוק, רמי כיוון אותנו, והוא אמר לנו שטחים בתוך המושב והם פנויים ומוקצים ואפשר להוציא אותם מתי שרוצים... הוא לא לקח אותנו פיזית למקום, הוא אמר לנו יש מגרש פה ומגרש שם... וברגע שהגענו לתביעה חיפשנו איפה יש מגרשים פנויים בתוך הקו הכחול" (עמ' 14 שורות 7 – 14).

      עיון במפות שהוגשו לבית המשפט, לרבות חוות הדעת של מומחית המושב והתוכניות שצורפו לה מלמד, כי המגרשים נשוא התוכנית 10508/ג' הינם מגרשם צמודים, ואילו המגרשים של בעלי המקצוע הינם מגרשים מפוזרים – תיאור העולה בקנה אחד עם עדותו של מר שחר בחקירתו הנגדית, שאף אישר את הדברים בהמשך חקירתו (ראה עמ' 15 לפרוט' שורות 10 – 18).

       

    • מר אלי ארבל, עד מטעם המושב ששימש כחבר וועד האגודה של המושב, בעדותו בבית המשפט הדגיש כי: "הצענו להם כאופציה ראשונה את מגרשי ההרחבה, ובמידה וזה לא מסתיים מאיזה סיבה שלא תלויה בנו,... אז יוצע להם אלטרנטיבה אחרת במגרשים שונים בתוך היישוב, כאשר המדובר במגרשים של בעלי המקצוע" (עמ' 47 לפרוט' שורות 4 – 9). עדות מר ארבל הותירה עליי רושם מהימן ואני מאמין לו, מאידך התובעים לא הביאו אף ראיה שיש בה כדי לסתור את עדותו של מר ארבל.

       

      11.סוף דבר, הוכח בפניי על פי מאזן ההסתברות הנהוג בתיקים אזרחיים, ואף מעבר לכך, כי ההרחבה של המושב לא יצאה לפועל בתוך חמש השנים שנקבעו בהסכם, על כן חלה האלטרנטיבה השניה על פיה על המושב להקצות לתובעים מגרשים בתוך המושב – בקו הכחול. המגרשים להם זכאים לקבל התובעים בחלופה זו הם מגרשי בעלי המקצוע.

       

      12.בהינתן כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה וקובע כי כל אחד מהתובעים זכאי לקבל מגרש בגודל של כ- 500 מ"ר מהמגרשים הקרואים "מגרשי בעלי מקצוע", דהיינו התובעים זכאים לקבל שני מגרשים ששטח כל אחד כ- 500 מ"ר בגוש 20770 חלקות 26, 58, 64.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      הנני מחייב את המושב לשלם לתובעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק נכון להיום.

       

      13.המזכירות תמציא עותק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

       

       

      ניתן היום, ט"ז חשוון תשע"ו, 29 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

       

       

       

      Picture 1

       

       

       

       

       

       

       

       

      הוקלד על ידי ערין בראנסה


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ